נזר הקודש - בכורות קלד

מפרש הרמב"ם. - וממילא לאחר שחידשה תורה היתר מכירה בתמים לאחר שחיטה, הנה בע"מ חי לא חמיר מיני'. י אמנם בעיקר הענין לומר שחידשה תורה דגם בתמים לאחר שחיטה מותר במכירה. - יש להעיר בזה שכתב הרמב"ם בפר"ו מבכורות ה"ז וז"ל ומעשר בהמה של יתומים שנשחט במומו מותר למוכרו כדרכו עכ"ל, הרי מבואר דדוקא בשנשחט בע"מ התירו למוכרו. - ומשמע דנשחט תמים ליתא במכירה. - וכן איתא גם בפריש"י בד"ה השב אבידה וז"ל שאין יכולין לאכלו כולו ויסריח, ובמעשה בע"מ קמיירי יעוי"ש, הרי סבר רש"י דנשחט תמים ליתא במכירה. - וגדולה מזה מצינו דבכור אעפ"י שיש בו היתר מכירה בין תמים ובין בע"מ, ומ"מ כתב הרמב"ם בפר"א מבכורות הי"ח וז"ל אבל בשר בכור תמים אינו נמכר מפני שהוא בשר קודש יעוי"ש, - וכן מבואר בקדושין נ"ג אשר גם בקדשים אסור בחלוקה זה כנגד זה וכש"כ מכירה. - ומטעם זה קשה על התוס' בזבחים שסברי לדבר פשוט שמותר בשר מעשר תמים לאחר שחיטה במכירה. יא אבל הדבר ברור שזהו מטעם אחר. - אבל אין בזה משום לא ימכר. - רק איסור אחר והיינו משום כבוד קדשים. - אמנם לפי"ז אין לפרש הא דרב שמואל בר רב יצחק בהא דאמרה תורה ברכה דמיירי במעשר תמים לאחר שחיטה, כיון דעכ"פ אסור במכירה, ואפילו ביתומים לא הקילו. - וע"כ מיירי האי קרא דברכה במעשר בע"מ לאחר שחיטה. - וא"כ הדרא הקושיא לדוכתי'. - דלרב שמואל בר רב יצחק אפשר לומר דלא התירה תורה הא דלא ימכר בתמים שנשחט. - ולפי"ז יש מקום לגירסא דלמילקי עלי' משום לא ימכר. - והיינו דכוונת הש"ס למאן דיליף מהא דאמרה תורה ברכה שהוא במעשר בע"מ שנשחט, ואכתי לא ידענו בתמים שנשחט. - וא"כ קשה מדוע פשיטא להתוס' דלאחר שחיטה גם בתמים ליכא משום לא ימכר. יב אמנם אם אמרינן דסברי התוס' דבע"מ איתא בהיתר מכירה גם מחיים אתי שפיר והיינו דהקרא דברכה מיירי בתמים. - שאין בו שום ברכה. ולאחר שנשחט יש בו ברכה זה גופה שאוכלין הבשר איש כאחיו. - ולפי"ז מוכח דסברי התוס' כשיטת הרמב"ם דבע"מ ליתא בלא ימכר גם בחיים. יג והנה ראיתי בתוסר"ע בפר"א דמעש"ש אות ג' ד"ה הבכור דלאחר הקטרה דזכה בו כהן יכול למוכרו ומסיים בצ"ע יעוי"ש. - ולפלא שלא הביא דברי הרמב"ם בפר"א מבכורות הי"ח שכ' להדיא אבל בשר בכור תמים אינו נמכר מפני שהוא בשר קודש, וכהנים שנמנו עם הבכור מותרין לשקול מנה כנגד מנה עכ"ל, מבואר דליתא במכירה בבכור, והוא הדןי במעשר וכמו"ש הרמב"ם גם במעשר המכירה ליתומים הוא רק בבע"מ שחוט. יד והנה לקמן ל"ב ע"ב איתא רב אשי אמר לא יגאל דמעשר לא ימכר הוא אמר רב אשי מנא אמינא לה דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל וכו' מי איכא מידי דמחיים לא מיפרק ולאחר שחיטה מיפרק וכו' ומה מחיים דאלים למיתפס פדיונו לא מיפרק לאחר שחיטה דלא אלים למיתפס פדיונו אינו דין דלא מיפרק יעוי"ש. - וקשה הא עיקר הלימוד דרב אשי ג"כ מדכתיב לא יגאל בהא דתמורה שהוא מחיים. - א"כ יש לומר דלא יגאל היינו פדיון, אבל מעשר כזה שהוא ג"כ בחיים ואינו בתמורה דהיינו שקדם מומו להקדש, דהרי מעשר חל גם על בע"מ. - וכיון שהוא בחיים אבל אינו בתמורה. - ובזה נגאל. - ואכתי לא ידענו לומר דלא יגאל פירושו לא ימכר, משום דשפיר מתפרש על גאולה באופן שקדם מומו להקדשו, ועל זה אמרה תורה דאיתא בגאולה. - וכן יש להקשות דדריש אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נמכר. דקשה דלמא מיירי לענין גאולה ממש דהיינו בקדם מומו להקדשו, ובזה אמרה תורה דיש לו גאולה. טו ויש לומר דהנה בודאי עיקר דין גאולה הוא דוקא כשיש בו מום. - דבתמימים ליתא תורת גאולה דלא מצינו תמימים שיפדו.- וכן כתב השיט"מ בתמורה ח' דהא דכתיב בבכור לא תפדה היינו במום דוקא. - וכיון דחזינן דאמרה תורה לא יגאל במעשר דהיינו דליתא בפדייה כשהוא בע"מ. - והיינו באופן שעושה תמורה שזהו בקדם הקדשו למומו. - והביאור בזה כמו שקאמר רב אשי דהיינו שלא אלים למיתפס פדיון. - וא"כ איכא ק"ו דמה בקדם הקדשו למומו לא אלים למיתפס פדיונו, א"כ כש"כ בקדם מומו להקדשו דלא אלים למיתפס פדיונו, וא"כ לא איצטרך זה למעט, ומזה מוכח ע"כ דהאי לא יגאל הוא לא ימכר. - טז והנה לפי"ז יש לעיין בשיטת הרמב"ם דסבר דעיקר הלאו דלא ימכר על תמים ולא על בע"מ, דקשה דהלא הלא יגאל על בע"מ נאמרה, דבתמים לא שייך פדיון. - וא"כ ממילא כשנאמרה מפי השמועה דהאי לא יגאל הוא לא ימכר ע"כ על. בע"מ נאמרה, ולהרמב"ם הוי לא יגאל על תם, ולא ימכר על בע"מ, וזה תמוה, ומנין להרמב"ם לפרש כן. יז ונראה דסבר הרמב"ם דכיון דרב אשי מפרש הא דלא יגאל היינו דלא אלים למיתפס פדיונו. הנה מצינו דיש יתרון כח למקח על פדיון. - היינו שכחו יותר אלים למיתפס. - כעין שמצינו בשביעית בסוכה מ' ע"ב אמר ר' אלעזר אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח. - והיינו דחילול לא מהני. - ומקח מהני, והיינו דיפה כח מקח מחילול יעוי"ש ובפירש"י. והנה לפי"ז כשמיעטה התורה גבי מעשר בהמה דלא מהני גאולה שזהו דרך חליפין הנה אין בזה למעט דרך מקח. - ואעפ"י שגבי שביעית קיי"ל כר' יוחנן דשוה מקח לחילול. - אבל עכ"פ זה אנו יודעין דמקח יפה כחו. - וממילא כשמיעטה התורה גבי מעשר דרך חליפין סבר הרמב"ם דדרך מקח לא מיעטה התורה.- ומטעם זה סבר דמעשר בע"מ מהני דרך מקח. - וממילא כשאמרה תורה דיש בכלל לא יגאל לא ימכר. ע"כ הכוונה לא ימכר באופן שאין בזה ענין התפסה להיות הדמים נתפסים בקדושה. - מטעם דבעינן לא ימכר דומיא דלא יגאל שהביאור דלא מהני המכירה.- וזה לא יצוייר בבע"מ דע"כ מהני. - ולזה מפרש הרמב"ם דהלא ימכר קאי על תמים. - דהיינו מעשר