נזר הקודש - בכורות קלו

דשביעית מ"ז אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביאנו לידי פסול ור' שמעון מתיר. - וכמו כן בפר"ג דמעש"ש מ"ב אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתו ור' שמעון מתיר, ולפי"ז יצוייר לד' שמעון תרומה שנתערבה בקדושה אחרת, ותרומה כזו הוי אמרינן שזה דומה לפסוה"מ. ומותר לטהור ולטמא לאוכלן בקערה אחת, לזה משמיע לנו הכתוב למעט תרומה, והיינו כי תרומה לא נגרע מקדושתה בין שנתערב בחולין באופן דלא בטלה. או שנתערבה בקדושה אחרת הרי היא התרומה בקדושתה ואסורה לטמא. ו אמנם בזה שכתבה תורה להתיר לטהור לאכול עם הטמא בבשר פסוה"מ קשה טובא כמו שכתבנו לעיל. ז ואולי אפשר לומר דלטמא חס רחמנא עלי' כיון שאסור לאכול בקדשים. - להכי חס רחמנא עליה להתירו בפסוה"מ. - ומצינו כזה בשבת קל"ב סד"א הואיל וחס רחמנא עליה לאתויי בדלות בלילה נמי לייתי יעוי"ש. - וה"נ איכא למימר דחס רחמנא על הטמא. - אבל טהור דיכול לאכול בקדשים לא התירה לו התודה לאכול בפסוה"מ. - וגם באופן שיהי' אוכל בשר טמא. - בזה שאוכל עם הטמא בקערה אחת. - לזה איצטרך קרא להתיר גם לטהור. לאכול פסוה"מ אף בטומאת הבשר. ח והנה עוד תניא בספרי שדרשו כן גבי בשר תאוה שם בפ' ראה אות מ' אין לי אלא טמא, טהור מנין ת"ל הטמא, והטהור יאכלנו. - הנה הכא מה שאיצטרך לרבות טהור. - אשר גם בזה לכאורה קשה מדוע יגרע טהור יותר מטמא בבשר תאוה. - אבל הכא אפשר לומר בפשיטות דסד"א דכל ההיתר דבשר תאוה הותרה לטמא מטעם דאסור באכילת קדשים, משא"כ טהור סד"א דכיון דיכול לאכול קדשים לא הותר לו בשר תאוה. - אבל הא דאיתא בסיפא יכול אף תרומה תהי' נאכלת בקערה אחת ת"ל יחדו יאכלנו זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת, ע"כ. - ובזה קשה טובא היאך ס"ד דבשביל שבבשר תאוה שהוא חולין ממש. - להכי מותר לכהן לאכול תרומה טמאה או בטומאת הגוף או בטומאת עצמן, ובזה אין לפרש מה שפירשנו בהספרי דלמעלה, וצע"ג. א ומה טמא שאינו אוכל בקדשים אוכל בבכור, זה שאוכל בקדשים קלים אינו דין שאוכל בבכור. - והקשה בריט"א. - דהלא איכא למימר דשאני בכור כיון שהוא ממונו בין בתמים ובין בע"מ להכי אין לזר חלק בו אף כשהוא בע"מ, ומביא דמיון מתרומה טמאה מכהן שאכל תרומה אינו חייב מיתה ביד"ש ולא מלקות ואילו זר אף בשאוכל תרומה טמאה הוא במיתה כמבואר ברמב"ם בפר"ז דתרומות ה"ו וברדב"ז שם. - וע"כ דזכותו של כהן עדיף מטעם דזה הוי ממונו. - וא"כ הוא הדין בבכור יעוי"ש. ב ונראה דשאני תרומה דלאו משום זה עצמו דהוי ממונו של כהן לא נשתנה מקדושתו לענין זרות. - אלא העיקר מפני שתרומה היא בעצמה קדושתה היא קדושת הגוף שאינה יוצא לחולין בשום פעם. - והשינוי בתרומה טמאה בין כהן לישראל. - הוא מפני שהכהן יש לו ג"כ קדושת עצמיות והיא קדושת כהונה. - ולהכי גם כשאוכל תרומה טמאה סו"ס לא נתחללה יותר. - משא"כ זר האוכלה, יש בזה חילול יותר וחייב עליה מיתה. - משא"כ בכור אעפ"י שאין לזר זכות אכילה בבכור תם. - אבל כשנעשה בע"מ תורת חולין עליו באופן שירד מקדושתו יותר משארי פסוה"מ שנשאר עליהם קדושה באופן שתופס פדיון. - משא"כ בכור שירד מקדושתו עד שאין בכחו לתפוס פדיון. - והיינו שהתורה אמרה לא תפדה בבכור שהכוונה שאין תופס פדיון כמו שאמר רב אשי לענין מעשר. - וכמו כן בכור. - ולפי"ז הוי ק"ו מעליא מטמא שאין לו זכות אכילה בקדשים קלים. - ומ"מ בבכור בע"מ אוכל בו כדכתיב הטמא והטהור יחדו יאכלנו. - וע"כ משום דהוי הבכור בע"מ חולין ממש, ולא נשאר בו קדושה, משום דהמום הפקיע קדושתו. - ומזה לימוד גדול שמותר זר לאוכלו, זהו סברת ב"ה וזהו ק"ו שאין בו מה להשיב. ג והנה בעיקר קדושת בכור ומעשר ששונים הם משאר קדשים קלים בזה דכל הקדשים עיקרן לגבוה ואכילתן לבעלים הוא משולחן גבוה, משא"כ בכור ומעשר עיקרן לבעלים. - ודק ההיתר לאכילה בא מכח המתיר שהוא שחיטה וזריקה. - והמתיר הזה הוא כמו שהשחיטה מתרת לחולין להדיוט. - כן הזריקה בבכור ומעשר המה המתירין לבכור ומעשר. וביארנו זה בספרנו נזר הקודש לזבחים ק"ג ובספרנו לתמורה ח'. - ומה"ט כשנעשים בע"מ לא אלים כחם למיתפס פדיון. - ולפי"ז אין זה שייכות לתרומה שהוא קדושת הגוף בעצם. - וכשהתירה תורה בכור לטמא. - שפיר מידרש ק"ו לזר. ד והנה לכאורה יש להשיב על הק"ו דאיכא למימר דמה לטמא שיש לו זכות בבכור דהיינו כהן טמא, מפני שיש לו זכות בתרומה. - ואפילו תרומה טמאה הזכות הוא לכהן ולא לזר כדתנן בפרי"א דתרומות מדליקין ברשות כהן. - ולהכי יש לו זכות להיות אוכל בבכור אף בטומאה משא"כ זר שאין לו שום זכות בתרומה אפשר שאין לו זכות בבכור. - אבל נראה דב"ה השיבו לב"ש לשיטתם דסברי שטמא שטומאה יוצא מגופו אין לו אבילה בבכור כדאיתא לקמן בברייתא ת"ר אין מאכילין אותו לנדות וכו'.- א"כ הלא סברי בי"ש דלא נתנה תורה זכות אכילה לבכור למי שהטומאה יוצאה מגופו.- וא"כ אין לומר עוד דלהכי נתנה תורה זכות אכילה בבכור מטעם שיש זכות בתרומה. - דהרי חזינן דזכות תרומה יש לו לכהן אף למי שהטומאה יוצאה מגופו, דהיינו תרומה טמאה, היינו להדלקה. - וא"כ הוי ק"ו מעליא אליבא דבי"ש, וזהו שהשיבו ב"ה לב"ש. ה שם איכא למיפרך מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור. - ויש לעיין הלא בעבודת צבור לא הותרה אלא טמא מת ולא טמא שרץ כדאיתא בזבחים כ"ב וכן פסק הרמב"ם בפר"ד מבי"מ. ובי"ש סברי דכל הטמאים שאין טומאה יוצא מגופם אוכלים בבכור. אע"פ שאינם מרצין בצבור. וא"כ מה זה ש שאמרו בי"ש לבי"ה מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת