נזר הקודש - בכורות קצא

דרוש ל לשבת הגדול א במ"ר שמות ו' והצל לא הצלת ר' ישמעאל אומר והצל לא הצלת ודאי ר"ע אומר יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא למה לא איכפת לך באותן הנתונים בבנין עכ"ל, ויש להבין מה טעמייהו דהני תנאים ובמה נחלקו, וביותר תמוה על ר' ישמעאל שאמר כזה אשר משה העיז בהקב"ה כל כך שלא יציל הקב"ה את ישראל. - והנה מצינו בפסחים צ' פליגי תנאי אותן טמאי מתים מי היו ור' יצחק סבר דמישאל ואלצפן היו יעוי"ש, ובספרי מבואר להדיא דזהו שיטת ר"ע, והובא הספרי הזה בהרא"מ פ' שמיני והגירסא ג"כ ר"ע יעוי"ש, ובעיקר הענין ושיטת הרמב"ם והראב"ד בנידון זה מבואר במקו"א. - והנה לפי מה שכתבו התוס' פסחים ג' שריב"ב לא עלה לרגל לעשות הפסח משום שלא הי' לו קרקע, וא"כ סברי התוס' להלכה דמי שאין לו קרקע פטור מלעשות הפסח, והקשה האור חדש לפסחים דא"כ הלא מישאל ואלצפן שהיו לוים ולא נטלו חלק בארץ, וא"כ לא היה להם קרקע, והרי פטורין מפסח יעוי"ש. - ונראה לומר דבאמת פליגי תנאים בזה, אם בעינן לחיוב פסח שיהי' לו קרקע להבעלים בארץ ישראל, דהלא יש להבין לכאורה איך שייך לומר דבעינן תנאי דקרקע לחיוב הפסח, א"כ איך עשו ישראל פסח במצרים וגם במדבר אעפ"י שלא היה להם עדיין קרקע, וקושיא זו הובא באור חדש שם בשם הגאון בעל שאגת אריה. - אך אפשר לומר דכיון דארץ ישראל מוחזקת לאבותינו מאברהם אבינו, וא"כ הר"ז נחשב כאילו שיש לכל אחד מישראל קרקע בארץ ישראל, ורק חסרון חלוקה איכא בזה, אבל קודם חלוקה שפיר קרינן שיש להם קרקע כיון שבאמת יש לכל אחד קרקע, וגם איתא במכירה קודם חלוקה, כמבואר ב"ב ס"ב פלגא דאית לי בארעא וכו', וזה גרע לאחר חלוקה שהי' לו קרקע ומכר את הקרקע כמו הא דריב"ב בנציבין שלא הי' לו קרקע בשעה שיש קרקע לכל ישראל, וכמובן. ב א אמנם כל עיקר האי כללא דאמרינן שהי' להם לישראל קרקע קודם כניסתן לארץ ישראל תליא אם באמת קנה אברהם אבינו את ארץ ישראל בקנין גמור, והנה מבואר בב"ב ק' כי אברהם אבינו קנה ארץ ישראל ע"י הילוך, כמבואר שם, והר"ז בגדר קנין חזקה, וקנין חזקה לא מהני בבן נח, שכל קנינו בכסף דוקא, וא"כ קנין דאברהם אבינו תליא דוקא אם אמרינן דאברהם אבינו יצא מכלל בני נח, וקדושת ישראל עליו, - וקנה ארץ ישראל ע"י הילוך שהיא חזקה. - ומעתה אם נקטינן דיש תנאי דקרקע לחיוב הפסח, ע"כ צ"ל דישראל קודם מתן תורה דין ישראל נאמר עליהם, וא"כ הרי הי' לכל ישראל קרקע בארץ ישראל, אף טרם שנכנסו לארץ ישראל, מפני כי רק חסרון חלוקה הכא. אבל יש להם קנין הגוף בקרקע דארץ ישראל, וא"כ הלוים שלא נטלו חלק בארץ ישראל, א"כ אין להם זכות בקרקע דארץ ישראל, ומטעם זה פטורים הם מפסח גם במדבר. - וא"כ לא אפשר לומר דאותן אנשים היו מישאל ואלצפן, מטעם דבלא"ה פטורים הם מפסח מפני חסרון קרקע. - (והנה לאחר שחלקו והגיע להם ערי מגרש, אפשר שעי"ז נתחייבו בפסח מטעם הזכות דערי מגרש, אבל ערי מגרש נתנו ישראל להם משל עצמם, וזה בא להם הזכייה אח"כ). - וזהו סברת המ"ד דאותן אנשים לא היו מישאל ואלצפן, - אמנם ר' יצחק ור"ע דס"ל דאותן אנשים היו מישאל ואלצפן, ע"כ סברי דישראל קודם מ"ת דין בני נח להם, וא"כ הרי לא הי' לישראל קרקע, לא במצרים, ולא במדבר טרם שבאו לארץ ישראל שזכו אותה ע"י כיבוש, וכיון שאמרה תורה לעשות פסח במצרים וגם במדבר, ע"כ מוכח דיש חיוב פסח גם בלעדי קרקע, ולכן שפיר אר"ע שאותן אנשים מישאל ואלצפן היו, אעפ"י שהיו לוים ולא הי' להם חלק בקרקע, מכ"מ מחויבים הם בפסח ככל ישראל, שהרי לכולם אין קרקע עדיין. - ועכ"פ מבואר דר"ע ס"ל דישראל קודם מתן תורה דין בני נח להם ולא הי' להם קרקע לישראל טרם נכנסו לארץ, מטעם שלא קנה אברהם אבינו את הארץ, ורק לסימן בעלמא אמר לו הקב"ה קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, ולא לגדר קנין. ג והנה מצינו בילקוט שמעוני פ' לך שאל ראב"ע הלא לא ישבו ישראל במצרים אלא ר"י שנה השיב לו ר' אלעזר בן ערך הלא לא אמר לי' הקב"ה לאברהם אלא משיהי' לו זרע, ומשנולד יצחק הי' ת' שנה. - ביאור הדברים דתיכף משנולד יצחק התחיל הגלות. - מטעם דגם יצחק היה גר. - והנה הא תינח אם אמרינן דאברהם דין בן נח הי' לו, ולא קנה ארץ ישראל בחזקה, שפיר י"ל דגם יצחק הי' גר בארץ לא לו ומשעה זו התחיל הגלות בפועל, אולם אם אמרינן דדין ישראל הי' לו לאברהם, וקנה ארץ ישראל בקנין גמור, וידוע כי יצחק אבינו מפני קדושתו לא יצא מארץ ישראל, וא"כ הרי דר בארץ אשר לו, וממילא אין לומר כי הגלות התחיל מיצחק, וע"כ דס"ל להני תנאי דדין ב"נ הי' לאבותינו קודם מתן תורה, וזהו כשיטת ר"ע ור' יצחק שכתבנו לעיל. ד עוד מבואר ברבותינו דהשביע הקב"ה שלא ידחקו את הקץ, ומבואר בילקוט פ' בשלח דשבועה זו הי' שייכא גם בגלות מצרים, ומבואר שם כי בעבור זה נענשו בני אפרים שדחקו את הקץ טרם בא הזמן, יעוי"ש. - עוד מבואר במד"ר שה"ש שהשביע הקב"ה את האומות שלא יקשו עולם על ישראל ובטח שבועה זו שייכא גם לפרעה במצרים שלא הי' יכול להכביד עליהם יותר מדאי, מטעם השבועה, ובטח שמפני זה נענש פרעה מפני שעבר על השבועה, נמצא מבואר דהר"ז כמו שנים שנשבעו זל"ז, היינו דישראל יש עליהם שבועה שיסבלו השעבוד ברצון הטוב, ובעבור זה נשבעו האומות שלא יכבידו עליהם עול הגלות יותר מדאי, ומבואר ביו"ד סי' רל"ז דשנים שנשבעו זל"ז בתנאים מיוחדים אם אחד עובר על התנאי גם השני פטור משבועתו, וכמבואר שם. - וא"כ בזה יש לבאר בטעם הא דמיאן משה בשליחותו ללכת אצל פרעה מטעם שלא יהי' כדוחק את הקץ, אשר עי"ז יתנצל פרעה להכביד את השעבוד עבוד לשונאיהם של ישראל ח"ו. וע"כ דסבר משה דישראל קודם מתן תורה דין ישראל יש להם, וממילא אין לומר דהגלות נחשב מלידת יצחק, מטעם דיצחק הי' דר בארץ שלו ממש, וא"כ זמן הגאולה עוד לא בא, כי לא נשלם עדיין הארבע מאות שנה, וזה מבואר במד"ר שה"ש בפסוק קול דודי דופק שישראל באו בטענה למשה כי עדיין לא נשלם זמן הגלות, וזה נכלל בטענת משה ג"כ שאמר מי אנכי כי אלך אל פרעה שלח נא ביד תשלח, והיינו כי אנכי אין לי רשות לילך בשליחות מטעם דהוי כאשלד"ע מטעם איסור השבועה, והביאור שלח ביד תשלח, היינו ע"י מלאך, דאינו מצווה על השבועה. - והשיב לו