נזר הקודש - בכורות קמ

להטיל מום. - אבל תמוה דע"כ זהו אליבא דר"מ אבל לרבנן ליכא איסור הטלת מום בבע"מ. - ומטעם זה תמוה גם בהא דפריך הש"ס שם בע"ז. - וראיתי בתוס' ר' אלחנן למסכת ע"ז דכתב דהש"ס פריך אליבא דר"מ יעוי"ש. - ולפי"ז קשה להרמב"ם דפסק כרבנן דר"מ. - וא"כ היאך פסק דעובר בל"ת. ח אבל נראה דכיון דסבר הרמב"ם דעשה איכא גם במטיל מום בבע"מ. - ובזה אתי שפיר הסוגיא דע"ז בפשיטות לכו"ע כיון דאיכא עכ"פ איסור עשה. - אמנם הרמב"ם סבר דיש יתרון לקרבן תמים בזה"ז כיון שעכ"פ תמים הוא, נכלל במום לא יהיה בו. ועדיף מבע"מ. - והא דאינו לוקה מבואר בספרנו נזר הקודש למסכת זבחים ס'. ומכל זה הוי סעד לשיטת הרמב"ם, וכמו שנתבאר בס"ד. ט ובזה שכתבנו אתי שפיר ליישב הא דהקשו התוס' הכא וכן הקשה שם בתוס' ד' אלחנן בהא דפריך הש"ס ור"מ הא כתיב תמים יהיה. - מדוע לא משני דאתא למעוטי בזה"ז. - ולשיטת הרמב"ם דקרבן תמים בזה"ז חמיר מבע"מ אתי שפיר כמובן. י שם מיבעי ליה למעוטי בע"מ מעיקרו, בע"מ מעיקרו פשיטא דיקלא בעלמא הוא, אלא למעוטי פסוה"מ וכו' יעוי"ש, וקשה לימא למעט בע"מ מעיקרו לבכור שנולד במומו. - וקדוש בקדושת בכור, ולא שייך בזה לומר דיקלא בעלמא הוא. - וע"כ צריך לומר דלר"מ דסבר דאסור להטיל מום בבע"מ ולהכי כשם שיש איסור ל"ת להטיל מום בבכור שנולד בו מום. - הנה כן גם כשנולד במום יש איסור ל"ת להטיל בו מום, והיינו דקדושת בכור אין הבדל בין אם נולד בו מום אח"כ או כשנולד במום. יא ובזה יש להבין בהא דהקשו התוס' ד"ה בע"מ תימה לימא דלבכור איצטרך שיש בו קדושת הגוף ואין לו פדיון יעוי"ש, וקשה דהלא איזה הבדל יש לר"מ בין כשבא המום אח"כ דאסור להטיל בו מום, לבין אם נולד במום. יב וגם מה שתירצו וי"ל דניחא לי' לאשכוחי דאיצטרך לכל הקדשים יעוי"ש, והביאור בזה משום דכיון דיש לטעות דגם בפסוה"מ הואיל ואסור בגיזה ועבודה אסור להטיל בהם מום. - אבל קשה דאם אמרינן דבא למעט בכור דמותר להטיל בו מום אם נולד במום אעפ"י שיש בו קדושת הגוף. - וממילא מובן דה"ה פסוה"מ וגם כש"כ. - ואפשר דסברי התוס' דמבכור לא מצינן למילף לפסוה"מ כיון דעכ"פ נולד במום, וקדושתו קילא יותר מפסוה"מ שהיו בקדושת קרבן. - יג ויש לעיין לשיטת הרמב"ם דסבר דיש איסור עשה להטיל מום בבע"מ היאך הדין בבכור שנולד במום. יד גם יש לעיין אם יש איסור גרמא למום בבע"מ. - היינו להרמב"ם דיש איסור עשה. - אם יש בזה איסור גרמא בשביל העשה. טו והנה בריט"א הקשה מדוע לא מוקים הש"ס בתמורת בכור ומעשר שחלה גם על בע"מ יעוי"ש. - ונראה ג"כ דלר"מ לא גריעי ממטיל מום בבע"מ, וישנן בל"ת, וכמו שכתבנו לר"מ בדבר בכור שנולד ומומו עמו. מז והנה הריט"א מאריך טובא בדברי הרמב"ם לענין מטיל מום בבע"מ. - אבל לדעתי נראה כמו שכתבנו, א תנו רבנן בכור שאחזו דם וכו' לא נחלקו אלא במטיל מום בבע"מ ר"מ סבר כל מום לא יהי' בו וכו', וביאור הדבר דבכור שאחזו דם זה גופא הוי מום כמו שפירש"י לעיל וסבר ר"מ דאסור להטיל מום בקרבן אפילו בבע"מ, ורבנן סברי תמים יהי' לרצון, היינו מי שהוא תמים אבל לא בבע"מ, ור"מ נמי הא כתיב תמים יהי' ההוא למעוטי בע"מ מעיקרא, ופריך בע"מ מעיקרא דיקלא בעלמא הוא אלא למעוטי פסוה"מ לאחר פדיונם וכו' יעוי"ש. והנה יוצא מזה דלר"מ אסור להטיל מום בבע"מ בכל הקדשים לבד מפסוה"מ לאחר פדיונם אבל בכור אף שהוא בע"מ כמו בכור שאחזו דם אעפ"י שמום הוא, מ"מ אסור להטיל בו מום, ויש לעיין מאי עדיפותא דבכור בע"מ משארי פסוה"מ לאחר פדיון. הלא כל עיקר הא דפדיון עושה זהו מפני שאין עתה להקדש מאומה בגוף הקרבן והו ההבדל בפסוה"מ בין קודם פדיון לאחר פדיון, דקודם פדיון שיש להקדש דמים למטרת קרבן אסור להטיל בו מום, משא"כ לאחר פדיון שאין להקדש תביעת ממון, ונפקע זכות הקדש למטרת קרבן, להכי אין בזה איסור הטלת מום, והנה לפי"ז בבכור שהומם דגם כן אין בו שום דמים להקדש דאין פדיון בבכור, וא"כ הרי דומה בכור לפסוה"מ שלאחר פדיון, וא"כ אמאי אסור להטיל מום בבכור שהומם. ב והנה גם במס' ע"ז י"ג דמשני רבא בהא דמקדיש בהמה בזמן הזה דנועל דלת בפניה והיא מתה, והא דאינו נושר פרסותי' וכו' מפני שנראה כמטיל מום בקדשים, - ופריך נראה מום מעליא הוא ומשני ה"מ בזמן שביהמ"ק קיים דחזי להקרבה, - ופריך ליהוי כמטיל מום בבע"מ ומשני נהי דלא חזי לגופי' לדמי חזי, לאפוקי הכא דלא לדמי חזי ולא לגופי' חזי יעוי"ש, - הרי מבואר דזהו ההבדל שבין קדשים שבזה"ז לקדשים שבזמן הבית אפילו במי שהוא בע"מ משום דכיון דחזי לדמי עדיין תקיפא קדושתי' להטיל בו מום, ולפי"ז קשה טובא בבכור בע"מ לר"מ אמאי אסור להטיל בו מום כיון שלא חזי לא לגופי' ולא לדמיו. ג ומצאתי ברי"ט אלגזי בסוגיא נחית לחלק דשאני בכור דיש בו חומרא גם מלבד הקרבה, דהרי הוא גם מתנות כהונה, ומשו"ה קדיש אפילו בבע"מ מעיקרו, וא"כ כיון דקדושתו אינו תלוי בהקרבה לחודיא, הוי בכלל כל מום לא יהי' בו יעוי"ש, אבל דברים תמוהים הם היאך שייך לומר דבשבלי זה שהוא מתנה לכהן יהי' בו איסור הטלת מום, ואטו המום מגרע זכות מתנות כהונה, דהרי גם כמומו יש לכהן זכות זה, ואין נפק"מ אם יש לו מום, או אין לו מום, וא"כ לא מסתבר לומר שבשביל זה יהיה איסור הטלת מום. ד ונראה דבכור אף לאחר שהומם לא נפקע ממנו קדושת קרבן. ודק מהקרבה ממועט. - והיינו שאיסור הקרבה יש בזה, ובאמת הוא קרבן גבוה, ולא נפקע זכות הקדש, ורק איסור הקרבה יש בזה, ונותן לכהן רק אלו האופנים שינהג בזה בדרך