נזר הקודש - בכורות קלה

בהמה תם. - והפירוש לא ימכר דלא מהני המכירה ולא כלום. - וזה מתאים מה שכתב הרמב"ם בפר"ו מבכורות ה"ה וז"ל ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח יעוי"ש. - וזהו מפני שהמכירה הוי דומיא דלא יגאל שאין במעשיו ממש. - ומטעם זה אין זה ענין להא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. - משום דהכא זהו הדין ממש שאמרה תורה דלא מהני התפסה, ובזה אתי כהוגן כל דברי הרמב"ם ושיטתו וכמוש"נ בס"ד. יח ע"ב. הכא במעשר בהמה של יתומים עסקינן ומשום השבת אבידה ופירש"י שאין יכולין לאכלו כולו יעוי"ש, משמע מזה דרק לאחר שנשחט התירו חכמים למכור אבל לא התירו למכור חי. - ולכאורה קשה מדוע לא מוקים בגדול ובהבלעה. - כתבו התוס' משום דמשמע לי' לרב ששת דמתניתין מיירי בלא הבלעה דומיא דפסוה"מ יעוי"ש, ולכאורה קשה הא בלא"ה לא הוי דומיא דפסוה"מ דנמכרין חי. ואילו הכא לא התירו רק לאחר שנשחט. - אמנם כוונת התוס' דבעינן דומיא דמכירה. דהיינו דהמכירה בשניהם שוה שהוא בלא הבלעה. - דע"כ במכירה דחי הוי ג"כ בלא הבלעה משום דמכירה דפסוה"מ הוי בלא הבלעה, וא"כ לא מיירי המשנה בהבלעה כלל, להכי מוקי בשל יתומים. יט והנה הרמב"ם ג"כ סובר דבשל יתומים לא בעינן המכירה בהבלעה מדכתב שם מעשר בהמה של יתומים שנשחט במומו מותר למוכרו כדרכו יעוי"ש, והביאור כדרכו בלא הבלעה. - וזהו כרבא, דפליג אאביי, והלכתא כוותי'. - ומסתברא דמפרש דברי רב ששת ג"כ דמצי סבר כרבא, והא דלא מוקי הכא בגדול ובהבלעה הוא מטעם כמו שכתבו התוס'. - אבל לא פליג ארבא. - משום דאל"כ הוי פוסק כרב ששת. - וע"כ שמפרש כמו שפירשו התוס'. - עוד מוכח דע"כ דלא כאביי בהא דחזינן לקמן לענין מבליעו בעצמות דפליגי בזה רבי חייא ור' שמעון ברבי. - אבל לעצם הא דהבלעה תרווייהו סברי דמוכרין בהבלעה. - ופליגי רק לענין הבלעה בעצמות. א דף ל"ב איבעיא להו מהו להבליעו בעצמות. - ויש לעיין מה זה שאלה. - הלא אם יש קונים על העצמות פשיטא שיש להבליע כמו שמבליעין בעור, ואם אין קונים העצמות ומשליכין אותן לאשפה, א"כ לא שייך בזה הבלעה. - ועוד למה ליה להבליעו בעצמות הלא יש לו עור וגידין וחלב. - וזה די לעשות בהם הבלעה. - דאטו זה גרע מהא דמבליע למי אתרוג בלולב, סוכה ל"ט. - וע"כ דמיירי באופן שזה שקונה הבשר אינו קונה העור והחלב. וא"כ ל"ש בזה הבלעה דהבשר בהעור. - אבל הקונה הבשר ע"כ בהכרח קונה העצמות שהוא עם הבשר, על זה בעי אם שייך בזה הבלעה, והספק בזה מי אמרינן דכיון דהבשר נמכרין עם העצמות, והמה טפילים להבשר, להכי לא שייך לומר הבלעה דהבשר בהדי העצמות משום דלא שייך לומר דהעיקר נבלע בהטפל. - או"ד אם יש קונים גם להעצמות שייך בזה ג"כ הבלעה. - ועל זה מסיק הש"ס דאם יש קונים להעצמות לעשות מהן כלים כפירש"י מבליעין. - וזה לכו"ע. ב והנה הרמב"ם שם בפר"ו מבכורות פסק ואם היו דמי העצמות יקרים והבליע דמי הבשר בדמי העצמות מותר יעוי"ש, והנה הכס"מ כתב וז"ל שם פלוגתא ופסק לקולא בדרבנן יעוי"ש, וקשה הלא מסיק הש"ס מר כי אתרי' ומר כי אתרי. - והיינו דבמקום שיש קונים לעשות מהן כלים מבליעין. - ובמקום שאין קונים לכו"ע אין מבליעין. - ואם כוונת הכס"מ משום דללשון ראשון שמחלק בין דקה לגסה, משמע דבגסה אפילו אם אין עושין מהן כלים מבליעין. - והרמב"ם פוסק דבעינן עושין מהן כלים, א"כ הלא זה לחומרא, וא"כ מדוע כתב מרן שזה לקולא. - ועוד דע"כ גם ללישנא קמא דקאמר לגסה, ג"כ הכוונה מפני שעושין מהן כלים דפשיטא אם אין קונים העצמות שע"כ אין בזה הבלעה. ג ונראה דמרן הכס"מ מפרש דללישנא דקאמר הא בדקה הא בגסה הכוונה שגם העצמות דדקה עומדים למכירה לעשות מהן איזה דברים. - אמנם מפני דקותן לא מוכחא מילתא. - והרמב"ם מדלא כתב בגסה.- משמע שגם אם יש קונים לעצמות הדקה בדמים יקרים שפיר דמי. - על זה כתב מרן דהלא ללישנא בתרא אין משגיחין כלל על העצמות דדקה כיון דלא מוכחא מילתא כל כך מפני דקותן. - על זה כתב מרן דכיון דרבנן הוא אזלינן בתר המיקל כדאיתא בע"ז ו' ועו"מ, כן נראה בביאור דברי מרן. ד דף ל"ג הטמא והטהור יחדו יאכלנו. - תניא בספרי פ' ראה אות כ"ו טמא יאכלנו אין לי אלא טמא טהור מנין ת"ל הטמא והטהור יאכלנו מגיד הכתוב ששניהם אוכלים בקערה אחת, יכול אף תרומה נאכלת בקערה אחת ת"ל יחדו יאכלנו זה נאכל בקערה אחת ולא תרומה נאכלת מתוך קערה אחת, ע"כ. - ויש להבין מה זה שאלה ששאל התנא טהור מנין ואטו טהור גרע מטמא. - דהלא אם אמרה תורה בפסוה"מ שבזה מיירי אשר הטמא מותר בה, א"כ כש"כ טהור. ולמה אמרה תורה שגם טהור אוכל בה, וגם בסיפא שאמר התנא יכול אף תרומה נאכלת בקערה אחת, היינו טמא וטהור יחדו. - קשה טובא וכי ס"ד שכהן טמא או התרומה טמאה בשביל הטמא שאוכל אשר בשביל זה יהא כהן מותר לאכול תרומה טמאה. - אשר לזה איצטרך קרא למעט. - ועוד מה ענין תרומה לפסוה"מ, וצע"ג. ה ונראה דהתנא דדריש למעט תרומה היינו שהוא דומה במעט לפסוה"מ, והיינו דכמו שפסוה"מ הוא תערובות קודש וחולין וזהו כי פסוה"מ יש להם מעט קדושה שלא יצאו מקדושתן לגמרי דהרי אסורין בגיזה ועבודה. - אבל קדושתן איקלש על ידי פדיון בשביל המום שבהם. - והתירה תורה לטמא לאכלם. הנה יש מקום לומר דגם בתרומה באופן דאיקלישא קדושתן, ואעפ"י שתרומה קדושה"ג ואין תרומה יוצאה מקדושתה. - אמנם באופן שהתרומה נתערבה בחולין, והאוכלה אוכל קדושה וחולין ביחד. או שהתרומה היא בנותן טעם בחולין אעפ"י שטעם כעיקר מן התורה, אבל עכ"פ איקלישא קדושתה. ודמיא במעט לפסוה"מ. וביותר לר' שמעון יצוייר כזה גם באופן שמותר לכתחלה גם להתערב עם שאר קדושה כהא דתנן בפר"ח