נזר הקודש - בכורות טז

יורשין דפטור מן המיתה מטעם זה, וסבר ג"כ דה"ה לנגח ואח"כ הפקיר דפטור ג"כ. - והיינו דסבר דאין הבדל בין הפקר להפקר, וזהו מדתניא שור המדבר ושור של גר שמת ואין לו יורשין. - והנה הכא בהתוספתא ג"כ תנא תרווייהו, וע"כ דבא להורות ג"כ דהוא הדין בשור שהפקירו בעלים דג"כ פטור מבכור. - אבל הרמב"ם והפוסקים ע"כ סברי להבדיל בין הפקר להפקר - וכמו שכתבנו, וא"כ לא סברי להתוספתא הלזו. - לכן שפיר השמיטוהו, וכמוש"ב. טו והנה בהא דשור המדבר לענין נזיקין פסק הרמב"ם כרבנן דר' יהודה דחייב מיתה אעפ"י שאין לו בעלים כמבואר בפר"י מנזקי ממון ה"ו יעוי"ש, ולא כתב להפקר שהפקירו הבעלים והמית אדם טרם שזכה בו אחר. - והיינו מפני שזה נלמד מכח כש"כ דהרי לשיטת הרמב"ם זה נקרא יש לו בעלים. - והנה בשו"ת הרשב"א ח"א סימן קי"ד כתב דהלכה כר' יהודה, ותמוה טובא מדוע לא פסק כרבנן השנויים בסתם, ואעפ"י שבר פלוגתא דר' יהודה הוא ר' מאיר, אבל במקום ששנה התנא סתם הלכה כסתם, ואעפ"י שכתב שם הרשב"א דבמקום שהמחלוקת בצדו לא אמרינן הלכה כסתם, ונפק"מ דבמקום שמסתבר טעמו פסקינן כהיחיד, ולהכי הכא הדין כר' יהודה, יעוי"ש. - תמוה מדוע מסתבר טעמא דר' יהודה הכא טפי. טז והנה הרב אלפס הביא ג"כ פלוגתא דרבנן ור' יהודה בהא דשור המדבר וכו' יעוי"ש, ותמוה טובא כיון דבעינן סמוכין לדונן וא"כ אין נפק"מ בזה"ז וגם אין נפק"מ לאיסורה"נ בזה"ז, וכן כתב הרא"ה בפ' משפטים, דליכא בזמה"ז, וצ"ע. יז והנה הנמוק"י שם בב"ק כתב בגמ' מסקינן דלית הלכתא כר' יהודה יעוי"ש. - וקשה דזה ליתא כלל בגמ' וצ"ע. יח והנה לפי מה שכתבנו לעיל דהתוספתא דפר"ב דבכורות בהא דשור המדבר כר' יהודה אתיא. - אתי שפיר ג"כ ליישב דברי הרמב"ן שכתב הכא בהלכה ומסקנא בפר"ק דפסחים דבהמת ארנונא פטורה מן הבכורה יעוי"ש, וקשה הא דתניא הכא בתוספתא בהמת ארנונא חייבת דבכורה יעוי"ש. ולפי מה שכתבנו דהתוספתא אזלא אליבא דר' יהודה, אתי שפיר, והיינו דכיון דסבר דשותפות נכרי חייב בבכורה. - אבל לדידן דקיי"ל דשותפות עכו"ם פטור, הנה גם בהמת ארנונא פטור כמסקנא דפסחים, וכמוש"נ. - יט והנה יש לעיין במוכר לעכו"ם כח החיים אשר בהבהמה. - והיינו שיש רשות לעכו"ם להמית אותה, אבל אין בה יותר מזה, אם זה נחשב יד עכו"ם באמצע, - והנה לכאורה יש לומר דלרב חסדא ורבא דסברי דבעינן שימכור לעכו"ם דבר שעושה אותה נבלה או טרפה למ"ד טרפה אינה חיה, הרי חזינן דאם יד עכו"ם בדבר שהנשמה תלויה בו קרינן יד עכו"ם באמצע. - אבל יש לומר דשאני התם דיש לעכו"ם גם בגוף הבהמה. - משא"כ כשאין לו בגוף הבהמה רק בהחיות של הבהמה, אבל גוף הבהמה של ישראל קרינן בזה כל בכור. כ והנה רש"י בד"ה נבלה פי' כגון שיש חלק לעכו"ם בושט יעוי"ש. משמע דלא סגי בלא חלק ממש. - אבל לא סגי בזכות נקיבת הושט דהיינו שיטול החיים של הבהמה. - ובזה אתי שפיר לפי מה שמדייקים התוס' בקדושין נ"ז ד"ה שחט דנקובת הושט הוי טרפה יעוי"ש וברשב"א. - וא"כ מדוע פירש"י הכא דבר שעושה אותה טרפה כגון מן הארכובה ולמעלה, ומדוע לא פירש"י בושט עצמו בנקיבת הושט, ובספר שי למורא מדייק בזה. - אבל לפי מה שפירשנו אתי שפיר משום דזכות נקיבה בלא חלק בושט עצמו עדיין קרינן בזה כל בכור. א משנה, כהנים ולוים פטורין מק"ו אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו את של עצמן. - והביאור בזה שמפני שהי' לכהנים ולוים זכות לפטור בכורי ישראל במדבר. - הנה נשאר להם זכות עצמן להיות נפטרים מפדיון לעולם, ולכאורה מנין להתנא לומר כן. - דלמא לא בא הק"ו אלא על המדבר עצמו. - שאז היה להם זכות של פוטר. משא"כ עתה שאין זכות של פוטר, אפשר שגם הם מחויבים בפדיון בכוריהם. - אבל זה ניחא משום דזהו דפריך הש"ס לקמן ולדורות מנלן אמר קרא והיו לי הלוים, והיו בהווייתן יהו, ופירש"י דמהאי ק"ו לא שמעינן אלא במדבר. - מבואר מזה דהק"ו מלמדנו על זמן המדבר, והקרא דוהיו מלמדנו שנשאר להם הזכות של עצמן, גם לדורות. ב תוס' ד"ה כהנים ולוים וא"ת בלא ק"ו תיפ"ל מתוך קוננטרוקוס השר דמשני אותם ג' מאות בכורים היו ואין בכור מפקיע בכור משום דדי שיפקע של עצמו ש"מ דבשל עצמו מיהא מפקיע יעוי"ש. וקשה דלפי"ז למ"ל קרא והיו להורות לדורות דהלא אותן שלש מאות לוים שהם עצמן בכורים לא היה להם זכות פוטר, והם עצמן פטורים היו, וא"כ אין הבדל מהא דזמן המדבר לאחר כך, כיון דגם במדבר לא הי' להם זכות של פוטר אחרים, וכיון שידענו דהם עצמן פטורין היו אז. א"כ גם עתה פטורין הם. - אבל יש לומר דאין ראיה מאותן שלש מאות לוים שהי' בכורים דאין להם זכות פוטר, ומכל זה פטורים היו מפדיון. - משום דיש לומר דאעפ"י שאין להם זכות פוטר, זהו מפני שדי לבכור שיפקיע את עצמו, אבל אין זה גרעון מצד זכותם מצד עצמן דהרי אילו היו בכורים היו פוטרין את בכורי ישראל, נמצא דיש להם זכות פוטר מצד עצמן, רק אין בכחם להשתמש באותו זכות מפני שנדרש להם זכות זה עבור עצמן. - אבל ע"כ זכות זה לא נפקע מהם, והיינו שיש להם הזכות דבכח, ואעפ"י שאינו בפועל. אבל לענין למידרש ק"ו גם הם בכלל הזה, כיון שעכ"פ טמור זכות זה אצלם. - והנה לפי"ז גם השלש מאות לוים שהם בכורים נפטרו במדבר מפדיון גם מכח הק"ו. - והנה הק"ו הזה לא שייך אלא במדבר, וכמו שפירש"י. - להכי שפיר איצטריך קרא המלמדנו לדורות. ג ובזה יש ליישב קושיות התוס' ג"כ משום דלא מצינן למילף מאותן ג' מאות לוים בכורים משום דהם ג"כ נפטרו מכח הק"ו.