נזר הקודש - בכורות קל

דשיטת ר"מ דחשוד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה הוא רק לחששא גרידא וזהו דלא כרנב"י שם בעירובין וסוגיות חלוקות הן. והפוסקים נקטו הסוגיא דמכילתין, והיינו שיטת הרמב"ם והמחבר והרא"ש בפרקין דלקמן אות ח' מביא בשם הרבינו יונה דלדידן לא קיי"ל כר"מ אפילו לחששא, מדאמר אביי אימור דאמר ר"מ. משמע דאנן לא סבירא לן. - ואעפ"י דאביי עצמו סבר אוכל נבלות להכעיס פסול לעדות ובסנהדרין כ"ז מוקי לה כר"מ, ואנן קיי"ל כאביי ביע"ל קג"ם. - זהו רק לענין עדות דרחמנא אמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. כז ובזה יש ליישב קושיות התוספות בחולין בהא דהשוחט בשבת דבעי לאוקמי במזיד ור"מ והקשו הא לר"מ הוי מומר. - ובפר' זה בורר אמרינן דלר"מ מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה. ולשיטת רבינו יונה והרא"ש זהו דוקא לענין עדות סבר ר"מ כן. - אבל לשאר מילי אין דינו כמומר. וע"כ הש"ס דבעי לאוקמי המשנה כר' מאיר, זהו לשיטת אביי דמכילתין דסבר אליבא דר"מ דלא סבר ר"מ דהוי מומר, רק חששא דחשוד איכא. כח והנה המהרי"ק בסימן קנ"ט מביא מסוגיא דבכורות ל' דר"מ רק לחששא אמר דחשוד לכל התורה כולה אבל לא הוי דינו כמומר יעוי"ש, ומזה מקשה על התוס' דחולין. - אבל לא מיישב הא דהביאו התוס' הסוגיא דסנהדרין דאיתא שם דר"מ סבר דהוי מומר לכל התורה כולה, וגם לא הביא דברי רנב"י דעירובין שכתבנו לעיל. - אבל הדברים נכונים כמו שכתבנו דהסוגיא דמכילתין ל"ה דר"פ ואביי סברי דר"מ רק לחששא אמר. - ופליגי על רנב"י דסבר דר"מ סבר דהוי מומר לכה"ת. - והסוגיא דסנהדרין הוא רק לענין עדות וכמו שכתב הרא"ש בשם הרבינו יונה. - והרמב"ם והפוסקים כולם ע"כ מפרשים כן הברייתא. - ומפרשים דר"מ מחלק בין ישראל לגר החשוד. - וזה אתי שפיר רק אליבא דר"פ ואביי דסברי דר"מ הוא רק לחששא. כט וכנראה שגם המהרי"ק פירש כן בפירושא דהברייתא מדבנה דיק על הברייתא הלזו דע"כ ר' מאיר לחששא אמר. - אשר לכאורה מהלשון חשוד אין להוכיח דלחששא אמר, דהרי שפיר מתפרשא דהוי גם מומר, וזהו מהנחשד על כל התורה כולה, א"כ הרי זה כפורק עול תורה לגמרי מעליו, ואין לך מומר גדול מזה. - וכמו שכתבנו לעיל בביאור הסוגיא דעירובין. - וע"כ צריך לומר דכוונת המהרי"ק ג"כ מדאמר ר"מ דין גר החשוד לדבר שהוא חשוד לכל התורה כולה, ומסיים והרי הוא כישראל מומר. ומזה מבואר דשאני ישראל חשוד שאין דינו כמומר. ל תבנא לדינא דבחשוד לדבר אחד לא הוי חשוד רק לדבר שהוא דומה לו בקולא וחומרא או לדבר הקל מזה. - אבל אינו חשוד לדבר החמור ממנו. וזהו אליבא דחכמים דר' מאיר דקיי"ל כוותייהו. - מלבד לענין עדות דבזה קיי"ל כר"מ דגם בחשוד לדבר אחד דינו כמומר. - ועדותו בטל. - וזהו לפי מה דקיי"ל כאביי ביעל קג"ם. לא שם ת"ר הבא לקבל דברי חבירות וכו' עכו"ם שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו. - והנה בזמן הזה בעוה"ר אשר רבים מאחב"י אינן משמרין דברי תורה והבא להתגייר, וביותר במדינות אשר יש לישראל זכות החופש. - אין בדעתו להיות יותר נזהר מסתם יהודי. - וממילא אפילו אם מלמדין אותו ומקבל, אבל האומדנא מוכיח שלא ישמור ויתר מהסתם יהודים שבמדינה אם לקבל גרים האלו, יש להסתפק טובא, וגם בדיעבד אם דינם כיהודי גם לענין קדושי אשה וצ"ע. לב ויש לעיין לר"מ דסבר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה. - אם הוא דוקא באיסור דאורייתא או"ד שגם בעבירה דרבנן כן הדין. - אמנם יש להוכיח מזה דפריך הש"ס לעיל ורמינהו נאמן על הטהרות נאמן על השביעית ועל המעשרות, דגירסת השיט"מ הא חשוד חשוד. - ואמאי לא משני הש"ס דהברייתא אליבא דר"מ דסבר חשוד לדבר אחד חשוד לכה"ת כולה. - וע"כ מדלא משני הש"ס כן מוכח דלא אמר ר"מ אלא בחשוד אדאורייתא ולא במילתא דרבנן. לג אמנם מסוגיא דעירובין ס"ט משמע דגם במידי דרבנן סבר ר"מ דחשוד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה. - והוא דאיתא שם אמר רב הונא איזהו ישראל מומר זה המחלל שבת בפרהסיא, אמר לו רב נחמן כמאן אי כר"מ האמר חשוד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה אפילו באחד מכל איסורין שבתורה נמי יעוי"ש. - ואם אמרינן דבאיסור דרבנן לא אמר ר' מאיר דחשוד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה. - א"כ לישני דאמר רב הונא אליבא דר"מ דהמחלל שבת בפרהסיא אפילו במידי דרבנן הוי מומר. - וחידוש הוא לגבי שבת. - וכמו שבאמת אליבא דידן שיטת רש"י כן כמבואר שם ברש"י ובתוס'. וע"כ מוכח דר"מ סבר כן גם בחשוד לדבר אחד שהוא מדרבנן הוא חשוד לכל התורה. לד והנה כן דעת הפרי תואר ביו"ד סימן קי"ט סק"ו וכתב דהגמ' היה יכול לשנויי לעיל בהא דפריך מברייתא הא חשוד חשוד, דזהו אליבא דר"מ. וכתב שזהו טעמו של הרמב"ם דלא הביא אוקימתא דר' אלעאי לעיל וגם אוקימתא דר' ינאי עכת"ד, והריט"א באות ל"ד פליג עליו בזה. - וכתב דלא מסתבר דנחשב אדרבנן שיהי' נחשד גם אדאורייתא יעוי"ש. - אבל לפי מה שביארנו מבואר בסוגיא דעירובין דר"מ סבר דגם דנחשד אדרבנן נחשד אדאורייתא. - לה והנה יש להוכיח מזה גופה בהא דתניא ע"ה שקבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר אחד נחשד לכל התורה כולה, והנה מה זה דברי חבירות פירש"י היינו שלא יתן תרומה ומעשר לע"ה ושלא יעשה טהרות אצל ע"ה יעוי"ש, והנה כל אלו המה מדרבנן. - ואעפ"י הא דלא יתן תרומה לע"ה הוא מן התורה ונלמד מקרא אבל ע"כ הוא ג"כ מדרבנן, וביותר שארי דברים דחשיב רש"י שהם בודאי רק דרבנן. - וחזינן מזה דאמר ר"מ דבחשוד לדבר אחד הוי חשוד לכהת"כ. לו והנה לכאורה לפי"ז יש להקשות לחכמים דסברי אינו נחשד אלא לאותו דבר. - היינו משום דחשוד אדרבנן אינו חשוד אדאורייתא:

- ולפי"ז יש