נזר הקודש - בכורות קעז

פדוי. - וממילא גם במתנה על מנת להחזיר דהוי נתינה מעליא גבי פדיון בכור אפשר דגם קודם שלשים הוי נתינה מעליא, ואין הכרח לומר דלא מהני כמו"ש שם באב"מ. - וזהו מהטעם שכתבנו. - ושפיר קם פסקו של התה"ד והרמ"א דרק משום חומרא לחזור ולפדותו, וכמוש"נ. י ע"ב ואע"ג דקיי"ל הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הלכתא כשמואל. - ולכאורה קשה הא הכא בדבר פדיון בכור הוא ממונא ומה"ט קיי"ל בכל ספק בכור הממע"ה. - וברש"ש הקשה בזה וגם מביא הא דאיתא בחולין קל"ד דאיתא שם להדיא דספק חלה מקרי ספק איסורא וספק בכור אדם איקרי ספק ממונא יעוי"ש, ומצאתי אח"כ שקדמו בזה הריט"א.- נראה כמו שכתבו התוס' בקדושין כ"ג ע"ב ד"ה ורבי אלעזר וז"ל וקיי"ל בכורות מ"ט הלכתא כוותי' דרב באיסורי, ואע"ג דפליגי נמי לענין ממון מ"מ לענין איסורא איתשיל יעוי"ש. מבואר שכבר פירשו התוס' דהכא הביאור כיון דלענין איסורא איתשיל דהיינו בדבר המצוה דפדייה. שם, ת"ר הוא לפדות, ובנו לפדות, ועי' בספרנו נזר הקודש לזבחים נ"ו דף הספר. שם, כי פליגי היכא דאיכא חמש משועבדות וכו' ודידיה אזיל וטריף ממשעבדי. - וקשה הא אין פודין בקרקעות ודוחק לומר דסברי כרבי דפודין בקרקעות. - ואין לומר דיטרוף משועבדים מטלטלין הרי קיי"ל דאפילו מלוה בשטר אין גובין ממטללטין. - אבל ראיתי שהתוס' כבר נחתו לזה בשבועות ד' ע"ב ד"ה בכל פודין, וכתבו לאו דמיפרק בקרקעות אלא ימכרם ויתן דמים לכהן יעוי"ש, וכן כתב הריטב"א בחידושיו לקדושין כ"ט דמאי דאמרינן דטריף הכהן ממשעבדי לאו דטריף הקרקע עצמו אלא הדמים. והנה הרמב"ם לא הביא להאי דינא באופן שגובה ממשועבדים בעור פדיון עצמו -ואפשר שטעמו דסבר מלוה הכתובה בתורה לאו דכתובה בשטר דמיא. - אבל מזה הוי סתירה למה שכתבנו לעיל דמטעם שעבודא דאורייתא גובה גם מהלקוחות. - ודינם כמו נזיקין דאית לי' קלא. - לכן נראה דמפרש הרמב"ם דהסוגיא אזלא הכא אליבא דרבי דסבר פודין בקרקעות. - ולא ניחא להרמב"ם לפרש כמו שפירשו תוס' וריטב"א דהלוקח יתן לו דמים, משום דאין הלוקח מחויב ליתן דמים כדאיתא בחו"מ סימן ק"א יעוי"ש, - ואינו דומה לאחין שחלקו דכיון דמחויבין הם בפדיון בע"כ יתנו דמים. א דף נ"א משנה אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות. - ובגמ' מתניתין דלא כרבי דתניא רבי אומר בכל פודין בכל אדם חוץ מן השטרות. - וטעמייהו דרבי ורבנן דרבי דריש בריבה ומיעט וריבה, ורבנן דרשי בכלל ופרט וכלל. - ומזה יש לתמוה על הרמב"ם דסבר כרבי בכל מקום. - ומדוע פסק הכא כרבנן וממעט עבדים וקרקעות. והתוסיו"ט הקשה בזה יעוי"ש, ובתוספות חדשים כתב משום דהכא סבר הרמב"ם כרבנן דסברי כתנא דבני מערבה דשני כללות הסמוכים דרשינן בכלל ופרט וכלל. - אבל יש סתירה לזה מהא דפסק הרמב"ם בפר"ב ממ"א דמרבה חריצין ונעיצין וזהו מטעם ריבה ומיעט וריבה אעפ"י ששתי כללות הסמוכים זה לזה כדאיתא בחולין ס"ז, ועי' בפר"ח סימן פ"ד אות ז'. וגם הריט"א הקשה בזה. - סו"ד דברי הרמב"ם תמוה. - ב ונראה ליישב שיטת הרמב"ם בהקדם מה שמסופקני היאך הדין בפדיון פט"ח אם פודין בעבדים וקרקעות. - ומצאתי במנח"ח מצוה כ"ב, וכתב דבר נכון דכיון דכל הסברא שנפדה פט"ח בשוויו הוא מפני שלא חמור מהקדש, וא"כ ע"כ בהדברים שאין הקדש נפדה, כן אין פט"ח נפדה יעוי"ש, והוא דבר מסתבר. אעפ"י שלא העירו הפוסקים מזה. - ונראה שזהו דעת הרמב"ם. - והנה הא דאין הקדש נפדה בעבדים וקרקעות נפקא לן בתו"כ בפרשת ערכין כמו שפירש"י הכא בד"ה ולא הקדשות נפדין בכל אלו בעבדים ושטרות וקרקעות, והתם נפקא לן מקראי בתו"כ בפרשת ערכין עכ"ל, והכוונה דרש"י הודיענו דיש בהקדשות לימוד מיוחד ולא נלמד מבכור. - והנה בתו"כ נלמד למעט כל אלו מדאמרה תורה בשקל הקודש, ולא מטעם כלל ופרט וכלל יעוי"ש, וכיון שיש לימוד מיוחד בהקדש שאין פודין בכל אלו. - ונלמד מזה גם לפדיון פט"ח שאין נפדה בשוויו בכל אלו. - וכיון שקיי"ל דבכל התורה כולה למידין למד מלמד לבד מקדשים.- וא"כ כיון שנלמד פט"ח שדין קדשים עליהם שלא להיות נפדה בכל אלו. - ואנן קיי"ל דאיתקשו בכור אדם לבכור בהמה טמאה כדאיתא לעיל ד' ע"א וכן לעיל י"ב ע"ב וא"כ יש ללמוד דבכור אדם לא נפדה בכל אלו מההיקש לבכור בהמה טמאה שג"כ אין נפדין בכל אלו. - ובזה אין להקשות דהלא עיקר הלימוד הוא מקדשים ואין למידין למד מלמד, אבל זה ליתא חדא יש לומר דהרמב"ם סבר דבתר למד אזלינן ולא בתר מלמד. - ועוד דכל עיקר הא דקדשים הכוונה קדושת קרבנות. - ואין בכלל זה קדשי בדה"ב וגם פסוה"מ. - ועוד הא דדרשו חז"ל בפ"ח שלא יהא חמור מהקדש אין זה בגדר לימוד כמובן. - וכיון שכן שפיר פסק הרמב"ם בבכור אדם שאינו נפדה בכל אלו, לא מטעם כלל ופרט וכלל. - משום דהרמב"ם סובר בכל מקום לדרוש בריבוי ומיעט וריבה כמו שסבר בהדרשא דבמים במים. - רק הכא סבר למעט פדיון בכור אדם שלא נפדה בכל אלו מטעם דאיתקש לפדיון פט"ח. . ג וכן יש לדייק גם מלשון הרמב"ם בפרי"א מה' בכורים ה"ו וז"ל ובכמה פודהו בחמש סלעים, שנאמר ופדוייו מבן חדש תפדה. בין בכסף בין בשוה כסף מן המטלטלין שגופן ממון כענין השקלים יעוי"ש והנה לאיזה צורך כתב כענין השקלים. - לכן נראה דבא לרמז להדרשא דתו"כ שנדרש בפדיון הקדש שאמרה תורה שקלים לעיכובא למעט עבדים וקרקעות ושטרות. ד וע''כ כל הברייתא הלזו הכא בסוגיא דדרשו למעט הפדיון בכל אלו מכלל ופרט וכלל. - ורבי דריש ריבוי ומיעוט וריבוי. - לא סברי דרשא דתו"כ שנתמעט הקדש מהא דאמרה תורה שם בשקל הקודש וסברי דפדיון הקדש דנתמעט מכל אלו ילפינן מן