נזר הקודש - בכורות קצ

דאם מעשר לכתחילה חצי חטה בשני סאין להכי יותפס בבת אחת על סאה אחת, והשנייה חולין, יעוי"ש, והקשה הרש"ל דלפי"ז הדרא הקושיא לדוכתי' מדוע אמר רבה עשירי ואחד עשר מעורבין דהיינו אחד מעשר ואחד שלמים מדוע לא אמרינן דהשני חולין כמו בתבואה במעשר דגן, והמהרש"א מתרץ דמקמא פריך, יעוי"ש. - והעיר בזה חכם אחד דהלא רבה דסבר אפשר לצמצם, וזה נקרא נעקר שם עשירי, וממילא שניהם קדושים, ואין זה ענין להא דמעשר דגן, עכ"ד. ז ונראה דכל עיקר דהאי כללא דבאופן דנעקר שם עשירי, מטעם דנתפס שם עשירי על שניהם שיצאו כאחד בעשירי. - הנה כל זה דוקא לאחר שרבתה תורה דיש תפיסה בזה אחר זה בטעות, וממילא ביצאו שניהם כאחד בעשירי אמרינן דשניהם יוכללו בתורת עשירי ושניהם קדושים, וממילא אחד מעשר והשני שלמים, - אבל לפי הס"ד דלא יצוייר בזה אחר זה קדושה להאחד עשר, הנה גם ביצאו שניהם כאחד בעשירי, אין בזה חלות הקדושה על שניהם מטעם דכל שאינו בזה אח"ז גם בבת אחת אינו, וא"כ הוי בזה הדין כמו במעשר דגן דאחד מעשר ואחד חולין באופן שיש קדושה לחצאין.-ומטעם זה פשיטא להו לרבותינו רש"ל ומהרש"א דלפי הס"ד לפי פירושו של הר"י צריך להיות אחד מעשר ואחד חולין כמו גבי תבואה. א דף ס"א, אין מביאין קדשים לבית הפסול, והיינו החזה ושוק הניתן לכהנים מפני שאין לו אוכלין הרבה, עי' בפירש"י. - מכאן קשה על דברי מרן הכס"מ בפר"ו מפסוה"מ ה"י שכתב דכיון שרק במקצת ממעט לא חיישינן יעוי"ש.- והשגת הראב"ד שם יש לזה מקור מסוגיין, וצ"ע. ב וראיתי בהמפרש בתוספתא זבחים שהעיר ג"כ על הכס"מ בזה. - ועוד קשה מסוגיא דפסחים י"ג דפריך שם בהא דקאמר אין מביאין תודה בחג המצות מפני החמץ שבה פשיטא. - וקשה מה זה פשיטא והלא המיעוט באכילה אינו אלא בהמקצת דהיינו רק בהחמץ, וא"כ יש מקום לומר דלא חיישינן בזה להביא קדשים לביה"פ. - ומצאתי בצל"ח שם שהקשה בזה, יעוי"ש. ג ונראה להמליץ בעד מרן הכס"מ. - והיינו דיש הבדל בין אם ממעט מאכילת כל אדם, לבין אם ממעט רק מאכילת ישראל אבל עכ"פ נאכל לכהנים. והתם גבי חמץ המיעוט אכילה גם מכהנים מפני איסור חמץ ולזה פריך שם פשיטא. - וראיה לזה בהא דאיתא בפסחים פ"ח דבשביל חזה ושוק מבטלין ממצוה דפסח אעפ"י שהוא בחיוב כרת. והיינו מפני שאין בזה אכילה כלל גם לכהנים. ד והנה גם מסוגיא דידן יש לומר דכיון דמעשר נאכל לכל אדם, ומפני התערובות יופסד החזה ושוק מפני מיעוט אוכלים, חשו לזה חכמים. - משא"כ התם בתודה שנתערבה באיל נזיר אשר בלא"ה נוטל החזה ושוק גם מהתודה. - ורק בשביל הספק דאיל נזיר נוטל גם הזרוע בשלה. - וכיון דשייכו כהנים בהתודה בלא"ה להכי לא חשו בשביל זה המעט דהיינו הזרוע בשלה. - והביאור בזה כי מהתודה יש גם מורם שהוא החזה ושוק הנאכל לכהנים. - ולכן אין להפסיד להכהנים החזה ושוק בשביל החשש דהזרוע בשלה דנוטלים הכהנים בשביל ספק איל נזיר. - משא"כ בהא דמעשר שאין לכהנים מאומה. - ובשביל ספק שלמים נוטלים הכהנים החזה ושוק בזה חשו שלא יבוא לבית הפסול. - ויפסידו הבעלים, ולהכי אמרו רבנן ירעו. - ובזה הדין כמבואר ברמב"ם פר"ו מפסוה"מ הי"ד שכתב וכן שאר קדשים שנתערבו בבכור ובמעשר ירעו עד שיפול בהם מום ויאכלו כבכור שנפל בו או כמעשר שנפל בו מום. - משא"כ בתודה שנתערבה באיל נזיר אשר בלא"ה כהן נוטל חזה ושוק. יטול גם הזרוע בשלה מספק. - ואין לחוש שמא יבוא הזרוע בשלה לידי פסול. - מטעם שאין להפסיד בשביל זה לכהן. - ולומר דירעו כן נראה שזהו סברת מרן שכתב שבאופן זה דחששא דהפסד מוטע אין לעשות הפסד לכהן. - וזהו שכתב הכס"מ דכיון דאין כאן מיעוט אלא במקצת קרבן. - לא חיישינן לזה. - ודברי הרמב"ם נכונים, ואין זה ענין להא דמעשר שנתערב בשלמים, כמוש"נ. שם, אמרי התם וכו' אחר להכי אמדתיך וכו'. ביאור כל הענין ושיטת הרמב"ם בזה מבואר בספרנו נזר הקודש למסכת תמורה דף ל"א דף הספר. מי שהוא מפליא פלאות נתן קדושה לבכורות ופטרי חמורים נושא אוצרות זכו להיות נערפות וטלאים באים לפדיון נפשות וזה ללימוד לחמור נושא אוצרות. וטלאים המה מאושרים להיות מן המעושרים בבואם בהדר לירושלים אות הוא לישראל הנבחרים לחיות בכורים נקראים נושאי התורה אוצרות יקרים. במה אקדם לבורא עולמות שבח להבורא יתברך ויתעלה שהנני בלימוד מסכת בכורות ולעטרה בנזר ועטרה בביאור רבותינו רש"י ותוספות וגם להלכה ברב תוצאות דברי המצפה במהרה לראות בית הבחירה בנוי לתלפיות.