נזר הקודש - בכורות קכח

פדיון לא שייך חשוד, ודוחק לומר משום דלא מהני פדיון ראשון. - והיינו דהוי דוחק משום דאם נאמר כן הלא גם בשביעית איכא קולא דמהני פדיון בפרי שני במו דקיי"ל דנוהג חליפין בשביעית ופרי עצמו בקדושתה, וא"כ שביעית ומעש"ש שניהם שוה במעלה, והיינו דגבי שביעית פרי ראשון לא נתחלל, ופרי שניי' מתחלל, וגבי מעשר שני הוי איפכא דפרי ראשון מתחלל, ופרי שני' אינה מתחללת, וא"כ עכ"פ שניהם שוים במעלה. יא ונראה דכיון דהחשוד על המעשר חשוד על הטהרות כמו דתנן במשנתינו החשוד על זה ועל זה חשוד על הטהרות, וע"כ הכוונה או על זה או על זה. - והיינו כיון דהטעם המבואר בסוגיא דמאן דחשוד אדאורייתא כש"כ אדרבנן. - וא"כ כשיש לו לזה מעש"ש חשוד גם על טהרתן, ואית לן לומר שבודאי נטמאו ג"כ- והדין במעש"ש שנטמא שפודין אותם ברחוק מקום כמבואר בפר"ג דמעש"ש מ"י בפלוגתא דר' יהודה ורבנן וקיי"ל כרבנן כמו"ש הרמב"ם בפר"ז ממעש"ש ה"א. ולהכי כיון דבשנטמא יש למעש"ש קולא דפדיון, להכי קילא לי' מעש"ש טובא משא"כ שביעית דליתא חילול לעולם בפרי ראשון. - איברא דבאופן זה שוב יש לו נאמנות במעש"ש. - אם מחזיקינן להו בטומאה, וזהו מטעם דיש לו עצה בפדיון ואינו חשוד בזה מטעם דיש לו לעשות כדשמואל. - אמנם באופן שמוחזקין הפירות דמעש"ש בטהרה כגון ששמרן חבר, דאז הפרי שני של מעש"ש ליתא בפדיון. וכיון שהוא הבעלים חשודים למכור מעש"ש בחולין. - להכי אסור לקנות ממנו פירות הנשמרין בטהרה, ובזה מיירי הדין דהמשנה והסוגיא. יב אמנם אם נפרש כן דהסוגיא מיירי הכא בפרי שני דמעשר. - הנה לדידיה אין לפרש כמו שפירשנו דלהכי קילא ליה מעשר יותר משביעית מטעם הפדיון באופן שנטמא המעשר משום דר' יהודה סבר שם בפר"ג דמעש"ש מ"י דמעשר שני הלקוח בכסף מעשר ונטמא יקבר. - וא"כ ליתא לר' יהודה לפרש כן. - והכא מיירי לר' יהודה כמו שקאמר הש"ס באתרי' דר' יהודה חמירא להו שביעית. - וע"כ דסבר דמעשר קילא להו משום דאית ליה פדיון. - וקשה דאם יש עצה בפדיון הא לא חשידי. - ובאופן שאין להם פדיון כגון בפרי שני שנטמא סבר ר' יהודה דלא מהני פדיון. - וא"כ איזה קולא מצאו במעש"ש שעל ידי זה קילא להו מעש"ש יותר משביעית. - אבל אפשר לומר דלהכי באתרי' דר' יהודה שביעית חמור ממעשר שני מטעם דר' יהודה לשיטתו דסבר מעשר שני ממון הדיוט הוא. - ואיתא במכירה ובסחורה.- משא"כ שביעית. - ולהכי שביעית חמירא להו יותר ממעשר. - יג ולכאורה תמוה מדוע מחמיר ר' יהודה במעש"ש הלקוח בכסף מעשר שנטמא יקבר, ומדוע אסור במכירה. - בשלמא בפדיון סבר דלא אלים למיתפס פדיוני' כדאיתא בזבחים מ"ט. - אבל מדוע ליתא במכירה. - ונראה דאעפ"י שסבר ר' יהודה דממון הדיוט הוא אבל כיון שנטמא אסור ליהנות ממנו כדכתיב ולא ביערתי ממנו בטמא וממילא לא חזי לאדם כלל. - כיון שאסור באכילה ושתיי' וסיכה. ומצאתי במשנ"ר שם שכתב ג"כ הכי. יד שם, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי ר"ע סתימיתאה אבל חכמים אומרים חשוד על השביעית חשוד על המעשרות, מאן חכמים רבי יהודה דבאתריה דר' יהודה שביעית חמירא להו. - איכא דאמרי אמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכמים אומרים חשוד על המעשרות חשוד על השביעית ומאן חכמים ר' מאיר היא דאמר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה, ויש לדייק מדוע אמר שזה דברי ר"מ שסובר דחשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה. - והלא אפילו אם אמרינן דלא הוי חשוד לכל התורה. - מ"מ יש לומר דחשוד על המעשרות הוי חשוד גם אשביעית משום דשניהם שווים. - והיינו מפני שיש קולא במעשר דמהני פדיון ויש גם חומרא דבעי חומה. - וכן בשביעית איכא קולא דלא בעי חומה ואיכא גם חומרא דלא מהני פדיון. - ולהכי שניהם שוים ומגו דחשוד אהא חשוד נמי אהא. - ועוד קשה הלא אם מוקים לה כר' מאיר איכא למימר בפשיטות דר"מ לשיטתו דסבר מעשר ממון גבוה. - ומגו דחשיד לזלזל בממון גבוה פשיטא דחשוד אשביעית שהוא ממון הדיוט. טו ונראה דר' יוחנן סבר דלא אמרינן חשוד על דבר אחד שיהי' חשוד גם על דבר אחר אעפ"י שהוא בדומה לו בקולא וחומרא. - ולהכי אם מעשר ושביעית שניהם שוים בקולא וחומרא לא אמרינן מגו דחשוד אהא חשוד אאידך. - ולהכי בלשון ראשון אמר רבב"ח בשם ר' יוחנן דחכמים סברי דבאופן שחשוד על החמור, אז הוי חשוד גם על הקל. - ולהכי באתריה דר' יהודה דשביעית חמירא להו טובא יותר ממעשר, וכיון שחשוד על השביעית כש"כ דחשוד אמעשר, וכן פירש רגמ"ה שכתב ומדחשוד על החמור חשוד נמי אקל. - והא"ד סבר אליבא דר' יוחנן דמעשר ושביעית שניהם שווים בחומריהון ובקוליהון. וממילא אן לדון מזה על זה. - ורק אליבא דר' מאיר דסבר חשוד לדבר אחד הוי חשוד לכל התורה, להכי בחשוד על המעשר חשוד אשביעית וזהו מפני שחשוד על כל דיני התורה, משא"כ לדידן דלא קיי"ל כר"מ בזה. - להכי החשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית, וכמו כן להיפך, וזהו כדינא דמשנתינו. טז ותצא מזה לדינא דהחשוד לדבר חמור חשוד לדבר קל. - אבל החשוד על הקל אינו חשוד על החמור. - והוא הדין אם שניהם שווים אינו חשוד מזה על זה. יז ובזה יש לפרש מה שקשה טובא לכאורה. - מהא דכתבו התוס' חולין י"ד בהא דהשוחט בשבת וביוהכ"פ אעפ"י שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה, והקשו בתוס' והא הוי מומר לחלל שבתות, ועוד דבגמ' בעי לאוקמי במזיד ור' מאיר. והא ר"מ אית לי' מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה יעוי"ש, וקשה הא ר"מ סבר דרק חשוד הוי, אבל לא מומר באופן דלא יהי' נקרא בר זביחה אפילו שחט ייפה לפנינו, - והנה הפליתי הקשה בזה. - אבל צדקו דברי התוס' לפי מה דאיתא בעירובין ס"ט