נזר הקודש - בכורות קעח

הדרשא דבכור. - וכמו שכתב התוסיו"ט שם וז"ל ויראה לי דיליף מפדיון הבן עכ"ל. - אבל לדעתי נראה דע"כ הרמב"ם לא סבר כן. - אבל התנא דברייתא הכא ע"כ לא סבר הדרשא דהתו"כ, וסבר דהקדש נלמד מהא דפדיון בכור אדם. - אמנם שיטת הרמב"ם לפי דרשת התו"כ שיש בהקדש לימוד בפני עצמו. - ופדיון פט"ח ישנו ג"כ בזה מטעם שכל עיקר הפדיון דשוויו נלמד מהקדש. - ובכור אדם הוא מטעם דאיתקש לפט"ח דשניהם שווים דבעינן דבר שגופו ממון בדמיון לשקלים, וזה נראה בס"ד. - ה והנה בהא דרבי דריש למעט שטרות מדין התורה. וקשה למ"ל למעוטי שטרות שאין פודין בהן הא מכירת שטרות הוא רק מדרבנן, וזהו שיטת הרמב"ם בפר"ו מה' מכירה והר"ן בפר' הכותב. בשלמא הא דממעטין שטרות מאונאה ומכפל כבר כתב הר"ן בפר' הכותב דעיקר קרא למעוטי קרקעות ועבדים יעוי"ש, משא"כ הכא לרבי דעיקר המיעוט אתא לשטרות. - והריט"א הקשה בזה וגם בתומים סימן ס"ו סק"א הקשה בזה יעוי"ש, והנה לכאורה מזה ראיה לשיטת הר"ח הובא בתוס' ב"מ נ"ו ד"ה יצאו שטרות שכתבו דאם יש ללוה קרקעות שמוכר לו שעבוד שיש לו בקרקעות יעוי"ש, - ובזה סבר רבי דאין פודין בשטר כזה אעפ"י שיש לזה קנין. - אבל אכתי יש להעיר דכל זה אם אמרינן שעבודא דאורייתא. ותקשה למ"ד שעבודא דרבנן. - ומצאתי בתומים שהעיר ג"כ בזה יעוי"ש. - אבל יש לומר כשיטת הרשב"א דבשעבדו בפירוש לכו"ע שד"א. - ומיעט רחמנא אפילו בשטר כזה. ו ובספר נח"י להגאון רי"א ז"ל בסימן ס"ו ענף ה' מתרץ לפי מה שכתבו התוס' ב"ב ע"ז ד"ה קני לך איהו וכו' דלכן הוי מכירת שטרות לאו דאורייתא מטעם דהחוב אינו ברשותו, ואין אדם מקנה דשלבל"ע. - ולפי"ז למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע הוי מכירת שטרות דאורייתא. והיכא דאמר מעכשיו לא יכול לחזור גם טרם שבא לעולם כשיטת הרשב"א ורבי לשיטתו סבר אדם מקנה דשלבל"ע כדאיתא בקדושין ס"ב. - וא"כ לרבי לשיטתו הוי מכירת שטרות דאורייתא ושפיר ממעט שטרות מטעם ריבה ומיעט וריהב עכת"ד, יעוי"ש. - והנה לפי"ז אפשר ליישב שיטת הרמב"ם שכתבנו לעיל מדוע ממעט עבדים וקרקעות כיון דסבר בכל מקום כמ"ד דדרשינן בריבה ומיעט בריבה. והיינו דאם נדרוש בריבה ומיעט וריבה ליכא למעט אלא שטרות. - והנה זה דוקא למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע. - אבל הרמב"ם דסבר אין אדם מקנה דשלבל"ע בלא"ה אין קנין לשטרות.- וזה הביא לו ההכרח למידרש הכא בכלל ופרט וכלל למעט עבדים וקרקעות. ז א אבל לפי"ז תקשה בהא דפריך הש"ס הכא ורבנן מדוע לא סברי הא דתנא דבי ר' ישמעאל דכל היכא דכתיבי שני כללות הסמוכים דרשינן בריבה ומיעט וריבה, ומשני דסברי כדאמרי במערבא. - וקשה כיון דאם דרשינן בריבה ומיעט וריבה אין למעט אלא שטרות. - וכיון דסברי אין אדם מקנה דשלבל"ע, וא"כ ליכא מה למעט, ולהכי דרשי בכלל ופרט וכלל. וע"כ מוכח דהסוגיא לא סברה כן. - וע"ד הרמב"ם כתבנו לעיל לנכון. ח ומה שנראה לי בזה לומר דבר חדש דשאני פדיון בכור משארי הקנאות. - והוא דאיתא בקדושין ח' כי הא דרב כהנא שקיל סודרא בפדיון הבן ואמר לדידי שוה לי חמש סלעים. - וכתב הר"ן שם, וז"ל אני מסתפק במקדש בדבר שאינו שו"פ אי מציא אמרה לדידי שו"פ יעוי"ש. - והנה בקדושי אשה שהוא שו"פ יש לומר דכיון שאינו ממון אינו יכול לעשותו ממון. - ולהכי מסתפק הר"ן בזה. - אמנם בפדיון הבן שהוא חמש סלעים. - אם מקבל שו"פ שהוא ממון מדין התורה שהוא כסף. - יש מקום לומר לדידי שוה חמש סלעים. - ואעפ"י שמשמע בסוגיא דבעינן דבר שדרכו להתייקר, אמנם הרמב"ם לא סבר לה כמו"ש שם הר"ז. - ולפי"ז כשמקבל הכהן שטר עבור הפדיון. - והשטר הזה יש בו שו"פ כמו שכתב הש"ך בחו"מ סימן נ"ד בסק"ד יעוי"ש, וא"כ הרי יכול הכהן לומר לדידי שוה חמש סלעים. - כיון דעכ"פ שו"פ ויש בו תורת כסף. - יכול לומר דלדידי' שוה חמשה סלעים. - ועל זה מיעטה התורה דלא מהני פדיון מטעם דעכ"פ אין גופו ממון. - והיינו דאעפ"י ששו"פ מצד עצמו. - אבל גם זה אינו אלא מפני הראיה שבו. - ולפי"ז כשמקבל הכהן השטר ואמר לדידי שוה חמש סלעים. אי לאו דמיעטה התורה הוי פדוי. - ועל זה מורה המיעוט. - ומזה מוכח ג"כ דלא בעינן שתהי' דרכו להתייקר בו, ואפשר שעל זה סמיך הרמב"ם ולא כתב דבעינן שתהי' דרכו להתייקר. - אעפ"י שסתמא דש"ס שם בקדושין דבעינן דרכו להתייקר. - אבל הרמב"ם מפרש הא דרבי דממעט שטרות שהוא באופן שאמר הכהן לדידי שוה, ושטר אין בזה להתייקר. - ומכל זה אי לאו המיעוט הוי פדוי, ובזה לא פליגי רבנן עליה. - ובזה אתי שפיר הכל לנכון, כמוש"נ. ט שם, ולא בהקדשות, פשיטא לאו דידיה נינהו. - והקשה הריט"א מדוע לא משני דהמשנה כריוה"ג ובקדשים קלים וסבר דהוא ממון בעלים, יעוי"ש. - והנה יש להעיר לכאורה דלריוה"ג אפשר דפודין את הבכור בקדשים קלים. - והיינו דכמו שאיתא במכירה לריוה"ג הנה כן ישנו גם בפדיון בכור בנתינה לכהן עבור החמש סלעים. - אמנם מהריט"א משמע דקדשים קלים ישנו במיעוט פדיון בכור. - וע"כ דסבר שעכ"פ אין זה גופו ממון כיון שעיקרו להקרבה למזבח קאי. - והנה בפנ"י ב"ק י"ב כתב גם כן דלא הוי ממון גמור מטעם דעומד להקרבה יעוי"ש בד"ה בתוס' ומחיים. - וכתב שם דאפילו בכור שהוא ממון בעלים ביותר, מ"מ לא הוי ממון גמור. - ולפי"ז שפיר יש מקום לומר דנתמעט קדשים קלים לריוה"ג ג"כ מטעם דאינו דומה להפרט. וזהו כוונתו של הריט"א שמקשה מדוע לא מוקים הש"ס בקדשים קלים ואליבא דריוה"ג. - וכשם שנתמעטו עבדים וקרקעות כן נתמעטו הקדשות. י ונראה כי אם נפרש המשנה דתנא ולא בהקדשות דהכוונה למעט קדשים קלים ואליבא דריוה"ג. א"כ תקשה מדוע התנא דברייתא דמביא פלוגתא דרבי ורבנן לא תנא למעט הקדשות בהדי עבדים וקרקעות