נזר הקודש - בכורות קלג

הפסוה"מ שנמכרין במומן בחיים. - ובכור מיירי הכא ג"כ בכור בע"מ דאם הוא בתמותו הרי הוא קרבן ואינו בכלל פסוה"מ. - וא"כ גם מעשר הכוונה שהוא ג"כ בתורת פסוה"מ דהיינו שנפסל מפני המום שבו, אבל מיירי שהוא בע"מ חי דבזה מיירי התנא, ומוכח דמעשר בע"מ חי, ישגו במכירה להיות נשחט ונמכר בביתו. ב אבל יש לעיין בגמ' בסוגיא הא דתניא בבכור נאמר לא תפדה ונמכר חי, במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בע"מ, מבואר דבע"מ חי ליתא במכירה, אבל יש לומר שהוא מדרבנן כמו שחוט שמבואר בגמ' שהוא מטעם גזירה, ומטעם זה התירו למכור ליתומים, ולגדול בהבלעה. - ויש מקום לומר דהא דחשיב התנא בע"מ שהוא ג"כ משום גזירה שלא ימכור תם, אבל מן התורה דינו כשחוט ומותר במכירה. ג אמנם יש לדייק מהא דאמר רבא מנא אמינא לה דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים יעוי"ש, מבואר דהא דאמרה תורה לא יגאל שפירושו לא ימכר תלה הכתוב בתמורה, והנה קיי"ל דבקדשים שקדם הקדשו למומו עושה תמורה כדתנן לעיל י"ד ובחולין ק"ל, וא"כ מעשר בהמה שקדם הקדשו למומו עושה תמורה, וא"כ איתא בלא ימכר. ד ומזה יש לתמוה על הרמב"ם שכתב בפר"ו מבכורות ה"ה וז"ל מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים שנאמר בו לא יגאל מפי השמועה למדו שזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע שאינו נגאל ואינו נמכר כלל עכ"ל, הרי סבר הרמב"ם דדוקא תמים ישנו באיסור מכירה אבל בע"מ חי מותר במכירה, וע"כ הא דכתב שם בהלכה ו' מדברי סופרים שאסור למכרו בעל מום אפילו שחוט גזירה שמא ימכרנו חי יעוי"ש, ע"כ הגזירה שמא ימכרנו תמים חי, דאל"כ אלא נפרש שמא ימכרנו חי כשהוא בע"מ א"כ הוי גזירה לגזירה, וע"כ הכוונה דהגזירה שמא ימכרנו חי בתמים. - אבל קשה דהלא כיון דתלה רחמנא דין זה דלא ימכר בעשיית תמורה, וזה איתא גם בבע"מ חי. ה עוד יש לדייק מהא דאיתא לקמן ל"ב ואף רב שמואל בר רב יצחק סבר לה להא דרבא דאמר רב שמואל בר רב יצחק מנין למעשר בהמה של יתומים שמוכרים אותו כדרכו שנאמר רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר, איזה דבר שאין בו ברכה מחיים אלא לאחר שחיטה הוי אומר זה מעשר בהמה. ופירש"י בהא דקאמר הש"ס איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים שאין נהנין מהם מחיים דהא שאר קדשים אם נפל בהן מום פודן ויכול למוכרו מחיים לכל מי שירצה יעוי"ש, הרי מבואר להדיא דמעשר בע"מ חי אינו דומה לשאר פסוה"מ מטעם דליתא במכירה. - הרי מבואר להדיא דמעשר בע"מ חי ליתא ג"כ במכירה מטעם שהוא בכלל לא ימכר. וצע"ג. ו וחפשתי למי שהעיר בדברי הרמב"ם ומצאתי באור גדול למשנה שהעיר מהא דעושה תמורה מעשר בע"מ חי, ומסיים בצ"ע, אבל לפלא שלא העיר מסוגיא דרב שמואל בר רב יצחק שכן איתא להדיא דמעשר בע"מ חי ליתא במכירה. ז ונראה דהנה הא דאמרה תורה לא ימכר יש לפרש בשני אופנים. א) מכירה כזו שתצא על ידי זה לחולין. ב) מכירה שתהי' ללוקח ג"כ בתורת מעשר. ונראה דע"כ הכא מתפרשא לא ימכר מכירה כזו שהיא בתורת מעשר דאין לפרש מכירה כזו שהיא חליפין שתצא המעשר לחולין ובזה אמרה תורה לא ימכר שזה אסור. - דליתא דזה ידענו מהלימוד דבכור דכתיב לא תפדה. - וכדאיתא בסוגיא דלא נגאל דמעשר מופני מטעם דנגמר בגז"ש מבכור. - וא"כ הלא ידענו דליתא במכירה כזו שתצא לחולין על ידי מכירה משום דזה הוי פדייה וזה נגמר מבכור. - והרי"ז כאילו כתיב גבי מעשר לא תפדה, וע"כ האי לא יגאל דנדרש לא ימכר הכוונה דליתא במכירה אף בתורת מעשר. - והכוונה דלא הוי בעלים להיות מוכר מעשר בהמה אף בתור קרבן. - ומטעם זה מסתברא דגם לאחר שנשחט בתור קרבן ליתא במכירה לאכילת הבשר, לולא דרבתה תורה דישנו במכירה לאחר שחיטה. - ח אמנם לאחר שרבתה תורה דלאחר שחיטה ישנו במכירה אף בתמים, היינו דהתורה תלתה דין זה דלא ימכר בתמורה, וכיון דליתא לאחר שחיטה בתמורה ליתא גם כן במכירה. - או מהלימוד של ברכה. - הנה לאחר שידענו דלאחר שחיטה אעפ"י שנשחט בתמים וקדושת קרבן עליו. - מ"מ ישנו בהיתר מכירה בתורת קרבן. - א"כ לא עדיף בע"מ חי מבשר של תמים לאחר שחיטה. - וגם ק"ו הוא. מה מעשר תמים שנשחט שתורת קרבן עליו. - ומ"מ ישנו במכירה. וא"כ בע"מ חי שתורת חולין עליו לבד מזה שלא נמכר באיטליז פשיטא שישנו בהיתר מכירה, ולא נכלל בלאו דלא ימכר, ולזה מורה לשון המשנה שכתבנו לעיל. - וכן מורה לשון התנא בפר"א דמעש"ש מ"ב מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי, ולא בע"מ חי ושחוט יעוי"ש, חזינן דלא כליל התנא בע"מ חי בהדי תמים חי. - אלא שנה בע"מ חי עם שחוט. - משמע דשניהם שווים דמן התורה מותרים במכירה.- וע"כ הא דסבר הש"ס דרב שמואל בר רב יצחק דבע"מ חי ליתא בהיתר המכירה. זהו טרם שנדע שהתירה התורה היתר מכירה לשחוט. אבל אח"כ שחזינן שיש היתר מכירה לשחוט, הנה תיכף גם בע"מ חי בכלל ההיתר. - עוד יש לומר דהרמב"ם אינו מפרש ברכה בבע"מ חי, אלא מפרש גם במעשר תמים חי דליתא במכירה.- ולאחר שחיטה מותר במכירה. ט וכן נראה שהתוס' פירשו ג"כ הא דרב שמואל בר רב יצחק בתמים חי. - דהנה בזבחים ט' ד"ה ואימא כי שחטה לשם מעשר וכו' למאי נפק"מ למילקי עלי' בלא ימכר הקשו הא בבכורות ל"ב, מבואר דלאחר שחיטה ליתא בלא ימכר יעוי"ש, וקשה אם כפירש"י דמיירי בבע"מ חי דליתא במכירה מחיים ולאחר שחיטה איתא במכירה. - אבל בתם אכתי לא נדע דלאחר שחיטה ליתא בלא ימכר. - וא"כ אפשר לומר דהש"ס פריך לרב שמואל בר רב יצחק.- וע"כ דמפרשי התוס' דמיירי בתמים, ואפשר שכן