נזר הקודש - בכורות קפא

פרק תשיעי א דף נ"ג משנה מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית. ויש לעיין מדוע לא תנא דכהנים ולוים חייבים במעשר בהמה כמו ששנה התנא לעיל י"ג לענין בכור בהמה טהורה דכהנים ולוים חייבים בבכורה. - ולכאורה משמע מזה דכהנים ולוים פטורים ממעשר בהמה. ב והנה פליגי בזה רש"י ורבינו חננאל בפירושא דסוגיא בחולין קל"ו דאיתא שם ההבדל שבין בכור למעשר חשיב הש"ס "שכן זכרים", ופי' רש"י שהבכור ניתן לכהנים, ומעשר נאכל לבעלים כשלמים. - אבל הר"ח הובא ברשב"א פירש שכן זכרים דכהנים חייבים בבכורה ופטורים ממעשר בהמה יעוי"ש, מבואר דסבר הר"ח דכהנים פטורים ממעשר בהמה, ורש"י ע"כ סבר דכהנים חייבים במעשר בהמה כמו שחייבין בבכור בהמה טהורה. להכי פירש"י שכן זכרים דהבכור ניתן לכהנים ומעשר נאכל לבעלים. - והנה ממשנתינו מדלא תנא דכהנים ולוים חייבים במעשר בהמה כמו ששנה התנא בבכור בהמה טהורה משמע מזה דכהנים ולוים פטורים ממעשר בהמה. ג והנה הרשב"א שם בחולין הביא, איכא דמקשו עליה דהא ר' אליעזר בן עזריה מעשר תריסר אלפי עגלי יעוי"ש והנה אין לומר בזה דנהג לפנים משורת הדין, דע"כ אף אם פטור הוא, מ"מ יש בזה קיום מצוה, דליתא דאם הוא פטור לא נתפס הקדושה. ד והנה המל"מ בפר"ו מבכורות הקשה על הר"ח מהסוגיא דב"ק ק"ו דבעי שם בכהן שנפלו לו טלאים בגזל הגר אם יורשים הוי חייבים במעשר בהמה או מקבלי מתנות הוי ופטורים. - אלמא אי יורשים נינהו חייבים ומסיים בצ"ע יעוי"ש, אבל יש לומר דכוונת הר"ח דכהנים פטורים ממה שנולדו ברשותם. - משא"כ בנולדו אצל בר חיובא, כבר הוטל עלהים החיוב ולא נפטרו בזה שבאו לרשות כהן אפילו אם יורשים נינהו. - וזהו כי הירושה באה להכהן בהחיוב שעליהם, ועי' בזה בריט"א בפר"ק, ובמנח"ח מצוה ש"ס. ה ובזה יש ליישב ג"כ מה שקשה לכאורה טובא בהא דאיתא לעיל י"א ת"ר כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן שהרי שנינו הלקוח ושניתן לו במתנה פטור. - והנה לשיטת ר"ח דכהנים פטורים, א"כ מדוע קאמר הש"ס דפטור מטעם לקוח הלא בלא"ה פטור מטעם דכהן פטור, והנה משמע מזה דכהן חייב במעשר בהמה. - אמנם הכא ג"כ יש לומר דכיון דבא הטלה מיד ישראל המחויב, לא נפקע חיובו גם כשבא לרשותו של כהן. ורק מצד לקוח פטור. ו ובזה יש ליישב הא דהקשה בריט"א מדוע לא מוקי הש"ס באופן שהטלה הבא בתור פדיון הי' מחוסר זמן שבזה ליתא משום לקוח כיון שלא בא עדיין לידי חיוב יעוי"ש. - אבל לשיטת ר"ח אתי שפיר דאם לא בא עדיין לידי חיוב. - וא"כ זמן החיוב בא כשהוא ברשותו של כהן. - ובזה פטרה תורה ממעשר. - ומכח קושיא זו יש סעד נכון לשיטת הר"ח. - ומצאתי אח"כ במנח"ח שנחית לזה. - ולפי המבואר יש ראיה לשיטת הר"ח מהא דמשנתינו. ז והנה הרמב"ם בפר"ו מבכורות ה"ג כתב הכל חייבים במעשר בהמה כהנים לוים וישראלים. ומרן לא כתב מקור לזה. - וכן כתב הסמ"ג מצוה רי"ב וכן דעת החינוך מצוה ש"ס. - אבל לא הראו מקור לזה. - ח ונראה שיש לומר לפי מה דאיתא בתו"כ ומנין שמעשר בהמה בעמוד ועשר ת"ל יהיה קודש מלמד שמעשר בהמה בעמוד ועשר, רבי יוסי הגלילי אומר והעברת שמעשר בהמה בעמוד ועשר יעוי"ש. והפירוש והעברת היינו שנלמד מבכור בגז"ש כמו"ש בהתו"ה יעוי"ש ונראה דנפק"מ לדינא לענין כהנים ולוים דריוה"ג דלמד חיוב מעשר בגז"ש מבכור. להכי כשם שהכהנים חייבים בבכור בהמה טהורה כן חייבים במצוה דמעשר, והת"ק דשם דלמד חיוב מעשר מיהיה קודש. - אין לזה לימוד לכהנים. - וע"כ הר"ח פוסק כרבנן דפליגי על ריוה"ג ולהכי סבר דכהנים פטורים, אבל הפוסקים תפסו כריוה"ג מטעם הגז"ש, ולהכי כתבו דכולם חייבים במעשר בהמה כמו שחייבים בבכור בהמה טהורה. - וסתם משנה דהכא ע"כ אזלא אליבא דרבנן דתו"כ ולהכי לא חשיב התנא החיוב דכהנים. ט ומטעם זה נראה דהסוגיא לעיל י"א דמשמע דכהנים חייבים במעשר בהמה. - ורק מטעם לקוח פטור יש לנו לומר דסתמא דהסוגיא אזלא אליבא דריוה"ג דסבר דהגז"ש והעברת אתי גם לזה לחייב הכהנים. - ולפי"ז הדרא הקושיא לדוכתי' מדוע לא משני הש"ס דפדה בטלה שהוא מחוסר זמן וליתא בזה משום לקוח. ו ונראה דאזלא הש"ס אליבא דרשב"ג דסבר דעד שמונה ימים בבהמה לא יצאת מספק נפל. ושיטת הרמב"ם דהוי ספד"א ובכו"פ סימן י"ג מוכיח כי כן שיטת הגאונים יעוי"ש, ולהכי מספיקא לא מהני הפדיון עד שיצא מספק נפל. - וכיון שגמר הפדיון בא לשמונה ימים, ואז דין לקוח עליו. - ואתי שפיר ג"כ הא דראב"ע שהי' מקיים מצוה דמעשר משום דסבר כריוה"ג כמוש"נ. גמרא, לימא מתניתין דלא כר"ע דתניא ר"ע אומר יכול יעלה אדם מעשר בהמה מחוצה לארץ ויקריבנו וכו' אפילו תימא ר"ע כאן ליקרב כאן ליקדש. מאחר שאינו קרב אמאי קדוש לנאכל במומו לבעלים, ע"כ הסוגיא. - א והנה הביאור בהא דקדוש להיות נאכל במומו לבעלים ע"כ הביאור דקדוש להיות עליו דין שחוטי חוץ לשחטו בחוץ בלא מום. - ויש לעיין אם יש בזה משום שחו"ח שהוא בכרת. - דהלא לפי ין שחו"ח דבעינן שיהיה ראוי להתקבל בפנים. וזה כיון שאין מתקבל בפנים להיות קרב. - א"כ אין כאן משום שחו"ח שהוא בכרת. - ולפי"ז מה שייך לומר שנאכל במומו לבעלים כיון שגם בתמותו אין עליו איסור שחו"ח. - והנה יש לומר שרק מהבאה ממעט ר"ע אבל בדיעבד אם הקריבו על המזבח אם עלה לא ירד. - ובאופן זה נקרא ראוי לפנים להוית חייב עליו משום שחו"ח כדתנן בזבחים ק"ט דכל