נזר הקודש - בכורות כ

ב עוד יש להסתפק דטהור הנולד מן הטמא אם שחיטה מטהרתו מידי נבילה. והיינו אם דינו כטמא ממש דהיינו מין טמא אין שחיטה מטהרתו. אבל אם רק איסור אכילה עליו הרי הוא כטרפה ושחיטה מטהרתו. - וכמו כן לענין חלבו אם הוא כטמא ממש ואין חיוב כרת על אכילת חלבו, וכן לענין מבמה"ח למ"ד שאינו נוהג בטמאה, וכמו כן לענין אותו ואת בנו, דאם אין שייך בו שחיטה אין בו משום אותו ואת בנו, - עי' בספר יד אליהו סימן ב'. ג אמנם נראה דהלא כמו כן יש לחקור היאך הדין לענין רביעה. - אבל זה מוכח מהסוגיא דלענין רביעה אזלינן בתר ההולדה וטמא הנולד מן הטהור מין טהור הוא. - והוא מהא דפריך הש"ס לקמן ז' עיבורו מן הטמא מי מיעברא וכו' ואמר ר' ירמיה דאיעבר מקלוט בן פרה. - הרי חזינן דאע"ג דר' שמעון סבר דקלוט בן פרה דין מטא יש לו, אבל לענין רביעה דינו כטהור, וע"כ דמין טהור הוא. - ורק איסור אכילה רמיא רחמנא עלי'. - והנה ע"כ כמו כן לרבנן בטהור שנולד מן הטמא הרי הוא מין טמא, ובהמה טהורה אינה מתעברת ממנו. ד והנה מטעם זה לדידן דקיי"ל כרבנן בטמא שנולד מן הטהור דטהור הוי, אין לחוש שמא עיבורו מן הטמא. - אפילו אם אנו חוששין לזרע האב, והיינו דלא יצוייר עיבורו מן הטמא דטהורה מן טמא לא מיעברא, ומקלוט הנולד מן טהורה הלא טהור הוא ומטהור הנולד מן טמאה הרי הוא כטמא ולא מיעברא ממנו. - ומטעם זה כל דינו של ר' יהושע דעיבורו מן הטמא לא יצוייר רק אליבא דר' שמעון. - משא"כ אליבא דרבנן לא יצוייר זה, ואתי שפיר דלא נחתו הפוסקים לחוש למ"ד חוששין לזרע האב. ה כותב הרמב"ם בפ"א ממ"א ה"ד וז"ל בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה וכו' בד"א בשילדה לפניו, אבל אם הניח פרה מעוברת בעדרו ובא ומצא כמין חזיר כרוך אחריה אעפ"י שהוא יונק ממנה הרי"ז ספק ואסור באכילה שמא מן הטמאה נולד ונכרך אחדיה עכ"ל, והנה יש לעיין דהלא ע"כ מיירי הרמב"ם דהטהורה היתה מעוברת ולא הטמאה. - ואין לחוש פן נולד מן הטמאה, דאם היתה גם טמאה שם מעוברת ועכשיו היא ריקנית, הלא פשיטא דיש לו להכריע שהחזיר הזה נולד מחזירה. - וע"כ דמיירי הרמב"ם שאין בהמה טמאה בעדרו. וא"כ מדוע חיישינן שמא מן הטמאה נולד. - ואפשר לומר שזהו כוונת הראב"ד בהשגה שכתב וז"ל והוא שיהי' הטמא בעדרו עכ"ל, והיינו שבא להשיג דכיון דאין לנו לחוש רק באופן שהטמאה בעדרו וגם היתה מעוברת ועכשיו היא ריקנית, ובאופן זה ע"כ לא מיירי הרמב"ם, וא"כ מדוע ניחוש שמא מן הטמאה נולד. - והמגדל עוז כתב דהרמב"ם מיירי שהיתה שם גם טמאה בעדרו ומדייק מדכתב הטמאה יעוי"ש. - וזה תמוה דהלא באופן זה שהיתה שם גם טמאה וגם מעוברת ונתרוקנה א"כ פשיטא שיש לתלות בטמאה, וכמובן שזה דוחק לפרש כן בכוונת הרמב"ם ודברי הראב"ד בהשגה נכונים. ו אבל נראה כוונת הרמב"ם דע"כ מיירי שאין בעדרו טמאה מעוברת, ומ"מ חיישינן שמא החזיר בא ממקום אחר, והבהמה הטהורה המעוברת הפילה ובאופן זה מיירי ר' יוחנן בבכורות כ"ד. - ולפי"ז יש להבין דברי הראב"ד בהשגה שכתב דבעינן שיהי' הטמא בעדרו, דזה לא משמע מהסוגיא דבכורות שם, וגם בסברא מדוע לא ניחוש שמא מעלמא בא החזיר, וביותר שהסוגיא לא נחית להתנאי הזה. - וע"כ דכוונת הראב"ד דכיון דהרמב"ם מדייק וכתב בהמה טהורה בעדרו, והרי"ז כחזקה שלא ניחוש לדעלמא, וא"כ אין זה דברי ר' יוחנן שם בסוגיא, הנה על זה כתב דאין לחוש לנולד מן הטמא אם אין טמאה בעדרו. ז אמנם לולא דמסתפינא הוי אמינא דכוונת הראב"ד להשיג באופן אחד. - והיינו דיש לדייק בלשון הראב"ד שכתב והוא שיהי' הטמא בעדרו, ולכאורה מדוע כתב הטמא בלשון זכר, ולא כתב הטמאה, - ודוחק לומר שלא דק בלישני'. - ונראה בכוונתו דהנה זה ודאי דהרמב"ם מיירי שלא היתה טמאה בדערו. - אבל בא להורות דיש לחוש לעיבורו מן הטמא, וזהו דסבר הראב"ד כר' שמעון ואליבא דר' יהושע דסבר דבעיבורו מן הטמא. - ויש לו סימן אחד של טהרה כמו הא דהחזיר שפרסותיו סדוקות, ולא מהני אם עיבורו מן הטמא, והראב"ד מפרש בהא דר' יהושע סימן דומה לאמו היינו סימן טהרה כמו שסברי התוס' והובא בריט"א. - ובעיבורו מן הטמא טמא. - וזהו כוונתו של הראב"ד דמדכתב הרמב"ם להאי דינא בחזיר, ומ"מ חיישינן שמא נולד מן הטמאה. - אעפ"י שאין טמאה בעדרו. - ועל זה כתב הראב"ד דלזה אין לחוש, אבל יש לחוש באופן שהטמא בעדרו, - היינו טמא כזה אשר הוא קלוט מבהמה טהורה. ויש לחוש לעיבורו, ואז חיישינן דמרחמא לי' להולד הזה אעפ"י שצורתו משונה. ח וההכרח להראב"ד לפרש כן בכדי שלא תקשה מדוע נקט ר' יוחנן חזיר וכמו שהקשו התוס' שם וכתבו דר' שמעון מודה בחזיר שהוא מותר באכילה. - וכן סבר גם הראב"ד אליבא דר' שמעון, אבל סבר דבעינן שיהי' עיבורו מן הטהור ולא מן הטמא דהיינו מקלוט בן פרה, כן נראה בביאור דברי הראב"ד. - ט והנה לפי"ז עכ"פ מבואר דלענין השאלה בדבר המין אזלינן בתר האם. - וממילא טמא הנולד מן הטהורה דין טהור עליו לענין רביעה. וממילא טהור הנולד מן הטמאה דין טמא עליו לענין רביעה, וממילא כיון שמין טמא הוא ע"כ כן הדין לכל מילי הנהוגים במין הטמא נוהג בו. - ועיין בספרנו נזר הקודש למס' כריתות דף י"ח דף הספר בנידון זה. י והנה מבואר דטמא הנולד מן הטהור דינו למין טהור לגמרי. - וגם לר"ש דאוסר לטמא שנולד מן הטהורה והוא מהגמל המיותר. - אבל כל זה לא הוי אלא לאיסורא גרידא. - אבל לא לעשותו למין טמא ממש. - אמנם לר' יהושע ור"א דדרשי למעט טמא שנולד מן הטהורה מהא דכתיב אך את זה לא תאכלו וכו' אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד.