נזר הקודש - בכורות קפו

ה שם, אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר. - והנה עיקר החידוש דר' יוחנן איתא בתוספתא דתניא שם הלוקח עובר פרתו של חבירו אעפ"י שילדה אצל בעלים נכנסת לדיר להתעשר יעוי"ש. - וא"כ מה חידש ר' יוחנן בזה שאמר שלקח עשרה עוברין. - הלא אין חידוש של עשרה, דמה לי אחד ומה לי עשרה. והלא עיקר החידוש דליתא חסרון לקוח בלקחו קודם שראוי להתעשר. ו ונראה דאיברא דמהתוספתא ג"כ מוכח דליתא דין לקוח להיות פטור ממעשר שלקח הולד בהיותו עובר. - אבל יש לומר דזהו רק לענין צירוף להיות מצטרף לעשרה. - משא"כ בשכולם עוברין ומצינו כזה שמועילים לצירוף והם עצמם אינם בזה.- לדוגמא טיט הזרוק שמצטרף לארבעים סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה, עי' סוכה י"ט ובתוס' שם ד"ה טיט. ומצינו בירושלמי ברכות פר"ז דקטן מצטרף לעשרה. ועל זה בא ר' יוחנן וחידש לנו עשרה עוברין. ז ובזה נראה לי ליישב מה שקשה לי בדברי הרמב"ם בפר"ו מבכורות הי"ב שכתב להאי דינא דר' יוחנן הלוקח עשרה עובדים במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר. - וקשה דכיון דהרמב"ם פוסק לקמן דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר, וכתב שם בהט"ו דהלוקח מוחסר זמן מחויב לעשרן ואין בזה דין לקוח. - וא"כ מדוע כתב להאי דינא דעוברים.- והא דר' יוחנן נקט בעוברין כתבו התוס' דנקט במעי אמן בשביל ר' שמעון דסבר דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, ולדידיה בלוקח במחוסר זמן פטור ממעשר, להכי נקט במעי אמן דבזה גם ר' שמעון מודה. - אבל הרמב"ם שכתב דגם במחוסר זמן ליתא לדין לקוח, ופשיטא בעובדין. - וא"כ לאיזה צורך כתב להאי דינא דעוברין. - אבל לפי מה שכתבנו דאיכא חידוש דין בהא דעוברין שהם עשרה. - והמה באים לדיר להתעשר, והיינו שלא מיבעי' דאיכא עובר בצירוף לעשרה, אלא אפילו שהם בעצמן עשרה מעשר בא מהם, וכמוש"נ. א דף נ"ז, וכן השותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב שכנגד הכלב אסורין שעם הכלב מותדין, (ואי אמרת יש ברירה) ליברור חד מינייהו לבהדי כלב ולישקול והנך לישתרו אמר רב אשי וכו' הב"ע דלא שוו כולהו להדדי ושוי האי כלבא חד ומשהו והאי משהו משיך ואתי בכולהו, ע"כ הסוגיא. ב והנה יוצא מזה דלמ"ד אין ברירה גם באופן דשוו כולהו להדדי ג"כ אסור. - ולפי"ז קשה טובא להרמב"ם דסבר אין ברירה, וכן פוסק שם בה"י דאפילו חלקו גדים נגד גדים פטורין ממעשר, וזהו כר' יוחנן דסבר האחין שחלקו לקוחות הן מטעם דאין ברירה. - וא"כ מדוע כתב הרמב"ם בדין זה דמחיר כלב דדוקא בדאיכא טופיינא, והלח"מ שם הקשה בזה יעוי"ש. - וביש"ש בקונטרס ברירה יעוי"ש. ג והנה לכאורה אפשר לומר לשי' הר"ן בפר' כל הגט דסבר הרמב"ם תפס לחומרא באין בדירה וא"כ אפשר לומר דאיכא הכא חומרא אם אמרינן ברירה וליחייבו במעשר. - ואעפ"י שאין זה המעשר קרב מטעם חוב"ע. - אבל תורת מעשר עליו להיות נאכל במומו. - ולהכי מוכרח הרמב"ם להא דטופיינא דבזה פטור מצד ודאי. - אבל זה ליתא משום דלפי"ז תקשה מדוע בהא דחלקו גדיים כנגד גדים פסק הרמב"ם דפטורים מטעם דאין ברירה והוי לקוח, ומדוע לא אמרינן דליעשרו מספק להיות נאכל במומו. - וע"כ צריך לומר דגבי מעשר אין לחייבו מספק מטעם דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק, וא"כ בספק בכורה פטור לגמרי. - וע"כ דסבר הרמב"ם דגם בספיקא דדינא אמרינן למעט ספק עשירי. - ובזה יש להקשות על מרן הגרע"א בתשובה שכתב דבספיקא דדינא לא מיעטה התורה ספק. - ומזה מוכח דגם בספד"ד ממעטין ספק. - ולפי"ז אין לפרש כוונת הרמב"ם דהוצרך לטופיינא מטעם דאמרינן ברירה לחייב במעשר מטעם ספק, מטעם דספק ממעטין בלא"ה. - ד והנה בחידושי מרן הגרע"א בליקוטים כתב ליישב דמה"ת חד בתרי בטל, והא דבע"ח לא בטלי הוא מדרבנן, ובדרבנן יש בדירה, להכי הוצרך הרמב"ם לטופיינא. - והקשה על זה מהא דאו"ה דבדבר שלא הוכר האיסור מקודם התערובות לא דנין בזה מטעם דבר חשוב. - ומטעם זה הוקשה לו דגם לבתר דמשני הש"ס בטופיינא כיון דהאיסור נולד בתערובות, יש בזה תורת ביטול, ומכח זה מחדש דהמעט המתיר כלב שיש בכל טלה וטלה הרי זה כמום עכת"ד.- ולדעתי יש לדון בזה טובא. - דמה דמיון הוא למום. דע"כ בהמה שיש בה מום כל הבהמה נידונית במום.- וזה לא דמי למעט איסור הנמצא בה שע"כ כל הבהמה כשרה, והמעט הזה מדוע לא נימא דיש בזה ביטול. - ואם אנו באים לדון להמעט דהאיסור יש לחשבו כחסר וחסר אינו פוסל, ויותר מחסר אין לדון בזה. ה והעיקר נראה כמו שביארנו במקום אחר דאין לדון בזה תורת ביוטל מטעם דכיון דהאיסור אינו מבורר. - ויש לדון על כל משהו ומשהו שהוא האיסור, ואופן זה נחשב לכולו איסור. ובזה מיושב גם הא דהקשו התוס' במעילה מדוע לא בטלה הפרוטה בשאמר פרוטה בכיס זה הקדש דליבטל ברובא דהתם כיון דהספק על כל פרוטה ופרוטה כולם נכנסין בהאיסור וליתא בזה תורת ביטול. - ומטעם זה אין לתרץ הכא לומר דהמחיר כלב בטל ברובא מטעם דכל העשרה טלאים כולם נכנסין בהאיסור וליתא בזה תורת ביטול כלל. - ורק מטעם ברירה יש להתיר השאר.- אבל אם אין ברירה כולם אסורים. - וכיון שהרמב"ם סבר אין ברירה, א"כ הדרא הקושיא לדוכתי' מדוע הוצרך הרמב"ם להא דטופיינא. ו והנה בספרנו נזר הקודש לתמורה ל' ביארנו שיטת הרמב"ם, ועי' בספרנו שאילות משה לאו"ח סימן כ"ב, וביו"ד סימן צ"ח. שם, פרט לטרפה שאינה עוברת. - והנה יש לעיין בשלמא כל הני הפסולין לגבוה. וכשרים להדיוט שפיר איצטרך למיעטינהו. - משום דאעפ"י שאינם ראוין למזבח. אבל כיון שראוין להדיוט שפיר יש מקום לומר דיש להם דין מעשר להיות נאכל במומו, משא"כ טריפה דאסורין להדיוט, וא"כ מה שייך בזה