נזר הקודש - בכורות קכט

דאיתא שם אמר רב הונא איזהו מומר זה המחלל שבתות בפרהסיא, ופריך למאן אי לר"מ אפילו לשארי עבירות נמי דהאמר ר"מ החשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה וכו' הרי מבואר דסבר הש"ס דר"מ סבר דהוי גם מומר לכל התורה כולה. - ולזה הקשו התוס' היאך מוקי הש"ס המשנה כר"מ והא לר"מ מומר הוי. אבל קשה על הש"ס גופה היאך קאמר הש"ס אליבא דר"מ דהוי מומר לכל התורה כולה, כיון דלא אמר ר"מ מומר רק אמר חשוד לכל התורה כולה. - וחשוד לאו מומר הוי. יח אמנם לפי מה שביארנו דסבר ר"מ דהחשוד אף לדבר קל הוי חשוד אף לדבר חמור. - וא"כ ע"כ הוי חשוד לכל התורה כולה. וא"כ הרי זה האיש כאילו אין לו תורה כלל. - ולתאותו הוא חשוד לפרוק על תורה לגמרי מעליו, וא"כ אין לך מומר גדול מזה. - וא"כ ממילא כשאמר ר"מ חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה וממילא הוי מומר. - וא"כ הרי זה כאילו אמר ר' מאיר מומר לדבר אחד. - דהרי עכ"פ נעשה מומר בזה שחשוד לדבר אחד, והיא היא, כמובן. יט והנה אח"כ ראיתי במהרי"ק שורש ק"ס שהאריך בדברי התוס'. - ודעתו דלר"מ לא הוי רק חשוד ולא מומר יעוי"ש. ותמוה שלא הביא סוגיא דעירובין. וצ"ע. ובעמו"א סי' מ"ד תמה בזה ג"כ על המהרי"ק. - אמנם לפי מה שביארנו בסוגיא זו מוכח דלר"מ דאמר חשוד הרי הוא גם מומר, ושפיר כתבו התוס' בחולין דלד"מ הוי מומר לכל התורה כולה, וכמוש"נ. כ תוס' ד"ה מעשרות דבעי חומה וכו' אינו חושש לתבלין שבה לא משום שביעית ולא משום מעשר יעוי"ש. הנה בזה שכתבו תוס' מעשר ע"כ הוא מעש"ש. - הנה מיושב בזה הא דהקשו התוס' בחולין ו' ד"ה אינו חושש וכו' דמשמע דתבלין חייבין במעשר יעוי"ש. - אבל אם נפרש מעש"ש אתי שפיר. - וזהו לשיטת הסמ"ג הובא במל"מ פר"א דמעש"ש הי"ב דמעש"ש נוהג אף בדברים שאינו נוהג במעשר ראשון יעוי"ש. - גם יש לפרש דמיירי במעשר שני היינו פרי שני שניקחים בכסף מעשר, וזהו כר"ע דסבר דתבלין ניקחין בכסף מעשר. כא ע"ב, וחכ"א אינו נחשד אלא לאותו דבר בלבד. הנה לפי מה שביארנו לעיל דמוכח מהסוגיא לרבנן דהחשוד לדבר אחד אם שניהם שוה בקוליהון ובחומריהון נעשה חשוד לשניהם. - ורק מקל על החמור לא נעשה חשוד. - ומחמור על הקל הוי חשוד. וע"כ הא דאמרו חכמים אלא לאותו דבר ע"כ הכוונה לאותו דבר וגם מה ששוה לזה, וגם זה נקרא אותו דבר כיון דשוה לו. - וכן מדויק לשון הרמב"ם בפר"י ממל"מ ה"ט וז"ל ע"ה שקבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר אחד אינו חשוד אלא לאותו דבר, וכל החשוד לחמור נחשד על הקל, לקל לא נחשד לחמור עכ"ל, והנה הרמב"ם השמיט תיבת בלבד השנוי בדברי חכמים. - ונראה דהכוונה לאותו דבר וגם הדומה לו. וכן דעת התוס' ד"ה וחכמים, וכן כתב הרמב"ן. כב ובזה מיושב דברי הרמב"ם שכתב מומר לדבר אחד צריך בדיקת הסכין, והובא ביו"ד סי' ב', והקשה הש"ך מהתוספתא דמוכח דהחשוד על הגנבה אינו חשוד על השחיטה, אבל אתי שפיר כיון דגנבה הוי קל לגבי איסור נבלה וכמוש"כ לעיל. כג ע''ב, וחכמים אומרים אינו נחשד אלא לאותו דבר בלבד, הגר שקבל עליו דברי תורה אפילו נחשד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה, והרי הוא כישראל מומר וכו'. - והנה משמע דבגר גם חכמים מודים דבנחשד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה. - והרי הוא כישראל מומר. - ובזה ישונה גר כיון שמתולדתו הי' נכרי. - דאין לומר דר"מ אמר להאי דינא. - משום דר"מ סבר כן גבי ישראל. אבל קשה לפי"ז מאי רבותי' דגר. וע"כ דחכמים סברי כן בגר, וכן מורה השיט"מ דגריס בלבד וגר. והכוונה שחכמים אומרים זה. - וא"כ יש לעיין מדוע השמיט הרמב"ם להאי דינא דגר שמשונה מישראל שהדין אצלו דבנחשד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה. וממילא דינו כמומר. - וכמו שהדין לר"מ בישראל שנחשד לדבר אחד שדינו כמומר, כן הדין לגבי גר. - ואילו הרמב"ם בפרי"ג מאי"ב הי"ז כתב וז"ל ואפילו חזר ועבד כו"ם הרי הוא כישראל מומר שקדושיו קדושין, וכן כתב המחבר בשו"ת סימן רס"ח סעי' ב'. ואילו עצם הדין דבנחשד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה כולה השמיטו. - וזה צריך תלמוד. כד ונראה דסברי הפוסקים דהאי דינא דגר ר' מאיר אמר לה. - ולאו דברי חכמים הוא. - והיינו דאעפ"י דר"מ סבר כן בישראל, וא"כ מאי רבותי' דגר. כה ו ונראה דסברי הפוסקים כהסוגיא דלקמן ל"ה ע"ב דאיתא שם אמר ליה רב פפא לאביי לר"מ דאמר החשוב על הדבר לא דנו ולא מעידו וקאמר ר"מ החשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה כהנים הכי נמי דלא דיינו דינא והכתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, ומשני אימור דאמר ר"מ לחששא לאחזקינהו מי אמר יעוי"ש, מבואר מזה דסוגיא זו לא סברה כהסוגיא דעירובין דלר"מ חשוד לדבר אחד הוי גם מומר. - אלא הוי רק בחששא דחשוד לחודיא. - ובזה יתפרש הכא שיטת ר"מ לנכון דבישראל לא הוי רק חשוד לחשוש לנאמנותם בכל התורה, אבל בגר סבר דהוי גם מומר. - אבל כל זה ר"מ סבר כן. - אבל רבנן דפליגי על ר"מ בהא דישראל חשוד לדבר אחד, וסברי דלא הוי חשוד לכל התורה היינו בהדברים החמורים יותר מאותו דבר החשוב. - פליגי ג"כ בהא דגר וסברי דדינו כישראל. - ומה שמסיים והרי הוא כישראל מומר ג"כ ר"מ קאמר לה. - וזהו שמחדש ר"מ וקאמר דגר החשוד לדבר אחד הרי הוא חשוד לכל התורה כולה ודינו כישראל מומר, - אבל חכמים לא סברי להאי דינא. - ולהכי כתב הרמב"ם דדוקא אם הגר חזר ועבד כו"ם אז הרי הוא כישראל מומר מטעם שעובד ע"ז. - משא"כ בחשוד לשאר עבירה, לא הוי רק חשוד לאותו דבר ודכוותיה. - וע"כ כוונת השיט"מ שגריס וגר כוונתו לוי"ו המחלק לומר שזהו ששב התנא השונה הברייתא לדברי ר"מ. - ור"מ קאמר להאי דינא. כו ולפי"ז מבואר דנקטו הפוסקים להסוגיא דמכילתין ל"ה שזהו מסקנת אביי, ור"פ הסכים לדבריו