נזר הקודש - בכורות קפ

אבל אם אמרינן דיש לו קודם חלוקה, א"כ מדוע לא יזכה בשבח ג"כ. ב והנה השיט"מ שם ב"ב כתב בשם הרשב"א וז"ל והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה ודוקא בעיקר הנכסים לענין המכירה ומתנה וויתור, אבל בשבח ששבחו הנכסים בין מיתה לחלוקה כגון חפורה והוו שבלי לא דמתנה קרייה רחמנא עכ"ל, יעוי"ש, אבל עדיין יש להבין וכי בשביל זה דמתנה קרייה רחמנא אין להם בשבח, אתמהה. - הלא כיון שיש להם זכות בעיקר הנכסים למכור וליתן. - וא"כ השבח הוא שלהם והנכסים בעצמן זכו להם. ג ונראה לבאר הענין לפי מה דתניא בספרי שדרשו ולו משפט הבכורה, מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים יעוי"ש, ויש לעיין מה שייך לומר יוצאה בדיינים, וביותר לפי מה דקיי"ל דיש לו לבכור קודם חלוקה, נמצא דהחלק בכורה שייך להבכור גם בלא דיינים. - וכמו שלא שייך לומר בחלק הפשיטות יוצאה בדיינים כיון ששלו הוא, א"כ גם בחלק הבכורה לא שייך יוצאה בדיינים כיון ששלו הוא מטעם הירושה מאביו. ד לכן נראה דבזה יובדל חלק בכורה מהחלק הפשיטות. והיינו דהחלק הפשיטות אין זה ענין לנתינה היינו שהאחים נותנים לו. מפני שבזה הוא שוה להאחים. - משא"כ חלק הבכורה אמרה תורה לתת לו פי שנים. - והכוונה שהאחים מחויבים ליתן לו. והיינו שכל הנכסים משועבדים להבכור. - בתנאי אשר האחים מחויבים ליתן לו חלק הבכורה. - אמנם כל זמן שלא נתנו לו בבירור. - יש להבכור השעבוד על כל הנכסים. - ויש לו זכות מכירה ונתינה מטעם זה שכל הנכסים משועבדים לו. - ויש לו זכות להוציא חלק הבכורה בדיינים. - ומטעם זה נקרא שהחלק הבכורה הוא ברשותו כדין כל דבר שיש לו זכות להוציא בדיינים נקרא שלו וברשות. - ויכול למכור ולהקדיש. וזהו שדרשו בספרי שלו משפט הבכורה להוציא בדיינים. - אמנם עדיין חסר עצם הזכייה בפועל. - ונפק"מ לענין השבח דהשבח ששבחו הנכסים קודם חלוקה וחסר עדיין הנתינה זה השבח שייך לכל האחים. היינו גם להבכור חלק כחלק, אבל אינו שייך להבכור כל השבח מהחלק הבכורה, וזהו כוונת הרשב"א שכתב דמתנה קרייה רחמנא. ה ומזה יש לפשוט דהדין בכורה מוטל על היורשין, והיינו שהיורשין מחויבין לתת להבכור חלק בכורה. - וזהו דאעפ"י שמגיע לו חלק בכורה מן האב. - אבל אין זה אלא בתורת שעבוד על הנכסים. וזכייתו בפועל מגיע לו מן האחים לאחר שנתנו לו. והנתיה"מ בסימן רע"ח סק"ט עמד על המחקר בזה יעוי"ש, אבל לפי מה שביארנו מבואר כן בספרי כמו שכתבנו. - ונפק"מ לדינא לענין השבח כמו שביארנו. והנה עוד נפק"מ לדינא לענין ספק בכור. - דהוי האחים בגדר אינו יודע אם נתחייבתי. - ולזה העיר הנתיה"מ, ומבאר הא דאיתא בסימן רע"ז סעי"א במי שנסתפק דאין גובין בלא הרשאה כמבואר ב"ב קכ"ז. וקשה לכאורה היאך יכולים להדחות בלא הרשאה, והא ממנפ"ש חלק של הבכורה אינו שייך להאחים, אלא ודאי כיון דהחלק בכורה הטילה התורה על היורשים ליתן לו להבכור, ובספק הוי היורשים בגדר אינו יודע אם נתחייבתי. - והוו האחים בגדר מוחזקים, עכת"ד, ובזה יובדל חלק הפשיטות מהחלק של בכורה. - וכמו כן היבם אשר זכות בכורה איכא על החלק של אחיו המת ג"כ הדין שהחלק של המת זכו האחים כולם והוי שלהם בתורת יורשים. - והיבם יש לו שעבוד על כל הנכסים לגבות מהאחים חלקו של המת. אבל זכייתו בפועל הוא רק אחרי הנתינה. ומטעם זה אינו זוכה בהשבח שהשביחו חלקו של המת קודם חלוקה, מטעם דעדיין חסרה הנתינה, וזהו שאמר רבא הכא מה בכור אין לו קודם חלוקה, אף יבם נמי אין לו קודם חלוקה וכמוש"נ. ו ע''ב. משנה, ואלו שאין חוזרין ביובל הבכורה וכו' והמתנה דברי ר"מ וחכ"א מתנה כמכר. - והנה משמע דחכמים מודו לר"מ בירושה שאינו חוזר ביובל, וכן מבואר בגמ' דרק במתנה פליגי דחוזר ביובל אבל לא בירושה, - והנה לכאורה כיון שחכמים סברי שירושה אינו חוזר ביובל יש לפסוק כרבים, והרמב"ם בפרי"א משמיטה ויובל ה"כ פוסק דהאחים שחלקו מחזירין זה לזה ביובל, וזהו כדעת ר' אלעזר במשנה שסובר כולם חוזרין ביובל. - אבל נראה דר' יוחנן בן ברוקה סבר דחוזר ביובל מדאמר אף היורש את אשתו חוזר ביובל. ופוסק הרמב"ם כריוב"ב. - וכן כתב הרמב"ם בפיה"מ דהלכה כריב"ב יעוי"ש. ז והנה בחלק בכורה שסבר ר"מ דאינו חוזר ביובל מבואר בגמ' דסבר שהוא מתנה מדכתיב לתת לו פי שנים. - וחכמים סברי שהוא ירושה כמבואר בסוגיא. - ולכאורה יש לומר דפליגי אם חלק בכורה בא מן האב או מן האחים דר"מ סבר דחלק בכורה בא מן האחים, והוא בא בתור מתנה. - וחכמים סברי דחלק בכורה בא מן האב והוא ירושה מן האב. - ותצא נפק"מ לדינא לענין שבח דלרבנן יש לו לבכור גם השבח. - ומטעם זה אתי שפיר דהרמב"ם לא פסק כחכמים מטעם דסתם משנה דאין הבכור נוטל בשבח לא אזלא אליבא דחכמים, וכמו שכתבנו. - וגם סתם ספרי לא סבר כן, וגם הסוגיא דב"ב קכ"ז לא אזלא אליבייהו כדלעיל. ח כתב הרמב"ם בפרי"א משמיטה ויובל ה"כ וז"ל האחין שחלקו כלקוחות הן ומחזירין זה לזה חלקו ביובל, לא תבטל חלוקתן מכמות שהיתה, וכן הבכור והמייבם אשת אחיו מחזיר ביובל חלק שנטל ונוטל החלק שכנגדו עכ"ל. - ויש לדייק דמשמע מדבריו שישונה חלק בכורה שאינו נוטל החלק שנטל בשביל הבכורה, רק חלק שכנגדו, ועי' בכ"מ שנחית לזה לפרש כן, אבל קשה מדוע ישונה חלק בכורה משארי החלוקה בחלקי הפשיטות. - ואפשר שכוונת הרמב"ם דכיון דבראשונה חלק הבכורה הוא בגדר מתנה מן האחים, היינו שהאחים מבררים חלק הבכורה והם נותנים לו. - הנה כמו כן גם בחזרה לאחר היובל החלק בכורה עומדת ברשות האחים והם נותנים לו חלק שכנגדו. - אבל יש לעיין היכן מצא הרמב"ם לדין זה. - ואפשר שמפרש להשוות המחלוקת לומר דמ"ד חוזרין לבטלה הכוונה על חלק הבכורה. - לומר דלא פליגי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא, להחלק בכורה שאני מטעם דתלוי בנתינה דאחים כמוש"נ.