נזר הקודש - בכורות קפט

ומה שמת אח"כ הוא סיבה מאוחרת שאין לה שייכות להקדש. - ז אמנם אם אמרינן דבעינן דעת בעלים נמצא דכל זמן שהעשירי נשאר בדיר וגם לא נשמע מהבעלים שאינו מוחה בהמעשר אינו קדוש, וממילא גם אח"כ בששמעו מהבעלים שמסכים על ההקדש המעשר, אבל אינו קדוש רק מכאן ולהבא, וכמו שאיתא בירושלמי תרומות פ"א קטן שהניחו אביו במוקשה וכו' ובא אביו ואימן על ידו מכאן ולהבא תרומה, יעוי"ש. - ולפי"ז גם בנידו"ד שמת בדיר ולא נשמע הסכם הבעלים, א"כ הרי חסר עדיין הקדושה להיות קרב, ולהכי שפיר פסק הרמב"ם דנפטר במנין הראוי. ח והנה ע"כ הא דמבואר בגמ' דבכורות בסוגיא דהשמונה נפטרו בשביל העשירי. - היינו דהסוגיא אזלא למ"ד בנזיר ל"ב דטעותו ולא כוונתו, וא"כ כיון שכל עיקר האי דינא בטעות, פשיטא דלא בעינן דעת בעלים, דהטעות בעצמותו עושה הקדושה, וקדוש משנה הראשונה. - משא"כ לשיטת הרמב"ם דפסק דגם בכוונה איתא להאי דינא, ובאופן כוונה בעינן לדעת בעלים. א גרסינן בעירובין ג' אמר רבה כל דבר שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, איתיביה אביי לרבה המרבה במעשרות וכו' ומשני שאני מעשר דאיתא לחצאין וכו' והרי מעשר בהמה דליתא לחצאין וכו', והנה רש"י פירש בהא דמעשר דאיתא לחצאין דאם הפריש אחד מחמשה קדש כל גרגיר חציו, והקשו בתוס' ד"ה שאני דלפי זה מאי קאמר והרי מעשר בהמה דליתא לחצאין, והלא אפילו כי איתא לחצאין תקשה אמאי עשירי ואחד עשר מעורבין, כי מטעם חצאין לא היה ראוי להיות מעשר רק חצי של כל אחד ואחד, יעוי"ש. - והנה קשה טובא דהלא אף אם מטעם מעשר לא נתקדש רק חצי של כל אחד ואחד, אבל לפי מה דקיי"ל דאמרינן פשטה קדושה בכולה אם הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו, והרי אם נתקדש חצי, א"כ נתפשטה הקדושה בכולה ושניהם קדושים אחד לשם מעשר ואחד שלמים. ב ונראה דכיון דאמרה תורה דבמקום שחל שם עשירי, ואינו ראוי למעשר דדינו להיות שלמים. - א"כ הכא בשקראן לשניהם עשירי דבשביל קדושת מעשר לא נתפס רק חצאין, ממילא הדין של השני חצאין שאינן במעשר, דין שלמים עליהם. - ובאופן זה לא אמרינן פשטה קדושה דמעשר עליהם, מטעם דכיון דתיכף חלה על החצאין השנים קדושת שלמים. - וראיה לזה מהא דתמורה כ"ו דאיתא שם ת"ר האומר בהמה זו חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים וכו', וחכ"א תרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמי' חציה עולה וחציה שלמים, וסברת רבנן דסברי כר' יוסי דאף בגמר דבריו אדם נתפס, יעוי"ש. וכן פסק הרמב"ם בפרט"ו ממעה"ק ה"ג. - וקשה הא הכא הוי דבר שהנשמה תלויה בו דהיינו חצי עולה, וכמו שפירשו רש"י ותוס' שם אליבא דר"מ. - ואם כן מדוע לא אמרינן דקדושת עולה התפשט גם על חציה השנייה. - וע"כ צריך לומר דכיון דדעת המקדיש דחציה השנייה תהיה שלמים, הנה הקדושה דשלמים מעכבת על קדושת עולה שלא תתפשט. - וה"נ הכא כיון שדין התורה הוא בדין מעשר בעשירי, שאם לא תחול מעשר שאז דינו שלמים, וזה מעכב על קדושת מעשר להתפשט. ג עוד נראה דאם אמרינן בזה פשטה קדושה בכולה ע"כ אמרינן כן בשניהם, ועשירי בתורת מעשר ליתא אלא בחד דלא אמרה תורה שנים להיות עשירי דעשירי אינו אלא אחד, וממילא ע"כ ההתפשטות שבשניהם הוא בתור שלמים, ממילא צריך להיות ההקרבה דשניהם בתור שלמים כמובן, וא"כ היאך קאמר רבה עשירי ואחד עשר מעורבין דהפירוש שאחד קרב ל למעשר, וכמו שפירש"י. ד והנה בעיקרא דמילתא בהא דפשטה קדושה בכולה נראה דזה רק בעולה נאמרה מטעם חומר קדושתה, ואם כי לא מצאתי זה מפורש, אבל כיון שבכל מקום שהוזכר הא דפשטה קדושה בעולה מדבר, והקרא שממנו נלמד כתוב אשר יתן ממנו לד', ומשמעו דבר שכולו לד', - וראיה לזה נראה בהא דאיתא בתוספתא דתמורה פר"א בהמה שחציה קדש וחציה חולין לא עושה תמורה ולא נעשית תמורה, והובא ברמב"ם פר"א מתמורה הי"ט. - ויש לעיין היאך יצוייר חציה קדש וחציה חול, לדידן דקיי"ל פשטה קדושה בכולה, וביותר בדבר שהנשמה תלויה בו, דלכו"ע אמרינן פשטה וכו'. - ודוחק לאוקמי' בבהמה של שני שותפין והקדיש חציה וחזר ולקחה, דלמ"ד אין בע"ח נדחים נשארה הבהמה בקדושתה.- דלמה לן לאוקמי' סתמא דברייתא בפלוגתא - לכן נראה דמיירי בהקדש דשארי קרבנות לבד מעולה, וליתא בזה האי דינא דפשטה וכו'. - ועוד דגם אם מוקמינן דזהו למ"ד אין בע"ח נדחים, ג"כ תקשה הלא תיכף אחרי הלקיחה ונעשית שלו יש לנו לומר פשטה וכו', וממילא אין בזה חציה חולין. - וגם מדברי הרמב"ם בפרט"ו ממעה"ק ה"ד שכתב להאי דינא דבהמת השותפין והקדישו להאי חציה שלקח, וקשה למה לו להקדיש ומדוע לא אמרינן דפשטה הקדושה בכולה לאידך חציה, ודוחק לומר דכיון דלא נתקדש בשעת ההקדש לא אמרינן פשטה וכו'. - וע"כ הסברא מחייבת דמיירי בשארי קדשים לבד מעולה, וליתא בזה הדין דפשטה וכו'. ה ובזה סרה מה שכתב הגאון בספר המקנה בקדושין דף ז' בהא דאמר רבי יוחנן וחזר ולקחה והקדישה, ומשמע דאם לא הקדישה לא אמרינן דכיון שלקחה ונעשית שלו, ממילא תתפשט הקדושה בכולה, ויצא לחדש דלא אמרינן תתפשט בכולה דק אם בתחילת הקדש יכולה להתפשט, יעוי"ש. - אבל זה דוחק, דאין סברא לחלק בזה. - אבל אם אמרינן דרק בעולה הדין דפשטה וכו'. - והנה בדינא דרבי יוחנן שם לא מיירי בעולה כיון שנקט לשון נקבה שאמר לקחה והקדישה, וזה ליתא בעולה, דעולה אינה באה נקבה.-ואפשר שמטעם זה נקט רבי יוחנן להאי דינא בנקבה להורות שלא מיירי מעולה רק משארי קרבנות כמו חטאת, או שלמים. ו והנה התוס' שם ד"ה שאני כתבו בשם הר"י דמפרש שאני מעשר דאיתא לחצאין היינו