נזר הקודש - בכורות קפז

תורת מעשר. - וע"כ צריך לומר דינהוג בזה באיסור לא יגאל ולא ימכר. - וגם להיות אסור בגיזה ועבודה. הנה ראיתי מקשים לשיטת הרא"ש הובא בשיט"מ ב"מ בהא דקפץ אחד מן המנוין לתוכן כולן פטורין, והקשו בתוס' דליבטל הך דקפץ ברובא וליחייבו כולהו במעשר. - ותירץ דכיון דאמרה תורה עשירי ודאי ולא ספק, ולהכי אפילו אם אמרינן כל דפריש מרובא פריש עדיין בכלל ספק הוא, אלא רק שהתירה התורה לספק זה. - אבל במקום שאמרה תורה דבעינן ודאי. - אין זה ודאי יעוי"ש. - ולפי"ז מקשים הא כל הבהמות בספק טרפה נינהו אלא דאזלינן בתר רובא. - אבל לענין מעשר דבעינן ודאי עשירי אכתי מספק לא נפיק. וא"כ ממילא כל הבהמות פטורות ממעשר מטעם ספק טריפה. - אבל נראה דזה לא קשה. - דהרי הוא בהמספר הדומה לו. - דרק אם הספק אם הוא עשירי זה מיעטה התורה כמו בהא דקפץ אחד מן המנוין שזה נשלל מחיוב מעשר. - וממילא ליכא רק תשעה. - ואפילו אם הוא בטל ברוב. - אבל לא נעשה מחויב. - וממילא איכא חסרון בעשירי. - משא"כ בספק כזה שכולם נכנסים בו הרי זה עשירי ממש. והיינו שהוא עשירי להמספר שהם כולם שוים. - אין זה בכלל ספק כמובן. - דף נ''ח, ואע"ג דתנן עד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט, ניחא לי' לאיניש דליעבד מצוה בממוניה והדר ליזבון וליכול. - וקשה מהא דאיתא בפסחים ד' בהא דהמשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק מי הוי כמק"ט, ואביי אמר שם, מצד הסברא דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוני' יעוי"ש. וקשה מדוע לא פשיט מהמשנה דהכא, ועי' ברמ"א סימן תל"ז שמביא בשם י"א דצריך להחזיר לו שכר הבדיקה, ועי' בביאורי הגר"א. דדוקא בדבר שאין בו חסרון כיס. - והנה הכא משמע דניחא ליה לאדם דליתעביד מצוה בממוניה ואיכא חסרון כיס. ואפשר דשאני מעשר שאין זה נחשב לחסרון כיס כיון דאמרה תורה עשר בשביל שתתעשר. - ואין זה דומה לשארי מצות. - ואפשר שזהו כוונת רש"י הכא בד"ה מצוה להתעשר דליעשר יעוי"ש, - ואפשר דלכוונה זו כתב רש"י כן לומר דשאני מעשר. - ובקרבן אשם נחית ג"כ לזה. א שם, תוס' ד"ה ואי אפשר וכו' ומ"מ כאן משמע דלא שייכי הנך שינויי דביו"ט של ר"ה איירי יעוי"ש, וכוונתם דביו"ט של ר"ה ליכא משום שלמי שמחה דאין ביו"ט הזה המצוה של שמחה. ב עוד כתבו כיון דעשירי מאליו אפילו לא קרא עשירי, ולא שייך לאסור הקדש כזה ביו"ט יעוי"ש. - לכאורה יש לפשוט מזה מה שכתבתי בספרנו שאילות משה חיו"ד סימן קכ"א. - בהא דעשירי מאליו קדוש אם בעינן דעת בעלים, או דסגי שלא ימחה. - והנה מדכתבו התוס' דלהכי אין במעשר משום מקדיש ביו"ט משום דמאליו קדוש. - ואם בעינן דעת בעלים והסכימו הרי זה ג"כ בתור מקדיש. ומשמע מזה דלא בעינן רק שלא ימחה. ג ולכאורה קשה דהנה לקמן שקאמר רבא עשירי מאליו קדוש פריך הש"ס מנא ליה לרבא וכו' יעוי"ש, ומדוע לא קאמר הש"ס דמדקים לן דהא דאסור לעשר ביו"ט משום סקרתא ולא משום דאין מקדישין ביו"ט, וע"כ הוא משום דעשירי מאליו קדוש. אבל יש לומר דהא דקים להו להש"ס לומר משום סקרתא. - הוא לאחר שחידש רבא דעשירי מאליו קדוש. - ואי לאו דינא דרבא היה מפרשין המשנה ואי אפשר לעשר ביו"ט הוא משום דאין מקדישין ביו"ט, - אבל יש לדחות משום דלכאורה מה מקשים התוס' דלימא משום אין מקדישין ביו"ט, וקשה הא עדיפא מזה קאמר דאיכא גם איסור דאורייתא שהוא משום צובע וכדפירש"י ותוס' בחגיגה. - וע"כ כוונת התוס' דאפילו אם לא יעשה הסימן למעשר על ידי הצבע. - והיינו שיעשה סימן אחר שאין בו משום מלאכה, אכתי איכא איסור אין מקדישין ביו"ט. - והנה יש לשאול מנין להש"ס לומר דכוונת התנא משום סקרתא. - דלמא משום אין מקדישין ביו"ט. - וע"כ משום דקאמר התנא ואי אפשר לעשר ביו"ט, דמשמע מזה דיש דין מיוחד למעשר. - דאם לא תימא הכי היה לו להתנא לומר אין מקדישין ביו"ט, ומדקאמר אי אפשר לעשר, ע"כ הכוונה דרק משום זה דמעשר, ולהכי קאמר הש"ס דהכוונה משום סקרתא. - ועל זה חידשו התוס' דהכא ליכא משום מקדישין, משום דעשירי מאליו קדוש. - וא"כ מוכח מהמשנה דעשירי מאליו קדוש, וא"כ מדוע לא קאמר הש"ס דרבא למד דינו ממשנה זו. - אבל יש לומר דאיצטרך להא דסקרתא בשביל שלא יוצא אדם ידי חובתו במעשר בהמה שהוא רק משום סקרתא שהוא מלאכה דאורייתא, כמו שכתבו התוס' לעיל. - ואי לאו משום זה לא היו חכמים אוסרים להקדיש שלא יבוא להקריב. - דהוי גזירה לגזירה. - וזהו כהתירוץ קמא. - וא"כ אין מזה ראיה לעשירי מאליו קדוש, כמוש"נ. ד ע"ב, מאי אמרת לצרפו לגורן אחר עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק. - והספק דלמא הוי אלול ר"ה ונצטרפו הני של תשרי עם אותן של אלול ונפטרו וכו'. - מזה מוכח ג"כ דבספיקא דדינא ג"כ דרשינן עשירי ודאי ולא ספק, והוכחנו לעיל ג"כ משיטת הרמב"ם כן. - והכא מוכח ג"כ דהרי לבן עזאי דמספקא ליה אם הלכה כר"מ או כר' שמעון, ועל זה אמרינן ג"כ עשירי ודאי ולא עשירי ספק. ועי' בשו"ת רע"א בסוף הספר. - ובע"י חאה"ע סימן ט' העיר מסוגיא זו יעוי"ש. ואפשר לומר דהכא בדבר הגרנות הוא דבר התלוי במציאות, וצ"ע. דף ס' ע"ב, אמר רבא יצאו שנים וכו'. א כתב הרמב"ם פר"ח דבכורות ה"ד וז"ל יצאו תשיעי ועשירי כאחד בין שקראן תשיעי בין שקראן עשירי שניהן מוקדשין ויאכלו במומן ואינן קריבין, וכן אם יצאו עשירי ואחד עשר כאחד אם קראן עשירי הרי עשירי ואחד עשר מעורבין זב"ז, והם כמו מעשר שנתערב בשלמים שיאכלו במומן כו' ואם קראן אחד עשר הרי העשירי וחולין מעורבין זה בזה ויאכלו במומן, עכ"ל. ודבריו תמוהין דמה שכתב ביצאו בתשיעי ועשירי אם קראן עשירי או תשיעי