נזר הקודש - בכורות קסא

מכמו שהיה בשעת ההקדש, - וא"כ חידוש דין איכא. ולפי"ז תמוה מדוע לא הביא הרמב"ם להאי דינא דבנחתך בשר וניכר חסרון מבחוץ פסול להקרבה. - אעפ"י שאין זה מום להיות נפדה בקדשים, ולהיות נאכל במומו לבעלים בבכור אבל נפסל למזבח מטעם דחסר התנאי דתמים. וצ"ע. ג והנה אפשר לומר דסבר הש"ס דתמים שמשמעו שלא יהיה חסר הכוונה רק חסרון אבר. - וחסרון בשר לא מגרע הכוונה דתמים. - ואם אמרינן דחסרון מבפנים לא הוי חסרון. - ממילא לא יצויר דין חסרון מבחוץ משום דחסרון אבר מבחוץ הרי זה מום, וחסרון בשר אינו מגרע הא דתמים, וממילא ליתא להאי דינא דתמים על חסרון, אלא משמעותו תמים בלא מום. - ואתי לעשה כמו שדרשו בספרא דתמים הוא לעשה, וכאשר כתבנו מזה לעיל שזהו שיטת הרמב"ם. ד ומצאתי און לי בדברי התוס' חולין י"ז ע"ב ד"ה פגימת אזן בבכור וכו' וז"ל אע"ג דבקדשים נמי כתיב תמים לא משמע ממש בלא פגימה, דבכמה מקומות לא חיישינן אם נחתך ממנו הבשר או העצם עכ"ל, מבואר דסברי התוס' להדיא דלא חיישינן לחסרון בשר או עצם משום דאם אמרינן כן תיפסל גם בפגימה דהבשר או בעצם, אבל לא ביארו מדוע באמת לא דרשינן כן. - וע"כ הביאור בזה דתמים משמעו בלא חסרון אבר אם אמרינן חסרון מבפנים ג"כ הוי חסרון, אע"ג דלא מיפסל משום מום, אבל מיפסל משום חסרון, ואם אמרינן דחסרון מבפנים לא הוי חסרון, א"כ ע"כ תמים משמעו בלא מום, ואתי לרבות לעשה. ה והנה הרמב"ם פוסק בפר"ב מאי"מ הי"א כתב וז"ל נשחטה ונמצאת טריפה הרי זו תצא לבית השריפה, וכן אם נמצא אחד מאברי' הפנימיין חסר אעפ"י שאינה טריפה כגון שנמצאת בכוליא אחת, או שניטל הטחול הרי זו אסורה למזבח ותשרף, לא מפני שהיא בעלת מום שאין חסרון שבפנים מום, אלא מפני שאין מקריבין חסר כלל, שנאמר תמימים יהיו לכם, וכל היתר כחסר, לפיכך אם נמצא שם שלש כוליות, או שני טחולים פסולה עכ"ל, מבואר דסבר הרמב"ם דנדרש תמים לחסרון שבפנים. - אבל א"כ קשה לפי מה שביארנו לעיל דהרמב"ם סבר דתמים אתי לעשה להטיל מום בבע"מ. - ונראה דהנה הרמב"ם מביא הכא הפסוק מהא שנאמר תמימים יהיה לכם, ומדוע לא הביא הא דתמים המבואר הכא בסוגיא דכתיב גבי מומים. - אמנם הרמב"ם מדייק דהא שנאמר תמים גבי מומין הכוונה לעשה כמו שדרשו בספרא פ' אמור אות קי"ג. - ולהכי מביא הרמב"ם הכתוב בהא דתמימים יהיה לכם שמזה ג"כ נדרש למעט חסרון שבפנים. ו והנה בהא דחסד אבר מבפנים כמו הטחול, או כוליא. - מבואר דרק אם חסר אח"כ יש בזה פסול משום חסר. - אבל אם חסר מתולדה אין בזה משום חסר, וזהו דקאמר הש"ס הכא דאם יש בריה באחת מכשיר בשנמצאת בכוליא אחת. - ומאן דפוסל בכוליא אחת וכמו כן בשיש לה שלש כוליות סבר דאין בריה באחת, וע"כ חסר הוא. - והרמב"ם דפוסק כמ"ד זה, ע"כ סבר דאין בריה באחת. - ולפי"ז יש להבין בזה שכתב הרמב"ם בפר"ח משחיטה הכ"ה וז"ל בהמה שניטלה האם שלה והיא בית הרחם, או שניטלו הכליות הרי זו מותרת, לפיכך אם נבראת בכוליא אחת או בשלש כוליות מותרות. - וכתב הרה"מ דמקורו מסוגיא דידן דמדפסול לגבוה מכלל דלהדיוט שרי יעוי"ש, - אבל קשה דאם יש בריה כאחת. - א"כ ליתא בזה משום חסרון כמבואר הכא בסוגיא. - וזה הוי לכו"ע דרק אם אין בריה באחת יש לדון משום חסרון. - (והנה ראיתי בפליתי שתמה על הרמב"ם היאך כתב אם נבראת בכוליא אחת כיון שאין זה במציאות יעוי"ש, אבל יש לתמוה בעצם הדין דאם יש מציאות להיות נברא חסר, מבואר שאין בזה תורת חסרון גם לקדשים). ז ונראה דהרמב"ם סבר דגם אם נבראת חסר מתולדה ג"כ תורת חסר על זה. - אעפ"י שלא נחסר משעת ההקדש. - וגם אם היה חסר מתולדה ג"כ לא נקרא תמים לפי כוונת התורה. - דהכוונה תמים שיהי' בשלימות לפי סדר הבריאה. - וכו"ע סברי דיש במציאות להיות נברא חסר מתולדה. - והא דפליגי אם יש בריה באחת. - או שאין בריה באחת לא הוי הפלוגתא במציאות, והיינו דכו"ע סברי דהמציאות כן הוא שיש נבראים באחת, - רק פליגי אם זה הוי שינוי מסדר הבריאה. - והפירוש אם יש בריה באחת היינו שאין זה שינוי בסדר הבריאה, וממילא שפיר נקרא תמים ג"כ. - ומ"ד אין בריה באחת סבר דזה הוי שינוי מסדר הבריאה, ושינוי פוסל בקדשים מטעם דכיון דנברא בשינוי מסדר הבריאה לא הוי תמים לפי כוונת התורה כיון דחסרון מבפנים הוי חסרון מטעם השינוי. - וזהו דלא כפירש"י שפי' אין בריה באחת, וע"כ הוי חסר.- סבר שזה אינו מטעם דחסר אחת, אלא דגם אם נברא באחת פסול מטעם השינוי. - ובזה יש ליישב הא דהקשה רש"י בשם מורו אמאי לא אקשי הש"ס גם בזה והא דומיא דשלש קתני. - והיינו דכמו ששלש כך נבראו, הנה האחת כמו כן נברא באחת. - משום דלפי מה שפירשנו דהרמב"ם מפרש האחת שנברא באחת, והפסול מטעם השינוי לפי מה שהוטבע בהבריאה, ומצאתי במשכנות יעקב שמרמז לזה, אבל לא ביאר כל הצורך. - והוא נכון וכמוש"נ. ח אמנם שיטת רש"י נראה דסבר רש"י דבחסר מתולדה אין סברא לומר דפסול מטעם חסרון אפילו אם אמרינן חסרון מבפנים הוי חסרון.-ואפילו אם אמרינן דהוי שינוי מסדר הבריאה. - והטעם בזה כיון שלא חסר משעת ההקדש. - וכן משמע דהרי גבי מומין הי' סברא לומר דלא הוי מום אם הוא מתולדה, ורק מפני שריבה הכתוב כמו"ש לעיל שדרשו כן בסברא ובספרי דאיכא קרא מיותר לרבות מומים שהם בתולדה דג"כ הוי מום, אבל בחסר כיון דליכא קרא לזה, ומסברא גרידא יש לומר דלא נקרא זה חסרון כיון שלא חסר משעת ההקדש. - ולהכי פירש"י למ"ד אין בריה באחת שע"כ היתה עוד אחת ומיחסר חסר. ואין לומר דהא דתמים איתקש לבע"מ, וכיון שמום פוסל בתולדה כן הדין בחסר דזה ליתא אם אמרינן