נזר הקודש - בכורות קכז

הטהרות חשוד על השביעית, דאל"כ הי' להתנא למיתני רבותא דאפילו חשוד על הטהרות נאמן על השביעית יעוי"ש. - אבל נראה דאי הוי תנא חשוד על הטהרות חשוד על השביעית הוי מפרשינן חשוד על הטהרות דאורייתא וזהו מטעם דטהרות חמירא ליה טובא. ומכל זה חשוד על הטהרות, וא"כ כש"כ דחשוד על השביעית. - וממילא הוי מפרשינן נאמן על הטהרות נאמן על השביעית היינו ג"כ דמחזקינן מטהרות דאורייתא לשביעית ולמעשר. - וזה תמוה דמה ראיה היא מטהרות דאורייתא למעשר ולשביעית, ודבריו סותרין זה את זה, וממילא מוכרח התנא למיתני נאמן על הטהרות נאמן על השביעית היינו מטהרות דרבנן, וא"כ הוי זה מילתא דפשיטא, וע"כ דלדיוקא איצטרך דמי שהוא חשוד אטהרות דרבנן אינו נאמן גם על שביעית ומעשר. ה והנה לכאורה קשה מדוע לא משני הש"ס דהברייתא כר"מ דסבר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה, ומתניתין כרבנן. - ואפשר לומר דר"מ דסבר חשוד לדבר אחד חשוד לכהת"כ. - היינו ג"כ מאיסור דאורייתא לדאורייתא אבל לא מאיסור דרבנן. - אבל יש להעיר מהא דעירובין ס"ט דאיתא שם כאן במומר לחלל שבת בפרהסיא וכו' וכתבו התוספות גם במילתא דרבנן. - וקאמר שם לר"מ הוי חשוד לכל התורה כולה. - ואפשר דשאני שבת דחמיר טובא, וצ"ע. ו תוס' ד"ה באתריה דר' יהודה חמירא להו שביעית. ולכך חשוד אמעשר, ותימה דהא בפר"ק דשבת אמרינן דבתרומה כיון דאפשר למיעבד כדשמואל דחטה אחת פוטרת את הכרי לא חשידי, וה"נ גבי מעשר כיון דאפשר למיעבד כדשמואל דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל דהוא הדין מעשר שני יעוי"ש. - והנה מה שכתבו התוס' מהא דתרומה בשבת י"ז. - יש לעיין דהלא התם מלבד העצה דחטה אחת פוטרת את הכרי. - הלא התם לא חשידי בלא"ה מטעם שהוא עון מיתה וחמיר להו כדאיתא ביומא ט' ששלח בכל גבולי ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה יעוי"ש ובסוטה מ"ח. - והא דמצריך הש"ס שם בשבת להא דשמואל מטעם דחטה אחת פוטרת את הכרי, זהו בהא דגזרו על גידולי תרומה תרומה בכדי שלא יחוסו הבעלים על התרומה מלתנה לכהן ויזרענו, ופריך שם אי חשידי אפרושי נמי לא לפרשו. (וע"כ הכוונה דלא לפרושי כשיעור הנתינה רק לאפקועי מטבל דהיינו חטה אחת, וכן פירש"י). ומשני כיון דאפשר למיעבד כדשמואל מואל דחטה אחת פוטרת את הכרי, ומדמפרשי כשיעור הנתינה חזינן מזה דלא חשידי לעשות טצדקי לאפוקי מזכותו של הכהן בתרומה, ומסיק דגזרו על גידולי תרומה תרומה משום תרומה טמאה ביד כהן, זהו תוכן הסוגיא שם. - משא"כ גבי מעש"ש דע"כ אמרינן דאינם חשודים מלהפריש מעש"ש, והיינו דמפרישין מעש"ש בכדי שלא תהי' טבל, ומ"מ חשודים הם למכור המעשר לשם חולין כמו שכתבו התוס' לעיל ד"ה מעשרות, נמצא דלעצם הפרשה אינם חשודים משום דיראים מעון טבל. - אבל חשודים לזלזל המעש"ש למכור לשם חולין, לפי שזה האיסור לאוכלם חוץ לחומה קיל הוא לגבייהן. - ולפי"ז יש להבין בזה שהקשו התוס' שיש להוציאם מידי חשד למוכרם לשם חולין מטעם דיכולים לעשות כשמואל לפדות בשו"פ, תמוה טובא דזה שייך רק אם הוי אמרינן דחשודים שלא להפריש מעש"ש כלל, בזה שייך לומר דאין לחושדם מלהפריש מעש"ש מטעם דאפשר לעשות כשמואל. - משא"כ באופן דאנו יודעים דמפרישים מעש"ש כדי להוציא מידי טבל, רק חשודים לנהוג בזה בקדושת מעש"ש, וא"כ מה מהני הא דיכול לפדותם בשו"פ- הא איכא למימר כיון דאיסור זה דאכילת חוץ לחומה קיל הוא לגבייהו. - אף באופן שאינם חשים גם לפדותם. - וכיון שלא חשו לאיסור זה כלל. - וא"כ אין זה דומה להא דתרומה התם בשבת. - ואפשר דכוונת התוס' להא דתרומה הוא רק לדוגמא. - אבל עיקר כוונתם היא בגדר זה דלא שביק אינש היתרא ואכיל איסורא דכיון דבקל יכול לעשות היתר כדשמואל, להכי אין לחשוד שיעשה איסור. ז והנה לכאורה מדוע לא הקשו התוס' אמתניתין דתנן חשוד אמעשר הכוונה ג"כ למכור מעש"ש לשם חולין מדוע לא אמרינן דאין בזה חשדא מפני שאפשר לעשות כדשמואל. - ונראה דהמשנה מצינן למימר דמיירי בירושלים גופא דלא אפשר בחילול. - אמנם הכא באתרי' דר' יהודה דלא מיירי בירושלים אלא בגבולין, בזה הקשו התוס' שפיר דהרי יכול לחלל על שו"פ. ח ולולא דמסתפינא אמינא לתרץ לפי מה דתנן בפר"א דמעש"ש מ"ו הלוקח בהמה וכו' מזיד תעלה ותאכל במקום. - פירש שהדבר הקנוי בכסף מעשר אינו נפדה ברחוק מקום והחיוב לעלותם בירושלים, וכן תנן בפר"ב שם מ"י יעוי"ש, מבואר דאם חילול פירות מעש"ש על כסף ואח"כ חילל הכסף על פירות או שקנה בהכסף איזה דבר מאכל שוב ליתא בפדייה כלל. - אמנם החשודים למכור מעשר שני לשם חולין המה חשודים למכור המעשר הזה לשם חולין. - ומטעם זה עשאו אותם חשודים על כל המעשרות שלא לקנות מהם פירות משום חששא זו. ט אמנם לפי"ז יש להעיר בהא דקאמר הש"ס לעיל דהיינו טעמא דהחשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית משום דמעשר אית ליה פדיון קילא ליה. - דממנפ"ש היכי מיירי אי בירושלים הא לית לי' פדיון. ואם בגבולין הא לא חשיד כיון דיש לו תקנה לעשות כדשמואל לחלל על שו"פ. - וע"כ מיירי באופן דלא מהני פדיון, וזהו בשחילל מעות על פירות, וא"כ אין לו פדיון, ולא שייך קילא ליה. - ודוחק לומר דכיון דמהני פדיון בפרי ראשון להכי קילא ליה מעשר תמיד. - משא"כ בשביעית דהפרי ראשון לא יצא מכלל קדושתו. י וכמו כן יש להעיר בדברי הרמב"ם שכתב בפר"ח משמיטה ויובל הט"ז החשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית משום דשביעית אין לה פדיון, משא"כ במעשר יעוי"ש. וקשה דמה נעשה במעש"ש בפרי שני שאין לה פדיון, כמו"ש הרמב"ם בפר"ז ממעש"ש הא פירות הנלקחין בכסף מעשר שוב אין בריחוק מקום יעוי"ש, וע"כ החשוד על המעשרות היינו ע"כ באופן שאין לו פדיון. משום דבאופן דמהני