נזר הקודש - בכורות קסב

דחסרון מבפנים הוי חסרון, וע"כ דלא איתקש למום כמו שקאמר הש"ס, - והטעם בזה משום דכתוב בתורה הרבה פעמים תמימים יהיו ושם לא איתקש למום, - ואפשר שגם מטעם זה מביא הרמב"ם הקרא דתמימים יהיו, ועי' לעיל. א דף מ', עד מתי אתה מאכיל קדשים בחוץ, קשה מדוע לא קאמר ע"ד השחיטה בחוץ שהוא איסור כרת, ויותר חמור מאכילה. - ונראה דר"ע לשיטתו דסבר בתמורה כ"א דהבכור בחוץ לארץ אינו קרב בפנים, וממילא אין כאן משום שחו"ח כיון שאינו מתקבל בפנים, ולהכי קאמר ר' יוחנן בן נורי לר"ע עד מתי אתה מאכיל קדשים בחוץ, דבאכילה ודאי אסור. ב והנה מזה מוכח דקדשים הנשחטים בחוץ אסורים באכילה. - ומזה יש להקשות אשיטת התוס' בקדושין נ"ז ע"ב ד"ה מה שלי וכו'. - דלפירש"י שחו"ח מותרים באכילה, ועי' במהר"ם שם שהעיר מריש מעילה. - ולפלא שלא העירו מדברי ריב"נ דהכא. - ג שם, במשנה, ושנשמטה יריכו. - פירש"י כגון דלא איעכול נוביה דאי איעכול נוביה טריפה נמי הוי. - והקשו בתוס' וקשיא לפירושו דאיכא מאן דטריף התם אפילו בלא איעכול נוביה. - והכוונה דלפי"ז תקשה עליו מהמשנה, עי' בש"ך סימן נ"ה.- - אמנם נראה דרש"י סבר דגם רב מתנא שם בחולין הגירסא דמיירי באיעכול נוביה. - וכן מבואר ברש"י חולין מ"ב ד"ה דשף וז"ל ולקמן מסיים והוא דאיעכול ניבי' יעוי"ש, הרי דגריס רש"י גם ברב מתנא דבעי איעכול ניביה. ד והנה התוס' מפרשים נשמטה יריכו מתחילת ברייתה יעוי"ש. - והנה תצא מזה דנשמטה יריכו מתולדה כשר. - ולפלא שלא הובא שיטה זו בשו"ע. אמנם שיטת רש"י ע"כ דגם בנשמטה מתולדה טריפה דאל"כ למה דחק רש"י לפרש והוא שלא איעכול ניביה ולא פירש כפשוטו שנברא כן. - וע"כ סבר רש"י דגם מתולדה טריפה. - אבל יש לעיין היאך סבר רש"י בשמוטה שהיא מתולדה בדבר הניבין, דאפשר דגם אם יש לה ניבין טריפה. - וקצת יש לדייק מדברי רש"י שפירש בד"ה כנטול דמי, ועוד בוקא דאטמא דשף מדוכתי' טריפה. - והנה שם מיירי בתולדה ויש לה ניבין ומ"מ טריפה. - ואעפ"י שיש לומר דהוי כנטול עם הניבין. - והוי כאין לה ניבין. - אמנם עכ"פ מיירי שיש ניבין לשניהם. - מסתבר דהניבין לא מהני בחסר בתולדה, וצ"ע. ה ובזה יש ליישב הא דהקשה הפליתי בסק"ג בזה שהקשו התוס' לרש"י היאך יפרש רב מתנא המשנה הלא אפשר דרב מתנא יפרש שנברא כן מתולדה, יעוי"ש. - אבל אם אמרינן דסבר רש"י דבתולדה לא מהני הניבין ג"כ ולכו"ע טריפה. - ולהכי הקשו התוס' לרש"י דהיאך יפרש רב מתנא המשנה. - ו והנה מדברי הרמב"ם יש לדייק שמפרש נשמטה יריכו שהוא מתולדה. - והוא מדכתב בפר"ז מביא"מ ה"ט וז"ל ומי שנשמטה יריכו הוא שרוע האמור בתורה יעוי"ש. והנה בריש מכילתין ג' ע"ב איתא לא משום דהוה לי' שרוע. והיינו שינוי מתולדה, ועיין בסוגיא שם, ובפירש"י. - והנה מתולדה ועי' בסוגיא שם, ובפירש"י.- והנה הרמב"ם מפרש שרוע היפך המפורש בברייתא דשרוע הוא, שנשתרבב לו יריכו. - וזה פלא, אבל נראה שרצה הרמב"ם לפרש שנשמטה יריכו הוא מתולדה, ולהכי אמר שהוא שרוע. - וא"כ סבר הרמב"ם דנשמטה יריכו מתולדה כשר. ז והנה מצאתי בפר"ח שדעתו להתיר נשמט מתולדה עפ"י דברי התוס'. - אבל לא העיר שע"כ דעת רש"י לא כן הוא. ח אמנם לדינא לפי מה שכתבנו יש לדייק גם מדברי הרמב"ם שסבר כשיטת התוס'. - לכן יש להודות היתר בעת הצורך. א שם, במשנה, ושניטל רוב המדבר של לשוני בי"ד של אחריהם אמרו הרי זה מום. - והנה מדייק התנא בלשון רוב המדבר. - אבל במיעוט משמע שאין זה מום. - ויש להבין דהלא ע"כ הוי זה מום שבגלוי, וא"כ אפילו במיעוט היה לנו לחשבו למום. - ולמה בעינן דוקא רוב המדבר. - וע"כ כיון דהלשון הוא בפנים לא מינכר רק באופן שנוטל רוב. וכן מדייק הרמב"ם בפר"ז מבי"מ ה"ז וכתב מי שניטל רוב המדבר של לשונו. - והנה לפי"ז קשה טובא דהכא פסק הרמב"ם דניטל רוב המדבר של הלשון הוי מום שבגלוי ואילו לענין עבד דיוצא לחירות במום שבגלוי פסק בפר"ה מה' עבדים ה"ד דהחותד לשונו אינו יוצא לחירות שאין זה מום שבגלוי יעוי"ש. והנה התם לא כתב רוב המדבר, והיינו דבעבד בעינן שיחסרנו הבעלים אבר שלם דומיא דשן ועין, וע"כ דמיירי שחתך כל לשונו, ומכל זה לא נקרא מום שבגלוי, ותמוה טובא שפסקיו סותרין זה את זה. - ומצאתי בלח"מ שם בה' עבדים שמסיים בצ"ע. ב איברא דהריטב"א בחידושיו לקדושין כתב שאין דין עבד שוה למומי בהמה שהרי שן אינו מום בכהן עבד יוצא בהן לחירות, משום דלגבי עבד כל שמתבטל ממלאכתו ואינו חוזר והוא בגלוי יוצא לחירות יעוי"ש, אבל דבריו תמוהין דהרי חזינן דבסוגיא שם מדמה הש"ס זה לזה דהרי פריך שם מהא דרוב המדבר שבלשונו. -הרי ע"כ סבר הש"ס דבניטל הלשון איכא ביטול ממלאכתו וגם הוי מום שבגלוי. - והרמב"ם הכא במומי בהמה כתב דהוי מום שבגלוי. ג ונראה דהנה יש לדייק לכאורה דאם הלשון הוי גלוי ומום פוסל בו. - א"כ למה בעינן נוטל רוב המדבד, ומדוע לא סגי בנפגם או נסדק כמו באזן דגם בנפגם הוי מום. - ומדוע בעינן שניטל רוב המדבר. - וע"כ הפירוש בזה דכיון דבעינן שיהיה גלוי משום דמומין שבכתר לא נחשב למום. - ומשו"ה בחוטין החיצונית סגי בנפגם. - ובפנימיות בעינן נעקרו. - והפירוש בנעקרו נראה המום כשפותח את פיו. - וכמו שכתב הרמב"ם בפר"ב מאי"מ ה"ג וז"ל אם נעקרו חיטיה הפנימיות שהרי בעת שפותחת פיה וצווחת הן נראין חסרון עכ"ל. - והנה זהו גם הביאור בניטל הלשון דבעינן רוב המדבר. - ולא סגי