נזר הקודש - בכורות קפה

עשרה בהמות אין כאן חיוב מעשר והכמות מביאה לידי חיוב, ולהכי ישונה דינו לענין דיעבד כאשר יבואר. ג ויש לפרש בכוונת התורה שני אופנים. א) דאמרה תורה שלא יצטרפו בהמות לעשרה משתי שנים והיינו שאינם בני צירוף. ב) דהם בצירוף רק התורה אסרה לצרפם ולעשרם, ונפקא מינה בין הפירושים לענין דיעבד דאם נפרש שאינם בני צירוף אז לא מהני דיעבד מטעם חסרון עשרה, ואין כאן עשירי, אמנם אם נפרש דהצירוף מועיל לעשותם עשירי, רק התורה אמרה שלא לעשות מעשר בהצטרפות בהמות משתי שנים, אבל אין כאן דררא דפסול מצד עצמם רק שדין תורה יש בזה, וכיון שהתורה אמרה דהעשירי יהי' קודש, וכיון שאין כאן חסרון בעשירי אז מהני דיעבד. ד וזה הדבר, דע"כ אין ללמוד מעשר בהמה בהיקשא דמעשר דגן לענין דיעבד, והיינו דזה ודאי אי הוי כתוב בהדיא במעשר בהמה שנה שנה דאז ע"כ פירושו דאין הבהמות משתי שנים בצירוף מעשר, ואז פשיטא דלא מהני גם דיעבד כיון דהצירוף כמאן דליתא, וממילא מה מהני דיעבד, כיון שאין כאן עשרה, וחסר בזה עשירי, אבל כיון דגבי מעשר לא כתיב שנה שנה, ורק ממעשר דגן נלמד, וא"כ אין ללמוד מהתם דהכוונה דלא מהני צירוף משתי שנים, כיון דבמעשר דגן לא שייך צירוף כמו שכתבנו, וע"כ ההיקש מורה שאין לעשר מעשר בהמה שהם עשרה ע"י צירוף משתי שנים, אבל ע"כ כיון שעכ"פ ישנם בצירוף עשרה, שזה לא נתמעט, ממילא בשעישר ויצא אחד בעשירי, וקרינן לו עשירי, א"כ ממילא נתקדש מאיליו כדין עשירי שהוא מאיליו קדוש, וממילא ע"כ ההיקש מעשר בהמה למעשר דגן הוא רק בדין דלכתחילה, וזהו כוונת הרמב"ם שכתב ויראה לי שאם עישר בהמה משנה על שנה הרי"ז מעשר מפני חומרת הקדשים שהרי לא הפקידה תורה על מעשר בהמה בפירוש שיהי' שנה שנה, וזהו להכוונה שכתבנו דבדיעבד קדוש מפני חומר הקדשים שאמרה תורה דעשירי מאיליו קדוש, וכמוש"נ. ה אמנם דברי הרמב"ם תמוהין לי מסוגיא דבכורות נ"ד ע"ב דפריך שם לכתוב של מעשר בהמה ואתי בק"ו מחדש וישן בקר וצאן למ"ל, יעוי"ש. ולפי שיטת הרמב"ם תיקשה מאי פריך שם דהרי אי הוה ילפינן מחדש וישן הוה אמרינן דיו לבא מה"ד להיות כנידון, מה חדש וישן אינו אלא לכתחילה ובדיעבד אינו מעכב, כן גם ממין על שאינו מינו אינו מעכב בדיעבד, אבל עכשיו דכתיב בהדיא אמרינן דגם בדיעבד מעכב ממין על שאינו מינו, וכמו"ש הרמב"ם בעצמו כן, וצע"ג. ו ועוד נוך בעיקרא דמלתא שכתב הרמב"ם שלא הקפידה תורה על מעשר בהמה בפירוש, שנה שנה, תמוה מהא דאיתא בספרי בפ' ראה סי' ק"ד עשר תעשר וכו' מניין למעשר בהמה שאין מעשרים אותה משנה לחברתה ת"ל עשר תעשר, יעוי"ש. נמצא דהתורה הקפידה גם עם מעשר בהמה שנה שנה, כמו בשארי מעשרות דכולהו כתיבי בחד קרא ומסתמא חד דינא איתא לכולהו, וכן איתא בילקוט פ' ראה ובתוספתא פר"ז דבכורות וע"כ דגירסא שם דאין מעשרין משנה לחברתה, נמצא דלכו"ע מבואר בקרא מעשר בהמה דאין מעשרין משנה לחברתה, וצ"ע. דף נ"ו, והאי בבכור כתיב וכו'. עי' מה שכתבנו לעיל בפר' עד כמה. א כתב הרמב"ם בפר"ו מבכורות ה"י הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו או שנתנו לו במתנה הרי הם פטורים מן המעשר עד שיולדו ברשותו וכו', וכן האחים שירשו טלאים מאביהם הרי הן פטורים מן המעשר יעוי"ש, מבואר דסבר הרמב"ם דיורשים דין לקוח עליהם. - וגריס במשנה האחים והשותפין, היינו שדין האחין כמו שותפין, ודלא כרש"י שגריס האחין השותפין. - והיינו דהאחין פטורין רק כשהם שותפין שעדיין לא חלקו. - אבל אחין שהן יורשין חייבין. - אבל סבר דיורשין פטורין שדין לקוח עליהם, מפני שהם תמיד כשותפין, - אבל כשהיורש אחד חייב במעשר בהמה. ב והקשה הלח"מ דלפי"ז הא דבעי הש"ס ב"ק ק"י כהנים בגזל הגר שנפלו להם עשר בהמות אם חייבין במעשר בהמה והיינו אם יורשין הוי חייבין, ואם מקבלי מתנות נינהו פטורים יעוי"ש, ולשיטת הרמב"ם הלא גם אם יורשין הוי גם כן פטורים יעוי"ש, והיא קושיא חמורה, והמנח"ח מביא קושיא זו בלא יישוב. ג ונראה דכהנים בגזל הגר אין דינם כיורשים דעלמא. והיינו דיורשין דעלמא שיש זכות לכל אחד מן היורשםי בכל טלה וטלה. - והרי הם כשותפין. - ולא קרינן בזה אשר יהיה לך.-מפני שיש לכל אחד רק מקצת טלה. - ורק בהנולדים ברשותם רבתה תורה. אבל לא מהבאים אצלם בתורת מקח, וגם ירושה כן הדין כמקח כיון שלא נולד ברשותו. - זהו סברת הרמב"ם דדין יורשים כדין שותפין שלקחו. ד אמנם לא כן במתנות כהונה דהיינו זה שזכתה תורה להכהנים בגזל הגר. - דאם אמרינן דכהנים יורשים הוי. - הביאור בזה דכל כהן וכהן זוכה זה משולחן גבוה באופן שתורת יורש עליו. - וכל כהן זוכה מכח זכות עצמו, ואינ דומה ליורשין דעלמא שהאחין זוכים הירושה בכללו, ולא הוברר חלקו של כל אחד ואחד בפני עצמו, ואפילו למאן דסבר בדירה, זהו דוקא לאחר שחלקו, אבל קודם החלוקה, הוי הירושה בכלל אצל כל האחים. - משא"כ מתנות כהונה כל אחד ואחד זוכה עבור עצמו מטעם שהתורה זמתה לו, והרי הוא יורש יחידי. - ומטעם זה ליתא דין חלוקה במתנות כהונה. וגם אם כהן אחד קבל כל העשרה טלאים ג"כ יצא ידי נתינה. - וכל מה שחולקין במתנות כהונה לכל אנשי משמר, זהו רק מצד התקנה מבי"ד של כהנים.- אבל אין להכהנים תביעת ממון. אם זכה כהן אחד לחודיא. - וא"כ אין זה דמיון לכל היורשין דעלמא, שע"כ שייכה הירושה לכל האחים. - ולפי"ז אם הכהנים בגזל הגר יורשים הוי דינם שהם כיורש אחד, - וביורש אחד ע"כ גם הרמב"ם סובר דחייב במעשר בהמה, וזהו שמספקא להש"ס שם אם יורשים הוי או מקבלי מתנות, והיינו שאם מקבלי מתנות דאז גם אם המקבל הוא אחד ג"כ פטור, ומיושב דברי הרמב"ם.