נזר הקודש - בכורות קע

פרק שמיני א דף מ"ו משנה, איזהו בכור לנחלה. ואינו בכור לכהן הבא אחר נפלים אעפ"י שיצא ראשו חי. - ופירש"י כגון תאומים אחד נפל ואחד כלו לו חדשיו. - והנה מדוע דחיק רש"י לפרש כן, ולא פירש כפשוטו דהראשון נולד נפל וחי, והבא אחריו לאחר זמן אחרי הריון חדש לא הוי בכור לכהן. - וע"כ הוכרח רש"י מכיון דנקט התנא ראשו, משמע דרק ראשו הוציא, - ומזה מדייק הש"ס לקמן ומותיב תיובתא לשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים. - וחזינן דהסוגיא מפרשת כן להמשנה באופן שהיו תאומים. - וחידוש גדול משמיענו התנא דבראשו לחודיא שהוציא הנפל ג"כ פוטר מבכורה. ב והנה משמע דדוקא בנפל שראשו חי פוטר הבא אחריו מכהן. - וזהו מהא דנקט התנא נפל שראשו חי והחזירו- אבל בראשו מת והחזירו דהיינו בתאומים דבזה אינו פוטר הבא אחריו מבכורה דלכהן. דאל"כ ליתני רבותא יותר דאפילו בראשו מת פוטר מבכורה דלכהן, ומכש"כ בראשו חי. - וכן פירש"י בחולין ס"ח וז"ל ומאי דנקט ראשו משום בכור לכהן נקט ליה יעוי"ש, והיינו רבותא דאפילו לא יצא רק ראשו והחזירו הבא אחריו אינו בכור לכהן. - וע"כ דסבר רש"י דבשביל נחלה ליכא רבותא משום דאפילו יצא כולו ג"כ לא הוי בכור לנחלה. - וכיון שכן אם אמרינן דגם בראשו מת והחזירו לא הוי בכור לכהן הי' לו להתנא למיתני רבותא דאפילו בראשו מת לא הוי בכור לכהן. - וע"כ מוכח דדוקא בראשו חי לא הוי בכור לכהן, אבל בראשו מת הבא אחריו הוי בכור לכהן, וכן יש לדייק מדברי הרמב"ם פדי"א מבכורים הט"ו שכתב וז"ל בן שמנה חדשים שהוציא ראשו והוא חי והחזירו ומת וכו' זה שילדה אינו פטר רחם יעוי"ש, ומדמדייק ראשו חי, משמע דבראשו מת אינו פוטר הבא אחריו. ג אמנם לא כן דעת התוס' בנדה כ"ו ד"ה בנפל, שכתבו דלית לי' חיותא עד שיצא רובו, אבל ראשו לא וכו' יעוי"ש, מבואר דסברי התוס' דגם בראשו מת פוטר הבא אחריו מבכורה דלכהן. - וע"כ דסברי התוס' דהא דנקט התנא ראשו חי הוא לרבותא דנחלה, לומר דאעפ"י שראשו חי מ"מ אין לבו דוה עליו כיון שנפל הוא. - וע"כ דסברי התוס' דדוקא ביצא ראשו חי והחזירו, הבא אחריו הוי בכור לנחלה, אבל ביצא כולו לא הוי הבא אחריו בכור לנחלה. - ורש"י ע"כ סבר דלענין בכורה אפילו ביצא כולו הוי הבא אחריו בכור לנחלה. - וכן פירש"י להדיא שם בחולין. ועיין בדברי חמודות, דפליגי בזה הפוסקים, והביא שם דברי רש"י בחולין. - ולפי מה שכתבנו פליגי בזה רש"י ותוס'. ד והנה מהא דאיתותב שמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים מהא דמשנתינו משמע דגם בראשו מת כן הדין, דאל"כ מדוע לא משני הש"ס דדינא דשמואל בראשו מת, והמשנה הא קתני ראשו חי. - וע"כ מוכח דסברה הסוגיא דהמשנה לאו דוקא נקט ראשו חי לענין בכור לכהן, אלא גם בראשו מת כן הדין דהראש פוטר. - וב"ה כי ראיתי אח"כ בביאור הגר"א שנחית לראיה זו והכריע כן להלכה יעוי"ש.- וזהו פסקו של המחבר ג"כ. - וראיתי בהגהות רע"ק שכתב לעיין בסד"ט. - וראיתי שנחית לזה שכתבנו. ה ויש לעיין להרמב"ם דסבר דלענין בכור שהראש פוטר היינו שראשו חי. - וע"כ דסבר דנקט התנא ראשו חי לומר דבראשו מת אינו פוטר הבא אחריו מבכור לכהן. - וע"כ דסבר דאין לפרש דנקט ראשו חי בשביל נחלה היינו לרבותא דאעפ"י שראשו חי, מ"מ הבא אחריו הוי בכור לנחלה משום דאם מפרש כן הוי לענין בכור לכהן לאו דוקא ראשו חי, כיון דלרבותא דנחלה שנה התנא כן.- וע"כ צריך לומר דלענין נחלה לא הוי רבותא משום דאף בשיצא כולו הוי הבא אחריו בכור לנחלה. - ולפי"ז מדוע כתב הרמב"ם בה' נחלות ה"י וז"ל הבא אחר נפלים אעפ"י שיצא ראש הנפל כשהוא חי הבא אחריו בכור לנחלה עכ"ל, וקשה למה כתב ראשו חי כיון דע"כ סבר דגם כשיצא כולו הוי הבא אחריו בכור לנחלה כמו שנתבאר, וצ"ע. א שם, במשנה, נתגיירה מעוברת בכור לכהן ואינו בכור לנחלה. - מבואר מזה דגירות האם מועיל גם להעובר להיות נולד ישראל, והוא מהא דחזינן דהוי בכור לכהן. - והיינו דקדושת בכור עליו. וזהו דינא דרבא ביבמות ע"ח דאמר מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה. - וקשה מדוע לא פריך שם לרבא תנינא. - ועוד קשה דהלא מבואר התם דזה תליא אם אמרינן עובר יר"א. ודוחק לומר דסתם משנה זו סברא עובר יר"א. - וזהו מדלא קאמר הש"ס דזה תליא בפלוגתא דתנאי אם עובר יר"א. ב ונראה דלענין בכורה כיון דהאם נתגיירה ונתקדשה בקדושת ישראל קרינן ללידה זו פטר רחם בישראל. - וע"כ גם הולד הנולד יש לו קדושת ישראל כיון דלידתו בקדושה. - אמנם לענין טבילה. - זהו דןי בפני עצמו כיון דנלמד טבילה לגר מאבותינו שנכנסו ג"כ בטבילה כמבואר ביבמות מ"ו. - לפי"ז יש בענין טבילה לגר שני ענינים מלבד עצם הטבילה שבזה נעשה ישראל, הנה יש בזה עוד מטעם המצוה דטבילה. - דהרי אבותינו אעפ"י שקדושים הם מאבותינו, וביותר אם אמרינן דדין ישראל היו לאבותינו גם קודם מתן תורה, ומכל זה צריכין טבילה מצד המצוה עצמה דטבילה, - ולהכי במי שהורתו שלא בקדושה, ולידתו בקדושה, הנה הלידה דבקדושה זו עצמה פועלת על הולד הנולד, שהוא ישראל, וגם קדושת בכור עליו מטעם שנקרא פטר רחם בישראל, הן מצד האם שהיא ישראלית, הן מצד הבכור שהוא ישראל מפני שנולד מישראלית, - והרי הוא כדין עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל דהולד כשר, וע"כ דאם פטר הרחם הרי הוא גם בכור, ואין זה ענין לטבילה והיינו דאעפ"י שישראל הוא מ"מ עדיין צריך טבילה מטעם המצוה דטבילה. - שהוא מפני הוספת קדושה, וסבר התנא במשנתינו דכיון דהלידה בקדושה הוי בכור לכהן אבל אפשר דצריך טבילה. - וזה תליא אם הטבילה דהאם עלתה לו גם להעובר כאילו טבל וזה תליא בהא דעובר יר"א. וזהו דינא דרבא שם ביבמות, למ"ד עובר יר"א.