נזר הקודש - בכורות קלט

א ע"ב משנה, בכור שאחזו דם אפילו מת אין מקיזין לו דם דברי רבי יהודה וחכ"א וכו' ר"ש אומר יקיז אעפ"י שהוא עושה בו מום. - ופירש"י דסבר ר"ש דבר שאינו מתכוין מותר. - משמע דדוקא באופן דלא הוי פס"ר משום דבפס"ר מודה ר"ש. - והיינו שיעשה ההקזה באופן שיש מציאות שלא יעשה בו מום, וזהו שאינו בהכרח שיעשה בו מום. - ובאופן זה אף שנעשה בו המום מותר, מטעם דעכ"פ אין זה פס"ר שהכוונה שיש בזה הכרח למום. - וכן פירש הרמב"ם בפיה"מ יעוי"ש. ב ויש להעיר לפי מה שאיתא הגמ' שמביא ברייתא דפליגי ר"מ ורבנן במטיל מום בבע"מ דר"מ סבר דהא דאמרה תורה כל מום לרבות גם בע"מ. ורבנן סברי תמים יהי' לרצון וזהו שרק בתמים הזהירה תורה להטיל מום, אבל לא בבע"מ. - וסברת רבנן היא סברת ר' שמעון, ולפי"ז גם במתכוין מותר. - והכא אם לא יקיזנו ימות הרי"ז נחשב למום כמו שפירש"י בד"ה הכל מודים, וכן כתבו התוס' לקמן ד"ה אילימא. - וא"כ למאי דמסיק הש"ס צריך להיות מותר להטיל מום בהדיא. - ומשמע לפי"ז דסברי רש"י והרמב"ם כמו שפירשו התוס' דבתרתי פליגי. - והיינו דברייתא מיירי באופן שאחיזת הדם במדה מרובה אשר בודאי ימות אם לא יקיז לו דם.- וא"כ הרי"ז מום גמור. - ובזה סברי רבנן דמותר להטיל בו מום בהדיא מן התורה. - אבל במתניתין מיירי שלא אחזתו דם במדה מרובה. - ולא ימות גם אם לא יקיז לו דם, ובזה סברי רבנן וגם ר"ש דאסור להטיל בו מום ורק באינו מתכוין מותר. ג והנה הטור הביא שני האופנים אחזו דם. - וזהו כפירוש התוס', ועי' בב"י שמבאר שם. - אמנם יש לעיין על הרמב"ם שלא הביא שני האופנים האלו בהא דאחזו דם לבכור שיש בזה שני אופנים, אופן אחד אשר בודאי ימות אם לא יקיז לו. - ובזה מותר להקיזו אעפ"י שבודאי יעשה בו מום, ומטעם זה שמותר להטיל מום בבע"מ. - ואופן השני אשר לא ימות גם אם לא יקיז לו דם. - ובזה מותר דוקא באופן שאינו מתכוון לעשות בו מום. - וכתב בפר"ב מבכורות הי"ג וז"ל בכור שאחזו דם יקיז. ובלבד שלא יתכוון לעשות בו מום עכ"ל, וזהו דין המשנה. - אבל אופן השני שהוא דין הברייתא לא כתב. - והנה הלח"מ כתב בדעת הרמב"ם שדעתו אפילו אם בודאי עושה מום ג"כ מותר יעוי"ש. אבל תמוה דהרי אם סבר כתנא דברייתא א"כ מדוע כתב ובלבד שלא יתכוין לעשות בו מום. - דהרי אם סבר כתנא דברייתא ע"כ מותר גם לעשות בהדיא. - ודוחק לומר שכוונתו מדרבנן. - ועוד דבפיה"מ כתב בהדיא דשרי להקיז דם רק באופן שלא יהי' פס"ד. - מזה משמע ג"כ דלא סבר כתנא דברייתא. - ודברי הלח"מ בזה תמוהין. - ועל הרמב"ם קשה מדוע השמיט האי דינא דברייתא אשר כנראה הרי זה מוכרח וכמו שפירשו התוס' והרא"ש והטור והב"י. ד כתב הרמב"ם בפר"א מא"מ ה"ח וז"ל הטיל מום בקדשים, ובא אחר והטיל בה מום אחר השני אינו לוקה עכ"ל. - וכתב מרן פלוגתא דתנאי בפר' פסולי המוקדשין ופסק כחכמים יעוי"ש. - והנה יש לעיין איברא דפסק כחכמים דעיקר אזהרה להטיל מום הוא רק בתמים שעולה לרצון. - אבל לפי"ז משמע דמן התורה מותר להטיל מום בבע"מ, והרמב"ם כתב דאינו לוקה השני. - משמע אבל איסור דאורייתא איכא. - וקשה היכן לקח רבינו דיש בזה איסור דאורייתא. - ואדרבה מסוגיא זו משמע דגם מותר לגמרי. - והיינו מדקאמרה הסוגיא דבקראי פליגי וחכמים דסברי דיקיז אף במקום שעושה בו מום סברי הלימוד מהקרא דהתורה אמרה לא יהיה בו מום הוא רק בתמים. - ולא בבע"מ. ה ונראה ראה דהרמב"ם תמך יסודו על הספרא פ' אמור אות קי"א תמים יהיה לרצון מצות עשה מל"ת מנין ת"ל וכל מום לא יהיה בו יעוי"ש. - וסבר הרמב"ם דהמ"ע דתמים הוא על כל אופן. - והיינו אפילו בבע"מ. - והיינו דל"ת נאמרה רק בתנאי דלרצון. - אבל המ"ע דתמים הוי אזהרה גם על בע"מ. - וזה נלמד מדכתבה תורה העשה קודם להל"ת. - הכוונה דהעשה אינה בהמיעוט דלרצון. - ולהכי כתב הרמב"ם דהשני אינו לוקה. - אבל איסור דאורייתא איכא. - אף בבע"מ, וממילא תצא הדין גם בבכור שאחזו דם דמותר לעשות הקזה. - ובלבד שלא יעשה בו מום. - משום דבאופן שעושה בו מום עובר בעשה. - ומטעם זה לא נחית הרמב"ם לחלק בין אחזתו דם שבודאי ימות, לבין אחזתו דם שלא ימות בו. - והיינו דסבר הרמב"ם דאפילו באחזתו דם שבודאי ימות אם לא יקיזנו. - שזה הוי מום גמור, מ"מ יש איסור לעשות בו מום, משום דמטיל מום בבע"מ אעפ"י שאין בו ל"ת, אבל עכ"פ איסור עשה יש בזה. ו אמנם הסוגיא הכא לא סברה כשיטת הספרא דאיכא עשה. - וראיה לזה מהא דפריך הש"ס ור"מ האי תמים יהיה לרצון מה עביד ליה. - ומדוע לא משני הש"ס דבעינן לעשה כדרשת הספרא. וע"כ ר"מ לא סבר דרשת הספרא לאיסור עשה. - היינו דלא סבר כל האי עשה לא בתמים ולא בבע"מ. והסוגיא אזלא אליבא דשיטת ר"מ דלא סבר דתמים יהיה בא לעשה. - ולפי"ז קאמר הש"ס דלחכמים דסברי דהל"ת על תמים נאמרה. - ממילא אין איסור כלל להטיל מום בבע"מ. - משא"כ הרמב"ם דסבר ע"כ דרשת הספרא לאיסור עשה מהא דאמרה תורה תמים יהיה. - וממילא נדרש מהא דכתבה תורה הא דתמים יהיה קודם הל"ת. מזה נדרש דהעשה קאי גם על בע"מ כמו שכתבנו. - אבל הרא"ש והטור הכריעו כסתמא דהסוגיא, ולהכי נחתו לחלק בין אחוזת הדם כדלעיל, וכמוש"נ. ז ואתי שפיר בזה ג"כ הא דפסק הרמב"ם שם בפר"א מאי"מ ה"ז המטיל מום בקדשים וכו' מפי השמועה למדו שזה אזהרה שלא יתן בו מום, ואינו לוקה אלא בזמן שבית המקדש קיים שהרי היה ראוי לקרבן ופסלו, אבל בזמן הזה אעפ"י שעבר בל"ת אינו לוקה יעוי"ש, - מבואר דסבר הרמב"ם דגם בזה"ז איכא ל"ת וכו'. - והנה לפי"ז ע"כ דסבר הרמב"ם דמטיל מום בבע"מ ג"כ בכלל איסור הטלת מום, ולכאורה כן מוכח מהסוגיא דע"ז י"ג ע"ב דפריך שם וליהוי כמטיל מום בבע"מ יעוי"ש, הרי דסבר הש"ס דגם בבע"מ אסור