נזר הקודש - בכורות קנח

ז ע''ב, אתה אומר בבע"מ שנפדו וכו' יכול יפדו על מום עובר ת"ל אשר יקריבו ממנה קרבן לד' שאינה קריבה כל עיקר יצתה זו שאינה קריבה היום אלא למחר. - וקשה בהא דכתבו התוס' בזבחים ע"ז ע"ב ד"ה הא עבר מומן ירצו ואע"ג דדרשינן בכלל ופרט דמום עובר מרצה, מום עובר דמוקדשין איצטרך דהו"א כיון דאידחי שוב אינו נראה יעוי"ש. - וקשה הא זה ג"כ נלמד מדרשא דהכא דמום עובר אינו בפדייה מטעם דבא בהקרבה אח"כ. - ובריט"א הקשה בזה, יעוי"ש. ח ונראה דאם לא הוי ידעינן ממקום אחר דעבר מום בקדשים מרצה ובר קרבן הוי אמרינן דבע"מ עובר איתא בפדייה. - והיינו דהוי סברינן דמום עובר בקרבן אינו בהקרבה עוד מטעם נראה ונדחה. וממילא הוי דרשינן לקרא ואם כל בהמה טמאה גם על בעל מום עובר. מטעם שאינו ראוי להקרבה עוד. - והא דאמרה תורה אשר לא יקריבו ממנה קרבן, דהכוונה שאינה קריבה כל עיקר ויש במשמע שיש בזה גם איזה חסרון שאינה קריבה היום וקריבה למחר, ואינה בפדייה, - בא למעט חולה. - והיינו דחולה אעפ"י שהוא פסול לקרבן, והתנא לקמן חשיב לה במום עובר כדאיתא לקמן מ"א וברמב"ם פר"ז מביא"מ הי"ב.- אמנם ע"כ קיל הוא יותר ממום כיון שאין זה בגלוי בחסרון הנגלה. - ובזה כוונת התודה שאינו בפדיון. או דהוי אמרינן בין מום עובר שלא על ידי רפואה למום עובר ע"י רפואה דוקא. - ואם לא רבתה תורה בקרבן דמום עובר איתא בהרצהא הוי אמרינן דמקרא זה דאשר לא יקריבו שאינה קריבה כל עיקר יצתה זו שאינה קריבה היום אלא למחר הוי אמרינן דזהו רק במום עובר שלא על ידי רפואה אבל מום עובר שעל ידי רפואה איתא גם בפדיון. - אמנם לפי האמת אשר רבתה תורה דמום עובר בקרבן מרצה גם בעובר על ידי רפואה במשמע, ממילא דרשינן עכשיו גם לענין פדיון לבל מום עובר אפילו בעובר על ידי רפואה דליתא בפדיון כמוש"נ. ט עוד יש לעיין מנין להתנא לחדש דבע"מ עובר ליתא בפדיון. - ואם בשביל הקרא שממעט מי שאינה קריבה ביום וקריבה למחר. - דלמא כוונת התורה למקדיש מחוסר זמן שדינו ג"כ כמום עובר כמו"ש הרמב"ם בפר"א מאי"מ, והדין דירעה עד שיסתאב כמו"ש שם הרמב"ם. - ואין לומר שדינו שוה ממש למום עובר. - דזה ליתא כיון דעכ"פ לא הוי מום שבגלוי. - כיון שאין המום ניכר. - ואפשר דכיון דהקרא קורא הכא לבע"מ בשם בהמה טמאה.- וממילא כשממעט בע"מ עובר ע"כ מיירי למום שבגלוי שהוא דמיון לבהמה טמאה שהוא בגלוי, וא"כ ע"כ הכוונה בע"מ עובר שהוא בגלוי, - ואמרה תורה שאינו בפדיון. - ומזה נלמד לכל בע"מ עובר כמו מחוסר זמן וכדומה שאינו בפדיון. א שם, ת"ר הסדק כל שהוא וכו' אלא סדק ופגימה בין בידי שמים בין בידי אדם. - והנה הא דבידי שמים פירש"י שנולד עמו. - וזהו עפ"י מה שכתבנו לעיל מהספרא והספרי דגם בנולד עם המום הרי הוא בע"מ לכל דבר בין ליפסל להקרבה ובכור נשחט על זה במדינה. - ולכאורה מדוע לא הביא האי תנא הדרשא דהתו"כ על זה דמים הנולד ג"כ מום הוא. וע"כ דסמיך על הדרשא שהיה ידוע להם. וא"כ קשה מה חידוש תנא הכא בהא דסדק ופגימה. - וע"כ צריך לומר דבמום גמור היה ידוע לכל דהוי מום גם בנולד עם מומו, כמו שרוע וכדומה, אבל בהא דסדק ופגימה שהוא מום כל דהוא, משמיענו בזה דגם מום כזה שהוא כל שהוא ג"כ הוי מום מעליא אף כשנולד עם המום. - ולפי"ז יש לעיין מדוע השמיט זה הרמב"ם שלא כתב דגם בנולד עם זה הסדק הוי מום מעליא. וצ"ע. ב והנה בהא דנסדקה אעפ"י שלא חסרה. - מבואר דגם בשנולד בסדק הוי מום. - וכן בנקבה מלא כרשינה אף בשנולד בנקב הוי מום מטעם שנקרא נקב אעפ"י שהוא בתולדה. - ולכאורה גם לפי מה שכתב הט"ז ביו"ד סימן מ"ג בטחול שנברא בו נקב שהוא בתולדה לא הוי תורת נקב עליו, וכשר. - ולכאורה הא חזינן הכא דנקבה בתולדה ג"כ תורת נקבה על זה מדהוי מום מטעם ניקב. - ואפשר לומר דשאני גבי מומין דעכ"פ מום הוי. ג והנה משמע דבנקבה הוי מום אף בלא חסרון, דסתם נקב משמע בלא חסרון - אבל יש לדייק בדברי הרמב"ם בפר"ז מביא"מ ה"ז דבסדק כתב אעפ"י שלא חסר. ובנקבה לא כתב אעפ"י שלא חסר, ומשמע דבעי חסר. - ומשמע שהרמב"ם כתב כמו שכתב התנא בהמשנה דנקט אעפ"י שלא חסר בנסדקה. ולא כתב זה בנקבה, - ומשמע דבנקבה בעינן גם חסרון. - והנה הב"ח בטור סימן ש"ט כתב דבנקבה דעת הטור דמיירי בשאין בו חסרון יעוי"ש, ותמוה דהטור כתב בסגנון שכתב הרמב"ם והמשנה, ומדלא דייקו בשאין בו חסרון, משמע דמיירי בחסרון וצ"ע. שם, ת"ר כמה נקיבת האזן מלא כרשינה ריבר"י אומר בכעדשה וכו' אמר רב חמא בר קטינא לא קשיא כאן לשחוט כאן לפסול. - וכתבו התוס' מדפסיל כהן משמע דהוי מום דאורייתא וכו' א"נ מום עובר הוא, ובעינן שלא יפסול אפילו לפי שעה משום דכתיב ושב אל משפחתו יעוי"ש, והנה לפי"ז קשה טובא מאי קאמרי רבנן לר' יודן ברבי דסובר דבמילת היו רוצעין היאך נעשה בע"מ, והא כיון דגם במילת הוי מום עובר ואנן בענין ושב אל משפחתו שלא יופסל אף לפי שעה, והריט"א עמד בזה יעוי"ש. - ונראה דכל עיקר הא דמקשו רבנן לד' יודן הוא אליבא דר' יוסי ב"ר יהודה דמרבה רציעה אפילו במחט שהוא נקב קטן. - ובזה נחית רב חנא בר קטינא לחלק בין ליפסל לבין לשחוט. - ועל זה כתבו התוס' דע"כ האי נקב של מחט לא הוי אלא מום עובר. - וגם זה סגי בכהן שלא להיות נרצה מטעם דבעינן ושב אל משפחתו אפילו לפי שעה. - אבל ר' יודן וחכמים לא סברי כר' יוסי ב"ר יהודה דגם במחט רוצעין.- אלא רוצעין במרצע כדכתיב בקרא. - ואפילו לאחר שרבתה תורה ולקחת כל דבר שנלקח ביד. - אבל בעינן דומיא דמרצע. - ובעינן נקב כמלא כרשינה. - וזה הוי דומיא דמרצע. - ולא סברי האי חילוקא דלישחט וליפסל כיון דאין הכרח לזה לחדש דליפסל סגי גם