נזר הקודש - בכורות קצב

הקב"ה כי "אהי' עמך", וביאור הדבר כי נבואת משה אינו דומה לנבואה דשארי נביאים, מטעם שהשכינה מדברת מתוך גרונו של משה וכל מה שדיבר משה המה דיבורים של הקב"ה בעצמו. (עי' באפי"ק דרוש י"ז אות כ"א, ובערבי נחל פ' יתרו בשם האר"י ז"ל). וא"כ אין זה בגדר שליחות, וזהו הביאור בפסוק שהשיב הקב"ה כי אנכי שלחתיך, היינו דהשליחות אשר שלחתיך הוא אנכי ממש, וא"כ אין עתה בא לעבור על השבועה. ה והנה משה רבינו כאשר ראה שפרעה פנה אליו עורף, חשש בלבו פן החטיא המטרה כדרכן של צדיקים שיראים שמא גרם החטא ונתקטן מעלתו, והרי הוא נביא כסתם נביא בשעה שדיבר אל פרעה, מטעם כי לא הוי אלא בגדר שליח, ונמצא כי עבר משה על השבועה בדחיקת הקץ, ומעתה יש רשות לפרעה להוסיף עול ולהכביד את השעבוד גם מצד הדין, כדין שנים שנשבעו זה לזה, ולהכי אמר משה להקב"ה בטענה למה הרעותה לעם הזה, ואיתא במד"ר שטען משה שמא תאמר מה איכפת לו, א"כ למה זה שלחתני, - והיינו כי החסרון בזה מצד שנעשיתי שליח, וזה גרם שיכול פרעה וגם הותר להוסיף השעבוד, וחשב משה זאת בודאי, מטעם גודל ענותנותו, שהקטין עצמו וחשב על עצמו שהוא רק סתם נביא, וממילא אין עליו אלא תורת שליח לחוד. ו וזהו שאמר ר' ישמעאל שם במד"ר והצל לא הצלת את עמך ודאי, והיינו דע"כ סבר ר' ישמעאל שהוא בר פלוגתי' דר"ע בכל מקום, דישראל קודם מתן תורה דין ישראל יש להם, וא"כ עדיין לא נשלם זמן הגלות, וממילא חשב משה על עצמו שעבר על השבועה מטעם השליחות, ופרעה כדין הכביד עולו על ישראל, ואין להענישו על זה. - להכי אמר ר' ישמעאל שהקושי השעבוד לא ישלים הזמן ג"כ מטעם כי מותר לפרעה להכביד עולו, וזהו לא הצלת ודאי.- אמנם ר"ע לשיטתו דס"ל דישראל קודם מתן תורה דין ב"נ יש להם, ולהכי לא אמר לפרש הפסוקים כדברי ר' ישמעאל בטענת משרע"ה, מטעם דלשיטתו הגיע זמן הגאולה, ורק טענת משה היתה להקב"ה מדוע לא חסת על הילדים הנתונים בבנין, והרי בודאי על זה אין רשות לפרעה בשום אופן, וע"כ ר"ע מפרש טענת משה בזה האופן, והיינו כי משה בעצמו הי' מסופק בדין זה אם ישראל קודם מתן תורה דין ישראל יש להם, ועדיין לא נשלם זמן הגלות, או שרק דין ב"ג להם ונשלם זמן הגלות ולזה בא משה בטענת ממנפ"ש, אם דין ישראל להם, ועדיין לא הגיע זמן לגאלם, וא"כ מחויבים אנחנו שלא נדחוק את הקץ, אבל "למה הרע לעם הזה", מדוע הכבדת עולם עליהם, ואם דין ב"ג להם, וזמן הגאולה הגיע. א"כ מדוע לא הצלת את עמך. זהו ביאור המד"ר התמוה מאד.