נזר הקודש - בכורות קכו

דמה שייך שכר להקב"ה. - אמנם הר"ן בנדרים ל"ז מפרש דהא דאמר משה כאשר צוני ד' הכוונה שציוה ד' ללמד בחנם, וכוונת הר"ן דאין לפרש דאמר משה כן לומר שלא מעצמו אומר דודאי לא היה משה בחשד שמעצמו אומר. - לזה פירש דכוונת רב דהציווי היה ללמד בחנם. - והתוסיו"ט בפר"ד דאבות בהא ולא קרדום לחפור בה יעוי"ש. תוס' ד"ה מה אני בחנם, וא"ת ושוחד לא תקח דכתב רחמנא למ"ל וכו'. - וקשה הא בעינן ללאו דמשום מה אני בחנם לא הוי רק עשה. - ובאה באזהרה ללאו. - והיינו דאם לוקח שכר לדון עובר בעשה, ואם לקח שוחד עובר בלאו. - ואפשר דכוונת התוס' בהקושיא דסברי דהלאו דשוחד לא תקח הוא באזהרה שלא להטות משפט ממון. - על זה כבר הזהירה תורה ולא תטה משפט.-ממילא הא דהזהירה ושוחד לא תקח ע"כ הכוונה בלא הטייה דהמשפט. - וא"כ למ"ל הא דאמרה תורה מה אני בחנם אף אתם בחנם, כי הלא זה ידענו מהא דכתיב ושוחד לא תקח. ועל זה תירצו דהכוונה דשוחד לא תקח היינו להשתדל לדונו יפה. אמנם קשה דהלא הדרשא דמה אני בחנם על עיקר הלימוד תורה שהחוב מוטל על כל אדם ללמד לחבירו תורה בחנם. - אפילו באופן שאין זה נוגע למשפט, וכן מורה הסוגיא שם בנדרים דהדרשא זו נאמרה על לימוד תורה בכלל, וצ"ע. - ולענין שכר פשרה מבואר אצלנו בתשובה לחו"מ. - ולענין עדות בשכר, עי' בספרנו נזר הקודש למס' ערכין דף נ"ט דף הספר. שם ורמינהו המקדש במי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת. - וקשה מדוע לא משני דמיירי באגר בטילה דמוכח דזה שרי. - וראיתי בשם הצ"ק שהקשה בזה. - אבל יש לומר דבאופן זה לא שייך מקדש במי חטאת אלא מקדש בשכר מלאכה דבטל מיני'. - א דף ל'. גמרא, מ"ט שביעית לא בעי חומה, מעשר כיון דבעי חומה חמירא ליה. - והנה הא דבעי חומה פירש"י דאינו יכול לאכול חוץ לחומה דכתיב ואכלת וגו'. - מבואר דהא דאסור לאכול מעש"ש חוץ לחומה הוא מדאורייתא, וכן מבואר בסוגיא לקמן החשוד על זה ועל זה. - היינו מעש"ש ושביעית, כיון דחשיד אדאורייתא כש"כ אדרבנן. - וקשה בהא דכתב הרמב"ם בפר"ב דמעש"ש ה"ו וז"ל אינו לוקה מן התורה עד שיאכלנו אחר שנכנס לחומת ירושלים שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וכו' אבל אם אכלו קודם שיכניסנו לירושלים מכין אותו מכת מרדות מדבריהם עכ"ל מבואר דסבר הרמב"ם דמה"ת מותר לאכול מעש"ש קודם שהכניסן לירושלים. - והכא בסוגיא הא דחשוד על המעשר ע"כ הכוונה קודם שהכניסן לירושלים, דהיינו שחשוד למכור מעש"ש לשם חולין כמו"ש התוס' הכא בד"ה מעשרות. - ודוחק לומר דכוונת הרמב"ם דרק המכות מדבריהם וזהו מפני האיסור עשה כמו שכתבו התוס' במכות דאיכא עשה, ועי' בכס"מ-ובספרנו לזבחים במלואים כתבנו להקשות מסוגיא דב"מ ג"כ, והנה הרמב"ם הכא בפיה"מ כתב להדיא וז"ל החשוד וכו' איסור שביעית דאורייתא ואיסור מעשרות דאורייתא, ויש בכל אחד חומרא שאינה באחר לפי שמעשרות טעונין הבאת מקום ר"ל מעש"ש שעליו אנו מדברים יעוי"ש, הרי כתב להדיא שהוא מדאורייתא הא דטעון הבאת מקום. וע"כ דסבר הרמב"ם דאינו לוקה הוא מפני שאין בזה ל"ת אבל איסור עשה יש בזה וכמו"ש התוס'. דאיכא עשה דוצרת הכסף. - אבל תמוה מדוע לא כתב הרמב"ם דאיכא עשה. - ובקרית ספר כתב לא הרשו אותו לאכול חוץ לחומה יעוי"ש. משמע ג"כ שאינו מפרש כוונת הרמב"ם דאיכא עשה. - והכוונה לא הרשו אותו יש לפרש דמבטל על ידי זה המצוה דאכילת מעש"ש בירושלים, ויש בזה ביטול מצוה.- ומשמע שגם באופן זה איכא איסור. - אבל יש לומר דאין זה איסור דאורייתא כיון דעכ"פ לא עבר אעשה, וצ"ע. - ב והנה חזינן מסוגיא זו דלא מחזקינן חשוד על הקל להיות חשוד על החמור. - ובזה יש ליישב הא דהקשו הפוסקים על הדין דשו"ע סי"ב דחשוד על הגנבה אינו חשוד על השחיטה- מהא דפסק הרמב"ם דאפילו במומר לאחר משאר עבירות צריך לבדוק לו סכין. - והש"ך שם סקי"ח כתב בשם הדרישה דמיירי שגנב רק פעם אחת יעוי"ש. ותמוה דהרי הא דאבדו לו גדייו ומצאן שחוטין דמיירי במקום שרוב ישראל ורוב גנבי ישראל, ותולין הגנבה בגנבי העיר המוחזקין לגנבים מכבר, וכן הקשה הש"ך שם. - אמנם יש לומר בפשיטות דכוונת הרמב"ם בזה שכתב דהחשוד לעבירה אחת חשוד גם על השחיטה ע"כ הכוונה באופן שחשוד לעבירה כזו שהיא חמירא ליה כשחיטה, וכאכילת נבלות. - משא"כ בחשוד על הגנבה שזהו דקילא ליה איסור גנבה מטעם תאות הממון, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל רובן בגזל וזה קילא ליה לאינשי מאכילת נבלות. - משא"כ בחשוד לשארי עבירות דליכא למיתלי שעושה כן מטעם דזה קילא ליה מאיסור נבלות, בזה חשוד גם על השחיטה. - ומצאתי אח"כ במשכנות יעקב חיו"ד סימן ו' שנחית לחלק בזה. ג שם, ויש חשוד על הטהרות, מ"ט נהי דאדרבנן חשוד אדאורייתא לא חשיד. ורמינהו נאמן על הטהרות נאמן על השביעית הא חשיד חשיד. - וקשה דלמא מיירי שם בחשוד על טהרות דאורייתא. אבל יש לומר דאם נפרש על טהרות דאורייתא, וא"כ צריך לפרש ג"כ הא דקאמר נאמן על הטהרות ג"כ בטהרות דאורייתא ובזה סבר התנא דנאמן על שביעית, וע"כ גם על המעשר נאמן, ובשיט"מ הגירסא להדיא גם על המעשר, וקשה מאי ראיה היא מטהרות דאורייתא לשביעית ולמעשר, דהרי ע"כ טהרות דאורייתא חמירי לאנישי טובא, כמו שמצינו ביומא כ"ג, ללמדך שקשה עליהם טהרות כלים יותר משפ"ד יעוי"ש. וא"כ אין ראיה מזה על שביעית ומעשר. וע"כ דמיירי בטהרות דרבנן. - וכן יש לדייק מדברי התוס' ד"ה הא שכתב דלא איצטרך לגופה דפשיטא דכי נאמן על הטהרות נאמן על השביעית יעוי"ש, והיינו דע"כ מוכה דהתנא מיירי בטהרות דרבנן. ד והנה המהרש"א הקשה דאף אם אמרינן דלגופא איצטרך, מ"מ שמעינן מזה דאם חשוד על