נזר הקודש - בכורות יג

דאבוה דשמואל שהוא זהירות בלכתחילה, - אבל לדעת הרבינו שמואל ולשיטת הרמב"ם משמע שיש בזה איסור תורה, וכמוש"נ. ו והנה בהא דמדייק אבוה דשמואל ואמר אסור לאדם, ומדוע לא קאמר סתם אסור ולמה מוסיף לאדם. - והרמב"ם השמיט לאדם. - ונראה דבא למעט ב"נ דהיינו דאעפ"י דמצווה על איסור עבודה זרה. - אבל אינו מצווה על לא ישמע על פיך כיון שאין זה עבודה, וזהו שאמר לאדם כמו שאמרו אתם קרוין אדם, או שבא למעט גר תושב אעפ"י שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז, אבל אין זה בכלל הזה. - דף ג'. וחכ"א כל זמן שיד עכו"ם וכו' אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כל בכור רבנן סברי בכור מקצת בכור משמע, כתב רחמנא כל עד דאיכא כולי' ור' יהודה סבר בכור כוליה בכור משמע כתב רחמנא כל דאפילו כל דהוא. - והנה יש לעיין לרבנן דסברי דכל משמעו עד דאיכא כוליה. - דלפי זה ר' יוחנן דסבר חצי שיעור אסור מן התורה ואיתא ביומא ע"ד שזהו מטעם דכתיב כל חלב ומפרש כל דהוא, וזהו כדרשת ר' יהודה הכא אשר לא קיי"ל כוותי'. - ואין לומר דשאני הכא דכיון דסברי רבנן דבכור משמעו מקצת ממילא ע"כ כל בא לומר כוליה, דלפי"ז גם גבי חלב יש לפרש דמשמעות חלב גם מקצת חלב, וע"כ כך הפירוש של חלב דע"כ אין לומר חלב כוליה. ונראה דכיון דסתם אכילה שנאמרה גבי חלב משמעו כזית, או מצד שזהו הפירוש של אכילה או מטעם הללמ"מ. - וא"כ אין לפרש כל דהיינו כוליה לומר שלא יתחייב עד דאכל כל החלב הנמצא בהבהמה וממילא ע"כ הפירוש כל מורה על משהו. שם, כמה תהא שותפות של עכו"ם ותהא פטורה מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו מתקיף לה רב נחמן ולימא ליה שקיל אזניך וזיל. - והביאור בדברי רב נחמן היינו דכיון דבכור בלא אזן ג"כ דין בכור עליו כדין בכור בעל מום, והרי"ז כמו שנולד במומו. - ודינו להנתן לכהן, וכן פירש"י.- ולכאורה מאי פריך רב נחמן. - הלא שפיר אמר רב הונא דנפטר מבכורה להיות עליו דין בכור בלא מום, אשר דין קרבן עליו. - ובזה שמכר לעכו"ם את האזן נפטר מטיפול הבכור. - וע"כ צריך לומר דסבר רב הונא אליבא דרבנן דסברי דבעינן כולי'. - ואם חסר מעט ליתא עליו כלל דין בכור גם להיות נותן לכהן. - דאין לומר דסברת רבנן להיות נפטר מדין טיפול הקרבן א"כ אין נפק"מ בין רבנן לר' יהודה. דהרי ר' יהודה דמחייב בשותפות עכו"ם בבכורה ג"כ אין עליו קדושת קרבן, רק דינו להיות נותן לכהן, וכמו שפירשו התוס' לעיל ב' ד"ה ונותן יעוי"ש. - וא"כ ע"כ סבר רב הונא דאליבא דרבנן במכירת האזן לעכו"ם אין על הבכור קדושה כלל, וזהו שפריך שקיל אזנך וזיל. והנה אכתי יש לעיין מאי פריך רב נחמן והלא כיון דסברי רבנן דהאי כל בכור בא להורות עד דאיכא כוליה. - ואם חסר מעט מן הבכור ברשות ישראל ליתא עליו תורת בכור. - וממילא כשחסר האזן הרי לא קרינן בזה כוליה בכור. - וע"כ שזהו סברת רב הונא דסבר אפילו אזנו. - וא"כ מאי פריך רב נחמן. - וע"כ דסבר רב נחמן דכיון דאם נולד בלא אזן ג"כ קדושת בכור עליו לא עדיף יד עכו"ם יותר מאילו נולד כך. - והיינו דסבר דיד עכו"ם לא עדיף מחסר. - וכמו שבחסר אזן הרי הוא בכור, כן גם כשהאזן שייך להעכו"ם לא חמיר מחסר. - אמנם רב הונא סבר דשאני זה מחסר. - והיינו דבחסר אם לא הי' חסר אז נתקדש גם אותו אבר, ממילא ליכא חסרון בהקדושה דהבכור וקרינן בזה כוליה בכור, משא"כ בשמכר האזן דליתא האזן כלל בקדושת בכור, - וזהו כמו שמסיק הש"ס לקמן בפירוקא, להא דפריך רב אשי מ"ש מנפלים ומשני הכא דעריבו בהו חולין לא קרינן בהו כל בכור. והנה נראה שמטעם זה נקטו הפוסקים לדינא כרב הונא, ולא חשו להא דמתקיף רב נחמן. ועוד שכן סבר ר' יוחנן לקמן אפילו מום קל. והנה אם בעינן המכירה לעכו"ם באופן שאילו חסר להאי אבר הוי מום, פליגי בזה הרמב"ם והטור, והיינו דהרמב"ם סבר דבעינן דוקא באופן שנעשה הבכור בעל מום. - והטור כתב שאינו יודע למה מצריך הרמב"ם אופן שנעשה בעל מום. - וכוונת הטור דכיון דקיי"ל כרבנן דבעינן כוליה בכור וא"כ גם אם מכר להעכו"ם כל דהוא הרי לא קרינן כוליה בכור, ויש להבין סברת הרמב"ם דמצריך שתהי' מכירה דאבר באופן שנעשה בעל מום, - ואעפ"י שסתימת הש"ס נקט מום. - אבל אפשר דלאו דוקא הוא, והסברא נוטה לזה כיון דלא הוי כוליה בכור. ונראה סברת הרמב"ם דאם יש לעכו"ם חלק בבכור דבר שאין עושה מום אם יחתכנו, - א"כ יש בזה הא דאתקיף רב נחמן לימא ליה שקיל וזיל. והיינו אם לא יופסד הקרבן כולו בשביל זה, וא"כ אין העכו"ם עושה גרעון בהקרבן. - ושפיר קרינן בזה כוליה בכור. - ולא שייך בזה לומר דעריבי חולין, משום דאין זה תערובות באופן שיש עצה לסלק את התערובות. - ולזה כתב הרמב"ם דבעינן שיהי' כל האזן במכירה לעכו"ם דאז אם יחתכנו להאזן יופסל הקרבן ובאופן שהאבר עושה גרעון בהקרבן כוליה אין זה נקרא כל בכור שהוא כוליה בכור. שם, איתמר רב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה ורבא אמר דבר שעושה אותו טרפה, ופליגי אי טרפה חיה. - ולכאורה מה מצאו לפלוגי בזה. - והלא גם אם יש להעכו"ם איזה חלק, לא קרינן ביה כוליה בכור. - אבל הביאור כמו שכתבנו לעיל דכיון דבעינן אופן שיש בזה התערבות חולין, וע"כ דבעינן תערובות כזה שאי אפשר לסלק ממנו. - וסברי ג"כ דלא סגי באופן שאם נסלק השותפות יהי' בעל מום, משום דבע"מ ג"כ יש בו קדושה בזה שמחויב ליתן לכהן. - וסברי דלא הוי גרעון בהקדושה רק באופן שאם נסלק חלק העכו"ם תבטל כח החיים, ובאפן זה לא קרינן כל בכור. והנה יש להבין דלכאורה אם אמרינן דרק באופן שמעורב כח עכו"ם בכל כח החיים של הבכור, כמו בנוטל הושט וכדומה, א"כ לא שייך בזה