נזר הקודש - בכורות יד

דרבנן סברי עד דאיכא כוליה. - והלא כיון שיש לעכו"ם דבר שהנשמה תלויה בו, א"כ הרי זה לגמרי של עכו"ם וכמו שפירש"י בד"ה נבלה דהואיל וחיותא בידי דעכו"ם חשיב דהוי כוליה דעכו"ם. - אמנם זה ליתא דע"כ כמו שאין חיות לבהמה בלא ושט. - הנה כמו כן אין לושט חיות בלא בהמה, ומזה הטעם הוי ישראל, והעכו"ם שניהם שוים בזכות דהבכורה. אבל לפי"ז קשה דא"כ הרי"ז שותפות מעליא. ולא בעינן להאי כל לרבות, ולמידרש עד דאיכא כוליה בכור. ונראה דכיון דאמרה תורה פטר רחם בישראל, ומיעטה התורה שותפות עכו"ם יש לומר דהיינו דהישראל והעכו"ם שותפין גם בהרחם שהוא המקדש את הבכור, אבל כשאמרה תורה כל בכור דבעינן כוליה בכור. - בא הכתוב להורות לנו דגם באופן שהרחם כוליה דישראל. - אמנם כשיש להעכו"ם חלק בדבר שהנשמה תלויה בו דאז דינו כאילו הוא שותף גם בהרחם שהוא המקדש. א ע''ב, אלא מום קבוע מאי קמ"ל דכיון דאישתני הוה ליה מומא תנינא וכו' ומסקנא דהוי מום קבוע לשחוט עליו. - והנה יוצא מזה דאעפ"י שרבתה תורה דנדמה שיש בו מקצת סימנין חייב בבכורה כדילפינן מאך בכור שור כמבואר לקמן ה' ע"ב. - אמנם לא הוי זה אלא לענין זכותא דהכהן. אבל לא הוי בכור להקרבה. - וכן כתב הרמב"ם בפר"ב מבכורות ה"ו וז"ל רחל שילדה כמין עז וכו' פטור מן הבכורה שנאמר אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור, ואם הי' בו מקצת סימני אמו הרי"ז בכור, והוא בעל מום קבוע שאין לך מום גדול משינוי ברייתו עכ"ל, וזהו כר' יוחנן דהכא, וכן כתב מרן. - והנה מבואר דלא הוי בזה הדין ירעה עד שיסתאב. - והוא מטעם דזה עצמו הוי מום. ב אמנם לכאורה יש להעיר לפי מה דאיתא לקמן י"ט במשנה יוצ"ד והבא אחריו רבי טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים. ומפרש הש"ס טעמו של ר' טרפון משום דמספקא לי' אם בכור לדבר אחד הוי בכור. - להכי לא הוי זה שפסול להקרבה מצד שהוא יוצ"ד להיות נחשב למום, ובעינן מום אחר להיות נשחט עליו. - והנה לפי"ז הכא שהוא בודאי בכור ממש, אלא שיש בו פסול הקרבה. - מדוע לא בעינן מום אחר להיות נשחט עליו. - ואפילו לר"ע דפליג על ר' טרפון, וסבר דבכור לדבר אחד לא נחשב לבכור - זהו התם דהאחד הוא יוצ"ד והשני הבא אחריו לא הוי רק בכור מצד שיצא דרך רחם. - אבל אינו ראשון ללידה. - אמנם הכא שהוא יצא דרך רחם וגם ראשון ללידה פשיטא דהוי בכור, ורק איסור הקרבה עליו מצד נדמה, אבל ע"כ מסתברא דלכו"ע בעינן מום אחר להיות נשחט עליו, וא"כ מדוע אמר ר' יוחנן דזה עצמו נחשב למום להיות נשחט עליו. - וע"כ צריך לומר דשאני יוצ"ד שאין עליו שום שינוי בעצם. ורק דבר חיצוני הוא מה שאסרה תורה להקרבה. - משא"כ נדמה שהשינוי הוא ניכר בעצמו, והיינו שהוא עז ויש בו סימנים שדומה לאמו שהוא רחל, וזהו שינוי הניכר, וזה נחשב למום, וזהו כוונת הרמב"ם שכתב והוא בעל מום קבוע שאין לך מום גדול משינוי ברייתו. - והנה לפי"ז גרע הא דנדמה שיש בו סימני אמו. - מסתם נדמה משום דבסתם נדמה לא ניכר מומו. - משום דלמראה עין הרי הוא עז כעזים דעלמא. - אבל כיון שאמרה תורה אך בכור שור שיהוא הוא שור ובכורו שור. - ע"כ משולל הוא לגמרי מדין בכור, ואם יש בו מקצת מסימני אמו רבתה תורה שהוא בכור ומומו עמו. - ודין בכור הוא להיות ניתן לכהן וזכות כהן עליו. - ועי' בספרנו נזר הקודש למס' מנחות דף קל"ג דף הספר. ג והנה לפי"ז יש לעיין בהא שכתבו התוס' ב"ק ע"ח ד"ה עד שיהא הוא שור ובכורו שוד, אומר ר"י דבפ"ק דבכורות מוקי לה דוקא בשאין דומה כלל אבל דומה במקצת סימנין יליף התם מאך דקדיש בבכור, וצריך למעט נדמה דקדשים ובכור וכו' ואי הוי כתיב ריבוי לחודיא בבכורות לרבות נדמה שיש בו מקצת סימנין הוי מרבינן לי' נמי בקדשים דילפינן מהדדי בגז"ש יעוי"ש. - וקשה היאך אפשר לרבות בקדשים לומר דאם יש בו מקצת סימנין דומה לאמו שיהי' כשר לקרבן, הא בודאי פסול הוא מצד מום ובשלמא לענין בכור שייך לומר דבשביל מקצת סימנים דין בכור עליו היינו להיות עליו דין בכור, להיות ניתן לכהן, אבל מה שייך זה לשארי קדשים להיות כשר לקרבן כיון שנולד במום. - ואין לומר דכוונת התוס' דאי לא כתב רחמנא פסול נדמה בקדשים, והוי ילפינן מבכור דאז ביש בו מקצת סימנין דינו כבעל מום וצריך פדיון, ועכשיו שאמרה תורה פסול נדמה בקדשים הרי הוא כחולין, דזה ודאי ליתא דע"כ מתורת קדשים בעל מום לא יצאת, וכן מבואר ברמב"ם פר"ג מא"מ ה"ה. - וע"כ כוונת התוס' דאם הוי ילפינן מבכור דאז היתה הדין בשארי קדשים להכשיר להקרבה בנדמה שיש בו מקצת סימנים, וזה תמוה טובא דהלא ע"כ הרי הוא בעל מום, וצע"ג. ד וכן יש לתמוה בשיט"מ מביא בשם הרבינו פרץ דאי מוקמינן לרבויי אז אתי לרבות אפילו נדמה גמור שאינו דומה כלל לאמו דלרבות שדומה במקצת סימנים לא אתי קרא דא"כ לשתוק מריבויא דממילא אתרבי נדמה שדומה במקצת סימנים דמהיכי תיתי למעוטי כיון דליכא מיעוטא, דמבכור ליכא למילף דהא בבכור קדוש הוא כדאיתא בפר"ק דבכורות עכ"ל יעוי"ש. - ותמוה טובא דהלא בבכור דקדשי במקצת סימנים הוא רק לענין זכות הכהן, אבל לא לקדושת קרבן, וכמו שביארנו, וצע"ג. ה שם, רב מרי בר רחל הויא ליה ההיא חיותא הוי מקנה לאודנייהו לעכו"ם. - והנה לכאורה קשה מדוע לא הפקיד, ובטו"א לר"ה י"ג הקשה מזה, ודן זה דהפקר חייב בבכורה, ואעפ"י שהתורה מיעטה של עכו"ם אבל הפקר חייב. - ודבריו תמוהין מהא דתניא בתוספתא פר"ב דבכורות בהמת המדבר וההקדש וגר שמת ואין לו יורשים פטורים מהבכורה יעוי"ש. - מבואר דהמיעוט שמיעטה התורה של עכו"ם ה"ה של הפקר ושל הקדש. - והא דלא הפקיר רב מרי אתי שפיר כפשוטו דהי' מתירא פן יבוא אחר ויזכה.