נזר הקודש - בכורות יז

ד והתוס' תירצו י"ל אי לאו ק"ו מצינו לשנויי אותן ג' מאות בכורות הוי והוצרכו פדיון יעוי"ש. והנה לכאורה מדוע לא תירצו התוס' דיש לומר דהיו נפדין מקודם. - משום דא"כ דכבר נפטרו בפדיון דינם עתה כפשוטים, ויש להם זכות גם להיות פוטרין בכורים אחרים. ה אבל יש לעיין מדוע לא תירצו התוס' דאם בשביל הני שלש מאות לוים שהיו פטורים במדבר יש לומר דהיו פטורין רק מהנתינה דהחמש סלעים, אבל אכתי יש לומר דהיו מחויבים בהפרשה, ולהחזיק לעצמו הדמים. - אבל הק"ו מלמדנו שפטורים הם לגמרי. - אבל נראה דליכא מצוה דהפרשה רק באופן דבא לאפקועי איסורא כמו גבי תרומה דכהנים מפרישין תרומה אף בשלהן. - וזהו בכדי לאפקועי איסור טבל, וכמו כן מצינו לקמן ט' ע"ב דפריך הש"ס וכיון דלעצמו הוא למה ליה לאפרושי לאפקועי לאיסורא מיני'. - וזהו דוקא לר' יהודה דסבר פטר חמור אסור בהנאה, ולר' שמעון דסבר מותר בהנאה לא בעי אפרושי. - ו ובזה יש לעיין בזה שכתב הרא"ש בפר"ח סימן ג' בכהן שמת והניח בן חלל דהבן יפריש ה' סלעים ויפדה את עצמו ולא יתנם לכהן, מידי דהוה מי שירש טבלים מאבי אמו כהן שמתקנם ומוכר התרומה לכהן יעו"יש. - ותמוה דמה זה דמיון לטבלים דע"כ בעי לאפקועי איסורא איסור טבל. - משא"כ הכא בפדיון בכור, ותקשה להרא"ש כמו שפריך הש"ס הכא ט' ע"ב, וכיון דלעצמו הוא למה לי לאפרושי, וצע"ג. ז והנה התה"ד בסימן רס"ז מבואר דסבר ג"כ דלא בעינן לאפרושי החמש סלעים מספק. - והיינו דאיתא שם בהשאלה בבת כהן שלא בכרה ונתעברה בזנות וילדה בן ואמרה שמפלוני ישראל נתעברה, ומחויב בבכורה, והוא אומר שמנכרי נתעברה, ולדבריו לא הוי בכור והוי ספק ופסק דמספיקא לא מפקינן ממונא, יעויש. ולא כתב דבעי לאפרושי החמש סלעים. - וזהו כמו שכתבנו דכיון דליכא אפקועי איסורא לא בעינן לאפרושי במקום ספיקא. וכן הרמב"ם לא הצריך להפריש החמש סלעים במקום ספיקא כמבואר בפרי"א מבכורים. ד דף ד'. ועוד אם איתא אפילו מבכור בהמה טהורה נפטרו אלמה תנן לא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא מפדיון הבן ופטר חמור, ופירש"י בד"ה ועוד וכו' דהא טהורה דידהו הפקיעה בהמת ישראל יעוי"ש. מבואר דסבר רש"י דבמדבר הפקיעו בהמתן של לוים את קדושת בהמתן של ישראל. - ותמוה לפי מה שפירש"י בחומש דלא פדו בהמות הלוים את בכורי בהמה טהורה של ישראל. - והמזרחי הקשה בזה. - אבל נראה דיש לפרש בלשון רש"י הכא דהכוונה דבהמה טהורה של לוי הפקיעה בהמת ישראל היינו הפטר חמור של ישראל דהרי ליתא ברש"י המילה טהורה גבי בהמת ישראל, ושפיר מתפרשא דהכוונה בהמת ישראל זהו הפטר חמור. - וזהו כמו שפירש"י בחומש. - והפירוש בהק"ו הוא אם יש כח בבהמה הטהורה של לוים להפקיע הפטר חמור דישראל אינו דין שיהא כח בטהורה דלוי להפקיע פטר חמור של לוי עצמו. - ובזה פריך רבא גבי טהורה נמי נימא הכי דאם יש כח בבהמה טהורה להפקיע הפטר חמור א"כ אינו דין שיהא בו כח להפקיע בכורה של עצמה אף שהיא טהורה, ועי' בספר מים קדושים. ט והנה בלא"ה אין לומר דהבהמות הטהורים של לוים פטרו בהמות טהורות בכורי ישראל. וזה הדבר דבשלמא באדם שפיר שייך לומר דקדושת הלוים נכנס תחת הבכור, ובזה נפטר מחמש סלעים, וכן בפטרי חמורים נכנס שה דבן לוי במקום פטרי חמורים והפקיע איסורם. - והיינו דליכא הכא אלא המצוה דהנתינה לכהן. - משא"כ בכורי בהמות טהורים שעיקרן להקריב הבכור בתורת קרבן דהיינו האימורין. - מה שייך הכא לומר שיהי' בהמת הלוי נכנס תחתיו דהלא במה יופקע קדושתו של הבכור. - ומצאתי בחידושי בית מאיר שנחית לזה ומסיים שם כמו שכתבנו לעיל. גמרא, אשכחן אדם בהמה טמאה מנלן אמר קרא אך פדה תפדה וכו' כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכו'. - והנה מזה נלמד דלויה שאינה בבכור אדם נפטרה ג"כ מבכור בהמה טמאה, וכמו שפוסק כן הרשב"א בתשובה סימן שס"ז. - ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' מ"ט דרבא דלית לי' ק"ו דאביי דבהמה וכו' יעוי"ש. - אבל כיון דזה ודאי דבהמה של לויה לא הפקיעה בהמתן של ישראל. - נמצא דמק"ו לא נלמד הדין של לויה. וההיקש מלמדנו פטור גם אצל לויה. - וא"כ ההיקש מוסיף דין חדש מה שלא למדנו מהק"ו, ולכן ההיקש עיקר. - ומטעם זה לא נותן לדרש ק"ו בבהמה. - והפטור של לויה באדם, נלמד מהא דכתיב פטר רחם בישראל כמבואר בסוגיא לקמן מ"ז. - נמצא דכל עיקר של הק"ו בא ללמדנו לכהנים ולוים והבכור הנולד הוא מבת ישראל. - והבכור הנולד מבת כהן או לוי נלמד מהא דכתיב פטר רחם בישראל, וכן מבואר ברמב"ם פרי"א מבכורים דבהלכה ט' כתב דכהנים ולוים פטורים מק"ו. - ושם בהלכה י' כתב דבת כהן ולוי פטורים מטעם דכתיב פטר רחם בישראל שאין הדבר תלוי באב אלא באם יעוי"ש. נמצא מבואר דמקצת כהן או לוי פוטר, והיינו או שהאב כהן או שהאם כהנת או לויה. - ומזה יש ללמוד גם לפטר חמור למי שיש לו אשה כהנת או לויה ויש להם שותפות בחמורה או בהפטר חמור דפטור מבכורה, וזהו מטעם ההיקש לבכור אדם, נמצא מבואר דשותפות כהן או לוי פוטר, ותמהני על הטור שכתב לדון כן בסברא, ולפי מה שביארנו מבואר כן בסוגיא. - וזהו שכתב הרשב"א שם ושל כהנים ולוים פטורים מק"ו חזר דינם כנכרים יעוי"ש. והכוונה לענין שותפות דכשם ששותפות עכו"ם פוטר כן שותפות של כהנים ולוים פוטרים. - ואעפ"י שדן שם בסברא, אבל לפי מה שכתבנו זה מוכרח. - ולפלא על הטור וב"י שלא הביאו דעת הרשב"א. א ע"ב, מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעש"ש. והנה הכוונה כסף היינו השווי של כל דבר הנקרא כסף. - ולכאורה מדוע לא פריך הש"ס מה