נזר הקודש - בכורות קעג

יהיה נראה מבחוץ, או דסגי יציאת רוב הראש גם בלא האף. - והנה מדקאמר אין הראש פוטר בנפלים. - ומשמע אבל בבן קיימא דכלו לו חדשיו הוי הראש כילוד. - אבל אפשר דבעינן שתהיה האף מבחוץ בכלל הלידה. - מטעם דבעינן לדעת הרוח חיים אשר באפיו. - והיינו שיהי' ניכר חיותו על ידי האף. - והנה מדאמר דבנפלים לא מהני מה שאנו רואים החיותו בהאף, מסתבר דבכלו לו חדשיו מה שאנו רואים חיות בהאף. אבל עכ"פ בעינן ראיית החיים בהאף. - ובזה יובן דברי הה"מ בפר"ב מנחלות ה"י בזה שכתב הרמב"ם לפיכך בן תשעה שהוציא רוב ראשו חי הבא אחריו אינו בכור, וכתב על זה הה"מ שהטעם מפני שאין הלכה כשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים, ודבריו תמוהים דשמואל רק בבן ח' אמר ולא בבן תשעה. - עי' בכס"מ ובלח"מ. - אבל נראה דכוונתו מדלא כתב הרמב"ם רוב ראשו עם החוטם. - והיינו מפני דלא קיי"ל כשמואל דתליא בנשמת חיים בהאף. ה שם, מאי ראשו רובו וכו' הא ראשו חי הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא הוי. - והנה לפי מה שכתבנו דשמואל בעי היציאה דהחוטם ג"כ.- אמנם השתא סבר הש"ס דבבן תשעה חי בעינן יציאה דכל הראש, וע"כ החוטם בכלל זה. ו שם תיובתא דשמואל, וכתבו התוס' הא דלא מותיב הש"ס מהמשנה דחולין שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה, ודייקינן מזה חולין ס"ח דביציאת הראש הוי לידה וכו' דהיינו בבהמה אבל אדם לא שמעינן מהתם יעוי"ש, מבואר מדברי התוס' דבבהמה גם שמואל מודה דהראש הוי לידה. - ולא הוי הבא אחריו בכור. - וחזינן, דאף שלא הי' חי ביציאת הראש דהרי בשליא לא ראינו אם הוא חי ומ"מ הוי ילוד. - ולפלא שלא נחתו הפוסקים לכתוב דין זה בבהמה. - וביותר להטור ועוד פוסקים דסברי דבראשו מת אינו פוטר הבא אחריו מבכורה. - וגבי בהמה ע"כ גם בראשו מת פוטר הבא אחריו. - וא"כ היה לרבותינו הפוסקים לכתוב זה וצ"ע. ז שם, בכל מקום לאתויי הא דתנן רבנן גיורת שיצאה פדחת ולדה בהיותה נכרית, ואח"כ נתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה, ע"כ. ביאור הדברים כיון שאין לה ימי טומאה מטעם שהלידה היתה בגיותה דהיינו דיציאת הפדחת הרי"ז כלידה. - והדם אינו בטומאת לידה. - להכי אין לה ג"כ ימי טהרה. וזה מתאים לפי מה דאיתא בירושלמי פר"ק דנדה תני ר' הושעיא ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר, אמר ר' יוסי ויאות, אילולא דתנותה ר' הושעיא צריכה, מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים. - והביאור בזה כמו שפירש המל"מ בפר"ד מאי"ב ה"ה דלמאי איצטרך ר' הושעיא לאשמעינן דמילתא דפשיטא היא דמאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים יעוי"ש, ולפי פירוש זה בהירושלמי מתאים לברייתא זו. - אמנם לבסוף מפרש המל"מ שם דכוונת ר' הושעיא למימר דלא תלי זה בזה, ואעפ"י שאין לה דמים טמאים מ"מ יש לה דמים טהורים יעוי"ש, דלפי פירוש זה הוי דינא דר' הושעיא שלא כדינא דהברייתא. - וע"כ אין לך דוחק גדול מזה וע"כ אית למיתפס כפירוש הראשון בירושלמי מפני שזה מתאים להברייתא דסוגיין. - ולפלא שלא הביא המל"מ ברייתא ערוכה. ח והנה ראיתי בחת"ס חיו"ד סימן קנ"ב שהקשה השואל בזה וכתב לתרץ דהברייתא זו מיירי שלא ראתה דם, ומטעם זה לא הזכיר התנא רק ימי טהרה, וכיון דבגיותה לא נתטמא בלידתה להכי אין טבולת יום ארוך לענין ביאת מקדש. - והירושלמי מיירי לענין דם טמא ודם טהור, ושם לענין דם אית לה דם טוהר אע"ג דאין לה דם טמא עכת"ד יעוי"ש. אבל תמוה דזה הפירוש הוא דלא כהתוס' נדה ל"ו ד"ה הלכתא שהקשה הרב ר' מרדכי בר יצחק, ללוי דאמר שני מעיינות מן הא דתניא גיורת וכו' ואי שני מעיינות הן אמאי אין נותנין לה ימי טהרה, הלא מעין טמא סתום יעוי"ש, הרי חזינן דהתוס' מפרשים הברייתא ג"כ לענין דם טמא ודם טהור. - והתוס' שם מפרשים דהברייתא סוברת דמעין אחד הוא. ט וגם יש לתמוה על הרמב"ם שהשמיט ברייתא זו- וביותר שהרמב"ם סבר דמעין אחד הוא כמו"ש בפר"ג מאי"ב הי"ז, וא"כ ע"כ בגיורת שילדה בגיותה ונתגיירה כיון שאין לה דם טמא ע"כ אין לה גם דם טהור, ומדוע לא הביא להלכה ברייתא זו. - ולומר שזה פשוט דכיון שמעין אחד הוא ממילא מובן כמו שראיתי כתב כן בנימוקי הגרי"ב, ג"כ דחוק. י והנה התוס' הכא בד"ה לאתויי הקשו מאי חידוש הוא זה בהך מילתא טפי משאר דברים דחשוב בהן כילוד וכו' וי"ל דאיצטרך הכא לאשמעינן מעינן דס"ד אע"ג דיציאת הראש חשוב לידה, מ"מ לידת שאר הגוף שיצא אחר כן בקדושה חשוב כמו כן לידה וניתיב לה ימי טומאה וימי טהרה עכ"ל. - נמצא דחידוש דין הכא דלידת כל הגוף לא נחשב ללידה. - וא"כ קשה טובא מדוע השמיט מיט זה הרמב"ם. - ולהכי אפילו אם אמרינן דבעצם הדין טמא ודם טהור יש לסמוך על הדין שפוסק דמעין אחד הוא. - אבל מדוע השמיט הדין דלידת כל הגוף לבד מהראש לא נחשב ללידה ליתן לה דם טוהר וצע"ג. יא והנה זה רבות בשנים אמרתי לתרץ בדבר השמטת הרמב"ם משום דכיון דהגירות תליא בטבילה. ובאופן שיצאה פדחת ולדה בהיותה נכרית נמצא דאותו מקום סתום בהפדחת. - ובשלמא אם אמרינן דאותו מקום בלוע הוי שפיר עלתה לה טבילה. - אבל אם אמרינן דאותו מקום בית הסתרים הוי א"כ בעינן ראוי לביאת מים, וכיון שהוא סתום. - א"כ אינו ראוי לביאת מים ולא עלתה לה טבילה. וברייתא זו ע"כ סוברת דאו"מ בלוע הוי. - אבל הרמב"ם דפוסק דאו"מ בית הסתרים הוי, כמו שסבר רבא בנדה מ"ב. וכמו שכתב בפר"ג מאבוה"ט ה"ג וה"ח א"כ לא יצוייר גירות. - להכי השמיט הרמב"ם ברייתא זו. יב ואמרתי זה להגאון ר' משה אב"ד דסלאבאדקא ז"ל ואמר דיש לדחות דהברייתא מיירי שחתכוהו למה שיצא, ואו"מ פנוי היה עכ"ד. אבל עתה נראה דאם נפרש כן הרי לא נחשב זה לילוד לפי מה שכתב הרמב"ם בפר"י מאי"ב ה"ו דיש הבדל בין נחתך לבין יצא כולו, דביצא כולו סגי בפדחת, אבל