נזר הקודש - בכורות קעד

בנחתך בעינן שיצא ראשו כולו. - ומדנקט התנא שיצא פדחתו הרי זה כילוד ע"כ מיירי בלא נחתך. - וא"כ אם או"מ בית הסתרים הוי לא עלתה לה טבילה. וע"כ דסבר האי תנא דאו"מ בלוע הוי. יג אבל אכתי תקשה דעדיין הי' להרמב"ם לכתוב דין זה דיציאת כל הולד לא נחשב ללידה אף בשיצא כל הראש כולו. - ואפשר שזה לא הוי חידוש משום דהראש עיקרו של הולד. - וחידוש דיציאת כל הולד לא נחשב ללידה זהו רק אם יצא הפדחת לחוד. - משא"כ בשיצא הראש כולו גם התוס' סברי דאין חידוש דהלידת כל האברים לא נחשב ללידה. - והיינו דכיון דהראש יצא. - הרי נחשב כל הגוף כמו גוף אטום דאין בזה טומאת לידה. א דף מ"ז היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר ר' יוחנן אמר קיים פו"ר ורשב"ל אמר לא קיים פו"ר ר' יוחנן אמר קיים לא תהו בראה לשבת יצרה ורשב"ל אמר לא קיים פו"ר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. - והנה לכאורה קשה טובא מ"ט דר' יוחנן דסבר קיים פו"ר. - מ"ש מהא דכפאו ואכל מצה וכו, התניא כשהוא שומה הרי הוא שוטה לכל דבר וכו' מבואר דאינו יוצא באכילת מצה כשהוא שוטה, והוא מטעם דלא הוי בר חיובא, ואינו נפטר בזמן החיוב במה שעשה בזמן הפטור, וה"נ כיון שהיה פטור בגיותו מפו"ר, והיאך נפטר בגירותו בזה שעשה בגיותו. - והטו"א בר"ה כ"ח הקשה בזה יעוי"ש. - ובמנה"ה מצוה א' כתב דהקיום פו"ר הוא שיהי' לו בנים והמצוה נמשכת, נמצא דבגרותו ג"כ מקיים פו"ר בזה שיש לו בנים יעוי"ש. - דבריו תמוהין טובא דכיון דב"נ אינו מצוה בפ"ר והרי הוא כאחר, וממילא הבנים אינם שלו. וא"כ אין לו בנים. ב ונראה לפי מה שכתבנו לעיל עפ"י דברי התוס' יבמות ס"ב שהקשו לר' יוחנן והא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. - וכתבו דכיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה מפטר נמי כשנתגייר יעוי"ש, וכתבנו ביאור הדברים דכיון דהכירה התורה היחוס של הנכרי. - וזהו הביאור דקאמר ר' יוחנן לשבת יצרה והיינו דאעפ"י דב"נ אינו מצווה בפו"ר אבל איכא בשבת ומצוה זו שייכה גם בישראל. - והמצוה דשבת הוי חלק מהמצוה דפו"ר. - וחלק המצוה לא נתבטל לעולם. - אפילו לאחר שנתגייר.- ובזה לא מהני הא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי דרק לענין דברים רוחנים שלא שייך גבי עכו"ם אמרינן שהוא כקטן שנולד מטעם הקדושת דישראל שחל עליו בגירותו. - משא"כ דבר רוחני ששייך גם גבי עכו"ם זה ליתא בביטול וזהו הא דקאמר ר' יוחנן טעמו לא תהו בראה לשבת יצרה, דלכאורה מה שייכות להא דפו"ר. - אבל הכוונה לזה שכתבנו. ג שם, ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד וכו'. - ופירש"י דאיכא למ"ד עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר דבתר אימיה שדינן ליה. - ולקמן למ"ד מזהמין את הולד פירש"י דשדינן לי' בתר עכו"ם. - והתוס' פירשו להיפך דאם אין מזהמין משום דשדינן ליה בתר עכו"ם ול"ש גביה ממזרות. - ומ"ד מזהמין את הולד דבתר אימיה שדינן ליה יעוי"ש. - והנה נראה דנפק"מ לדינא דלפירש"י דאין מזהמין את הולד והולד כשר משום דבתר אימיה שדינן הוי הולד כשר וישראל מעליא הוא, ולא צריך גירות. - אבל לפירוש התוס' דלמ"ד אין מזהמין את הולד משום דשדינן לי' בתר עכו"ם א"כ אעפ"י שאין בו משום ממזרות משום דלא שייך ממזרות בעכו"ם. אבל כיון דשדינן לי' בתר עכו"ם הוי הולד רק כשר, שאינו ממזר. - אבל צריך גירות. וזה מתאים לשיטת התוס' בקדושין ע"ה דסברי דאפילו אם הוא כשר, מ"מ צריך גירות, עי' במהרש"א שם והוי שיטת התוס' הכא לשיטתם בקדושין. - ורבינו גרשום מפרש הכא כפירש"י. נמצא דלשיטת רבינו גרשום ורש"י אין צריך הולד גירות. ד ע"ב. תנן נתגיירה מעוברת בכור לכהן, ואמאי לימא אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיא. - ופירש"י דלא ציית דינא. - ותמוה דהרי גם אם ציית דינא פטור הוא. - ומצאתי ברש"ש שעמד בזה. - ובאמת יש להבין מדוע לא פירש"י כפשוטו דאביו אינו מחויב, וכמו שפירש רבינו גרשום. ואפשר דכוונת רש"י שאינו בסוג ציית דינא.- דהיינו שאינו מצווה בפדיון. ה שם, תוס' ד"ה וילדו לו בעינן, תימה דדרשינן קרא בבכור א"כ בפר' יש נוחלין קכ"ו דדרשינן טומטום שנקרע ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק בכורה וכו' וי"ל דאי לאו דכתיבי תרי קראי הוי מוקמינן ליה דוקא בבכור, שלא יטול חלק בבכורה מלהעמידו בפשוט שלא ימעט בחלק בכורה יעוי"ש. והנה בזה יש לתרץ מה שהקשיתי בילדותי בהא דאיתא ב"ב קכ"ב לתת לו פי שנים כאחד, או אינו אלא פי שנים בכל הנכסים וכו' ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו התורה ריבתה נחלה אצל אחין. - דקשה למ"ל קרא תיפ"ל מדאיצטרך קרא למעט טומטום שנקרע ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק בכורה, מהא שנאמר וילדו לו בנים עד שיהא בן משעת לדה. - וכן ב"ב קמ"ב בבן שנולד לאחר מיתת אביו דאינו ממעט בחלק בכורה משום שנאמר וילדו לו אמר רחמנא והא ליכא יעוי"ש. - ואם אמרינן דהכבור נוטל פי שנים בכל הנכסים אפילו הוי עשרה אחין המה נוטלים רק שליש מהנכסים, א"כ בטומטום שנקרע ונמצא זכר או בן שנולד לאחר מיתת אביו אין לו שייכות למעט חלק בכורה. - משום דתמיד נוטל הבכור השליש.- באין נפק"מ כמה בנים איכא. - וזה לא כבר ראיתי בספר ברית יעקב חו"מ סימן ק"ו מביא קושיא זו בשם מרן הגאון רע"א ז"ל. אמנם בדברי התוס' הכא אתי שפיר, משום דאם לא הוי מרבינן התם פי שנים כאחד אלא הוי אמרינן דנוטל מכל הנכסים פי שנים לא הוי דרשינן מוילדו לו למעט טומטום שנקרע ונמצא זכר שאינו ממעט חלק בכורה דזה לא איצטרך והוי מוקמינן קרא בבכור דאינו נוטל פי שנים. - -רק עכשיו שאנו יודעין דנוטל פי שנים כאחד שפיר מידרש לטומטום שאינו ממעט חלק בכורה וכמו כן בבן שנולד לאחר מיתת אביו, וכמוש"נ. ו שם, בכור לדבר אחד וכו' עי' לעיל בסוגיא י"ז מה שכתבנו בזה. וביישוב שיטת הרמב"ם.