נזר הקודש - בכורות קפד

להתעשר. - ולהכי נקטו יתום שהוא חידוש דין לגבי מעשר. - יז איברא דבהא דיתום איכא ספ"ס לאיסורא. - היינו שמא היתה הלידה בצמצום. - ושמא יצאת אח"כ דהוית יוצ"ד וליכא רק חדא ספיקא שמא יצאת מקודם ואח"כ מתה האם וא"כ איכא חדא ספיקא להיתרא ושני ספיקות לאיסורא, אמנם זה דוקא בנהרגה או שנשחטה, דבזה יצוייר דמתה והדר ילידתיה, אבל במתה מעצמה ליכא לאסתפוקי במתה והדר ילידתיה משום דמתה מאיליה הולד מיית ברישא, כמו שכתבו התוס' בחולין שם. - ולפי"ז ביתום כזה דהיינו במתה מאיליה איכא ספק השקול היינו ספק הצמצום, ולהרמב"ם מותר בכ"מ מדאורייתא אבל לא במעשר מטעם דבעינן עשירי ודאי. - וכוונת הסוגיא הכא בהא דיתום היינו יתום כזה שמתה האם. יח אבל יש לדחות משום דלשיטת הרמב"ם דספק מותר. - א"כ כשר הוא גם לקרבן. - וממילא גם נכנס לדיר להתעשר. - ואין בזה משום עשירי ודאי ולא ספק. - והיינו שאין ספק בעשירי כיון שנחשב זה היתום בתוך המספר כיון שכשר הוא לקרבן. - יט וראיתי ביתרון האור לסדר קדשים אות ט"ו שכתב ליישב קושיות הכס"מ בפר"ג מאי"מ ה"ד שהקשה על הרמב"ם שכתב יתום שנולד אחר שנשחטה אמו. - ומדוע לא כתב כהמשנה דבכורות נ"ז איזהו יתום כל שמתה אמו או נשחטה ואח"כ ילדה. - וכתב משום דבמתה אמו איכא חדא ספיקא דהיינו ספק הצמצום. - וליכא לאיסתפוקי דלמא מתה והדר ילידתיה משום דבמתה האם הולד מת מקודם. - וחדא ספיקא מותר ולהכי כתב שנולד אחר שנשחטה האם, דבזה איכא שני ספיקות לאיסורא דלמא מצומצם, ודלמא נולדה אחר שנשחטה האם ואיכא משום יוצ"ד. - אבל בפר"ו מבכורות הי"ד כתב וכן היתום שמתה אמו או שנשחטה עם לידתן אינו מתעשר יעוי"ש. הנה כתב הכא שמתה אמו, והיינו מפני שאעפ"י שאין בזה אלא ספק אחד והוא ספק הצמצום מ"מ אינו נכנס לדיר להתעשר מטעם דבעינן עשירי ודאי. - והא דכתב גם נשחטה אמו הוא מכח כש"כ עכת"ד יעוי"ש. - והנה אף כי דבר חריף הוא -אבל לקושטא דמילתא נראה כמו שכתבנו דאם ספק מותר, וא"כ ראוי להקרבה. - הוי שפיר גם עשירי ודאי כמו שכתבנו. כ ע"ב, בחולין אבל לא במוקדשין פשיטא ומשני בקדשים קלים ואליבא דריוה"ג וכו' אבל הכא דכל בהמה למעשר קיימא אע"ג דאקדשה לא פקע איסורא מינה למאי נפק"מ למיקם בלא ימכר ובלא יגאל קמ"ל. - וקשה דלמא אין הכי נמי. - ומנין להתנא דליתא במוקדשין דין מצוה דמעשר כיון דכל בהמה למעשר קיימא. כא והנה מטעם סברא זו יש לדון גם בקדשי קדשים כן ולאו דוקא בקדשים קלים, אלא גם בקדשי קדשים יש לומר דחייבים במעשר, כיון דאיסורא דמעשר לא פקע מינה. - וא"כ תצא הדין דבהמה שלא נפטרה מחיוב מעשר מחויב לעשר גם לאחר ההקדש. - משום דאין בכח הקדש להפקיע מחיוב מעשר. - ומדוע ברור להתנא דליתא מעשר במוקדשין. כב ונראה דזה נלמד מדכתיב העשירי יהיה קודש ולא שכבר קודש. - מבואר דליתא בקדשים דין מעשר. משום דבעינן במעשר התחדשות הקדושה. ועיין לקמן. - כג ובוה שכתבנו דלהמסקנא לא מיירי המשנה לדיוה"ג אלא החידוש דמוקדשין אתיא לכו"ע שפיר כתב הרמב"ם כהלשון המשנה. - ואין לדייק מזה דסבר הרמב"ם כריוה"ג כמו שמדייק הלח"מ שם. - וזהו מטעם דאיתא חידושא לכו"ע. כד תניא בתוספתא פר"ו השוחט והקדיש את הדם חייב לכסות מפני שקדמה מצות כיסוי להקדש, יעוי"ש. משמע דדוקא אם החיוב כיסוי בא מקודם אין כח ההקדש אלים לבטלו. - אלא אדרבה מצוה דכיסוי מבטל את ההקדש, והרי זה כאילו הקדיש דבר שאינו שלו. - ומשמע שאם הקדיש את הדם קודם השחיטה שאז ההקדש מבטל את המצוה דכיסוי. והנה לפי"ז יש לעיין באופן שחל חיוב מעשר כגון שיש עשר בהמות אם יכול להקדיש טרם שפטר את החיוב מעשר, ואת"ל דמחויב לעשר תחילה היאך הדין בשהקדיש טרם שעישר. - אם מחויב לעשר בכדי שיהי' בלא יגאל ובלא ימכר. - ואפשר שמפני שאמרה תורה במעשר יהיה קדוש ולא שכבר קדוש. - וכיון שחל הקדש מקודם שוב לא תחול קדושת מעשר. - או"ד דעיקר הא דאמר רחמנא ולא שכבר קדוש היינו בקדושת מעשר כמו שמיירי בב"מ לענין ספק מעשר, דהיינו שיש ספק דלמא הוא מעושר מקודם, וצ"ע. שם, ויהיו חדש וישן מתעשרין וכו', א כתב הרמב"ם בפר"ז מה' בכורות ה"ה וז"ל אין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת כשם שאין מעשרין בזרע הארץ מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש שנאמר היוצא השדה שנה שנה, ויראה לי שאם עישר בהמה משנה על שנה הרי זה מעשר מפני חומרת הקדשים שהרי לא הקפידה תורה על מעשר בהמה בפירוש שיהי' שנה שנה, עכ"ל. ודברי הרמב"ם תמוהים מה שייך לדון בזה מפני חומרת הקדשים, גם מה כוונתו בזה שכתב שלא הקפידה תורה על מעשר בהמה בפירוש שנה שנה הלא מבואר להדיא בבכורות נ"ג דאין הנולדים בשנה זו מתעשרים על שנה שעברה, מדרשא ולימוד דעשר תעשר כללו של דבר דברי הרמב"ם מרפסין איגרי, ולפלא שלא העירו הגו"כ בזה. ב ונראה דאע"ג דהוקשה מעשר בהמה למעשר דגן לענין שאין מעשרין משנה זו על שנה השניי', אבל אין עניניהם שוה, והוא מטעם דע"כ יובדל חיוב העצם מחיוב הצירוף, והיינו דמעשר דגן הוי חיוב עצמי בזה דהחיוב תמיד הוא בעצמותו, באין הבדל הכמותי משום דתמיד מתחלק לעשרה כמה שיהי', וכיון שחידשה תורה התחלקות השנים לומר שכל שנה הוא חיוב בפני עצמו, ממילא הרי"ז כמו פטור על החיוב, והיינו כי החיוב משנה שעברה פטור הוא לגבי שנה זו, אמנם שונה הוא מעשר בהמה דהחיוב שלו הוא חיוב ההצטרפות, דהיינו אם אין לו