נזר הקודש - בכורות קעא

ג וראיה לזה שכתבנו דהעובר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, יש על הולד קדושת ישראל ממש מהא דתנן בכתובות מ"ד היה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הרי זו בסקילה יעוי"ש, ואם אמרינן דזה לא נכנס עדיין בקדושת ישראל היאך נידון בסקילה. - ודוחק לומר שהוא גזירה"כ. - וע"כ צריך לומר דהלידה שהיא בקדושה משווי' לי' לישראל גמור. - והנה הא דפריך שם ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה. - ומשני א"כ בישראל מאי אהני לי' יעוי"ש, מבואר מזה להדיא דההולדה בקדושה נקרא בישראל ממש. - ולפי"ז בהא דבכור דבעינן פטר רחם בישראל שפיר נקרא בישראל בהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה.- וזהו שכתב הרמב"ם בפרי"א מבכורים הי"ג וז"ל השפחה שנשתחררה וכותית שנתגיירה כשהן מעוברת וילדו אעפ"י שהורתה שלא בקדושה הואיל ונולד בקדושה חייב שנאמר פטר רחם בישראל והרי פטר רחם בישראל עכ"ל, מבואר דנקרא בישראל ממש, וזהו דין המשנה מעוברת שנתגיירה. - והנה לא כתב הכא הרמב"ם בדבר הטבילה מטעם שטבילת אמו סלקא לי' להעובר. - ומשמע שגם בשביל הלידה בעצמותה נקרא בישראל, וזהו הוי לכו"ע אפילו למ"ד עובר לאו יר"א מדלא נחית לזה מטעם עובר יר"א. ד ובזה אתי שפיר הסוגיא דידן דלא נחית לזה דזה תליא אם עובר יר"א. - משום דזה אתי שפיר לכו"ע ואפילו אם לא סלקא טבילת האם להעובר, והעובר אף אם צריך טבילה מצד הוספת קדושה מ"מ אין זה מעכב לקדושת בכורה. - ומטעם זה לא פריך הש"ס ביבמות בדינא דרבא דסבר דהטבילה דהאם סלקא גם להעובר תנינא מהא דמשנתינו מעוברת שנתגיירה, דיש להעובר קדושת בכור. - משום דלא תלי זה בזה. ה וחידושא דרבא דטבילת האם סלקא גם להעובר הוא חידוש דין בפני עצמו למ"ד עובר יר"א ושפיר כתבו התוס' שם שהקשו ומאי פריך מרבא כיון דאית ליה להדיא עובר יר"א ותירצו בשם ר"י דרוצה ליישב דברי רבא דהכא אפילו לר' יוחנן. - וחידוש איכא בזה דלא הוי חציצה מטעם דהיינו רביתיה כמבואר בסוגיא שם. ו איברא דיש להעיר לפי"ז בהא דהרבה פוסקים סברי בהא דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל דהולד כשר היינו שאינו ממזר אבל צריך להתגייר, עי' בתוס' קדושין ע"ה ובמהרש"א שם. - ולשיטה זו ע"כ לא עדיף הא דהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה מבת ישראל ממש, דהולד צריך גירות. - ומכש"כ הכא. - אבל לפי משנתינו דידן הכא נתגיירה מעוברת דההולדה בקדושה יש להולד קדושת בכור.- - משמע דלא צריך גירות כלל, דאל"כ לא שייך עליו קדושת בכור. - ואדרבה מוכח מזה דלמ"ד עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ואין צריך גירות. וגם משמע שמותר למולו בשבת כדאיתא בירושלמי יבמות פר"ב ה"ו דדוקא בבן ארמייתא אסור מטעם דלאו בנך. - אבל מבת ישראל דנקרא בנך מותר למולו בשבת, והגאון בעל תפארת למשה הובא בפ"ת יו"ד סימן רס"ו סק"ד שכתב דכיון דהולד כשר מותר למולו בשבת. - ולדעתי כן מוכח מהירושלמי. - וא"כ מבואר דהנולד מישראלית אין הילד צריך גירות. ולענין טבילה מטעם הדין טבילה שהוא מפני הוספת קדושה אם סלקא ליה טבילת האם, תליא בדין אם עובר יר"א. ז והנה התוס' בכתובות י"א ד"ה מטבילין כתבו דמשכחת גר קטן מן התורה למעוברת שנתגיירה כדאמרינן בפר' הערל נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה, והוי גר מן התורה יעוי"ש. - והנה משמע מדברי התוס' דדוקא משום דינא דרבא דסלקא לי' טבילת האם להכי הוי גר מן התורה. - וקשה הא לפי מה שכתבנו ע"כ מוכח ממשנתינו מעוברת שנתגיירה דהוי בכור לכהן, דע"כ גם בלא טבילה קרינן לזה הלידה קדושת ישראל.- והטבילה הוא ענין בפני עצמו, וא"כ הי' יותר נוח להתוס' להביא ראיה מהמשנה דמעוברת שנתגיירה. שהוא אליבא דכו"ע אפילו למ"ד עובר לאו יר"א. - והיינו משום דדינא דרבא תליא בפלוגתא דעובר יר"א. - ואדרבה דמשום דינא דרבא אכתי תקשה היאך משכחת גר קטן מן התורה למ"ד עובר לאו יר"א. וראיתי בחידושי מרן הגרע"א שם בכתובות דהקשה כיון דקיי"ל עובר לאו יר"א א"כ הרי חסר גירות להקטן, ומסיים שם בצע"ג יעוי"ש. - ויש לתמוה על מרן מדוע לא נחית להעיר ממשנתינו מעוברת שנתגיירה דע"כ אזלא לכו"ע. ח אבל נראה בכוונת התוס' שכוונתם בהא דהביאו לדברי רבא דבנה אין צריך טבילה הוא לרווחא דמילתא דבאמת סברי התוס' ג"כ דמעוברת שנתגיירה והוי ההולדה בקדושה דהוי הולד ישראל גמור גם בלא טבילה. - והטבילה היא למצוה כיון דעכ"פ היתה הורתה שלא בקדושה. - ורק לרווחא דמילתא כתבו התוס' דלרבא עלתה לו גם הטבילה דהאם. - אבל לדינא הוי גר גם בלא טבילה כיון שנולד בקדושה. - וממילא גם לדידן דקיי"ל עובר לאו יר"א מ"מ הוי ישראל, וזהו גר קטן מן התורה לכו"ע מפני הלידה שהיתה בקדושה, ומה"ט בהלידה נתקדש הבכור בשתי הקדושות קדושת ישראל וגם קדושת בכור. - והנה למעשה אין נפק"מ כיון שכבר איפסק בשו"ע יו"ד סימן רס"ח דבנה אין צריך טבילה, ומה שכתבנו נראה לנכון, וכמו שנתבאר בס"ד. ט שם, נתגיירה מעוברת וכו' ואינו בכור לנחלה, פירש"י משום דרחמנא אפקרי' לזרעי'.- והקשו בתוס' מדוע לא אמרינן מטעם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי יעוי"ש. - והנה הרשב"ם ב"ב קמ"ט גבי איסר גיורא פירש ג"כ משום דרחמנא אפקרי' לזרעי'. - ותמוה טובא מדוע לא נחתי להא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. י ונראה לפי מה שכתבו התוס' יבמות ס"ב בסברת ר' יוחנן דסבר בהיו לו בנים בגיותו דקיים פו"ר אע"ג דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, כיון דבנכריותו דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה מיפטר נמי כשנתגייר יעוי"ש, ולכאורה אין לזה ביאור דאכתי קשה כיון דכקטן שנולד דמי, א"כ נתבטל מה שהיה מקודם, וכאילו לא עשה כלום דמיא.