נזר הקודש - בכורות קמג

חייב הכהן לפדותו, היכא שלא בפשיעתו ובלא כוונתו נתפס, והשיב כי זה לא אשכחן מפורש.- אבל מסברא אין פודין יותר מכדי דמיו מפני תיקון העולם עכת"ד. ואם סבר המהר"ם דמותר למוכרו לנכרי. - א"כ פשיטא שאין חיוב לפדותו. - וע"כ דסבר דאסור למוכרו לגוי. א שם חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה וכו'. והנה ברש"י פסחים ט"ו פירש כגון שנכנס בו אדם טמא ספק נגע ספק לא נגע. - והקשו בתוס' ממנפ"ש אי ברה"ר ספיקו טהור, ואי ברה"י ספיקו טמא. - וכן הקשה הר"ש בפר"ח דתרומות יעוי"ש. ונראה לכאורה ביישוב פירש"י דמיירי ברה"ר, אמנם כיון שנולד ספק יש כאן היסה"ד. - וספק טומאה עם היסה"ד לא מהני לטהר אף ברה"ר. - ומדי ספק לא נפיק. - ואפילו לר' יוחנן דסבר היסה"ד פסול טומאה, וספק טומאה ברה"ר טהור, אמנם בהיסה"ד נשאר הספק. - ודינו ככל ספק דעלמא. - וראיה לזה מהא דאיתא בירושלמי פר"ח דתרומות ה"ד דפריך ולא נפסלה בהיסה"ד לא כן אמר ר' יוחנן היסה"ד דבר תורה יעוי"ש. - ולכאורה כיון דסבר ר' יוחנן דהיסה"ד פסול טומאה א"כ ברה"ר טהור. - וא"כ מאי פריך לישני דמיירי שהיתה התרומה במקום שיש שלשה דאז הוי רה"ר ולא נפסל בהיסה"ד. - וע"כ דגם ברה"ר כי איכא היסה"ד מידי ספק טמא לא נפיק. אבל תקשה לפי"ז לר"ל דסבר דהיסה"ד פסול הגוף הוי וא"כ הוי תרומה פסולה ודאית. - וע"כ דמיירי שלא נפסלה בהיסה"ד. - ולא הסיח דעתו מלשמרה. וזה עצמו שנולד לו הספק טומאה לא נקרא היסה"ד.- וא"כ הקושיא לרש"י תמי' עצומה. ב ונראה בסברת רש"י דמיירי ברה"י. - אמנם הא דספק טומאה ברה"י טמא ודאי. - לא הוי מצד בירור, אלא כן אמרה תורה שתורת ודאי על זה. - אבל הוא רק מצד הדין אבל לא נחשב לטמא מצד ודאי. - ואם יבא אליהו ויאמר שלא נטמא הרי היא בטהרתה כמבואר בסוגיא. - ולעיל כתבנו לחקור אם ע"א נאמן לומר שלא נטמא. - ואפשר שסבר רש"י דגם ע"א נאמן בזה. - וא"כ לא עשאה התורה כודאי טומאה ממש. - ובזה פליגי תנאי דכיון דאמרה תורה משמרת תרומותי דמשמע שתי תרומות. - והיינו דגם תלויה בכלל דין שמירה. - וכיון דבעצם לא קרינן לזה טמאה אלא רק דין טומאה עליה. הנה זה רק להחמיר אבל התורה לא פקעה זה מדין שמירה. - וגם להמסקנא דסברת ר"א דיש לה דין שמירה מטעם שמא יבא אליהו ויטהרנה, הנה זה מורה שאין הטומאה בעצמותה. ג והנה לפי"ז ע"כ מיירי ברה"י. - אבל ברה"ר משמע שטהורה היא לגמרי. - וקשה בהא דכתב הרמב"ם בפרי"ב מתרומות ה"ג וז"ל חבית של תרומה שנולד לה ספק ה"ז לא יחדש בה דבר ולא יזיזנה ממקומה ולא יגלנה אלא יניחנה עד שתטמא ותשרף עכ"ל. - ומשמע אפילו בשנולד לה ספק טומאה ברה"ר כן הדין, ותמוה הלא ספק ברה"ר טהור. והנה אפשר לומר דמפרש הרמב"ם כמו שפירשו התוס' והר"ש דמיירי כגון ב' חביות ברה"י, ונגע שרץ באחד מהם ולא ידע בהו מנייהו שניהם תלויות מדאורייתא, וזה לא נלמד מסוטה כיון דממנפ"ש חד מינייהו טהור יעוי"ש. דאכתי תקשה מדוע לא מפרש הרמב"ם דמיירי ברה"י באופן הזה. ודוחק לומר דכיון דכתב הרמב"ם נולד ספק משמעו דמיירי ברה"י משום דברה"ר לא שייך נולד ספק כיון דספיקו טהור הרי"ז כאילו לא נולד ספק. - ועוד תקשה להרמב"ם לשיטתו דספד"א מה"ת לקולא. - א"כ באופן זה שלא נלמד מסוטה הוי מדאורייתא תרומה טהורה, ועי' בריט"א שהקשה בזה על הרמב"ם יעוי"ש מה שהרבה לפלפל בזה. ד אמנם נראה דהרמב"ם מפרש בכל אופן ספק שיהיה. - אמנם גם ברה"י כיון דספיקו טמא רק מצד הדין שכן אמרה תורה לנהוג בזה דין טומאה. - אמנם בתרומה כיון דחזינן שאמרה דין שמירה בספק בין אם ילפינן מהא דיש אם למקרא דיש בזה שתי תרומות או למסקנא דיליף ר"א מדכתיב לך הראויה לך, וסבר דגם זה שאם יבא אליהו ויטהר ג"כ נקרא ראויה לך הרי גילתה תורה דתרומה כזו בכלל שמירה, וע"כ על ספק שאליהו יכול לטהר מיירי, ובזה נכלל גם ספק טומאה ברה"ר. - וממילא שיש בזה גם ספק טומאה ברה"ר שאעפ"י שטהורה היא מצד הדין, אמנם כיון שעכ"פ מספיקא לא נפיק. - הרי היא בכלל זה הספק לענין שמירה. - ולא לענין אכילה. - וזה נכלל בהא דאמרה תורה את משמרת תרומותי. - ודין מחודש הוא לענין תרומה. וזהו שיטת רש"י שפירש ספק נגע ספק לא נגע. - ולא נחית רש"י לפרש ברה"י דוקא. ה ושיטת הרמב"ם אתי שפיר טפי לפי מה שפסק הרמב"ם דהיסה"ד פסול טומאה הוי. - וזהו פוסל אפילו ברה"ר כמו שהוכחנו לעיל מהירושלמי, ועי' בספרנו נזר הקודש לזבחים ל"ב. - ולהכי כתב הרמב"ם סתם ספק טומאה מטעם דבכל ספק איכא חסרון בשימור מטעם היסה"ד. ו ובזה אתי שפיר הא דפירש"י בפסחים דפליגי בקראי אשר לכאורה תמוה דהרי זה לפי הס"ד, אבל לא כן במסקנא, והאור חדש לפסחים הקשה בזה יעוי"ש. - אמנם באמת פליגי בקראי דהיינו בזה שגילתה תורה שמירה להראויה לך. - וגם הספק בכלל ראויה לך- והא דפירש"י מטעם יש אם למקרא אשר על זה פריך הש"ס הכא דר"א סבר יש אם למסורת. - נראה כוונת רש"י דסבר ר"א דאעפ"י שבעלמא סבר יש אם למסורת, אמנם הכא כיון דכתיב לך וגם תלויה נקרא לך, מסתברא שכוונת התורה לדרוש גם המקרא. ז והנה הריט"א מביא בשם ספר בני יעקב בתשובה שכתב בדעת הרמב"ם דאעפ"י שסבר ספד"א מה"ת לקולא אמנם שאני הכא דכתיב תרומותי. - ומקשה עליו כיון דלהרמב"ם דספק מותר מן התורה ליכא כלל שום ספק בדיני התורה לחומרא יעוי"ש. - אבל לפי מה שביארנו דברי הבני יעקב שרירין וקיימין אבל לא מטעמי' אלא הטעם העיקר דשאני תרומה דאמרה תורה דבעי שימור. וכל ספק שנולד הרי חסר בזה השימור. - ואסור מפני זה. - דעכ"פ לא הי' שימור. - וכמו כן כתבו הרמב"ן והריטב"א ריש חולין דבאופן שחסר לתרומה השימור אסור, ולא שייך