נזר הקודש - בכורות קכה

במקולקל זה הוי הוראה חדשה ואינו נכלל כלל בכלל ההוראה. - להכי מוקי התוס' דמיירי שעירב בעה"ב עם פירותיו. גמרא, למאי נפק"מ לאכחושי סהדי. - מזה יש להוכיח דבכור בחו"ל הוי ג"כ קדושתו מן התורה. - דאם אמרינן דקדושת בכור בחו"ל דרבנן כמו שסבר הספר המצות, א"כ מדוע לא קאמר הש"ס נפק"מ לענין בכור בחוץ לארץ דאם איכא דמשתני ודלא משתני א"כ הוי ספד"ר ולקולא, ומוכח מזה דסבר הש"ס דבכור בחו"ל הוי ג"כ קדושתו מן התורה. שם, לימא תנן סתמא כר' מאיר, דלמא בדוקין שבעין ודברי הכל. - וקשה אמאי לא מוקי דמיירי המשנה שנשחט שלא עפ"י מומחה, ונמצא דלא הוי רק מום עובר, - ובריט"א עמד בזה ומתרץ משום דלא הוי אלא גורלמ"מ משום דתמים לא שוה מידי, וכל הממון שלו הוא משום דלמא יפול בו מום, וגם ספק איכא שמא ימות בתמותו ועכ"פ לא הוי יותר מגורלמ"מ, וזה לא הוי ממון לדידן דקיי"ל כרבנן דר"ש דגורלמ"מ לא הוי ממון עכת"ד, יעוי"ש. אבל קשה לשיטת הראב"ד דפוסק גורלמ"מ כממון דמי, והובא בקצה"ח סימן שפ"ח. - וא"כ אכתי היה יכול הש"ס לשנויי דמיירי שהמום הוא עובר. -- והמשנה כר"מ דסבר גורל"מ כממון דמי בב"ק ע"א. והסתם משנה כר"מ בזה בענין גורלמ"מ. - אבל אין הסתם כר"מ בהא דמומין. אבל לכאורה דלא מצי הש"ס לאוקמי באופן זה דא"כ לא אתיא המשנה כר' נחוניא בן הקנה דסבר כרת פוטר מתשלומין. - והיינו דהמום הוא מום עובר הרי"ז באיסור שחו"ח שהוא בכרת, ופטור מן התשלומין. - אבל זה ליתא דבזה ליתא משום שחו"ח מטעם דאינו מתקבל בפנים. - ורק לר"ש איכא באיסור ל"ת כדתנן בזבחים קי"ב. - אבל תקשה מזה דלא אתיא המשנה כר' שמעון אליבא דר"ל דסבר חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין. - ולהכי משני הש"ס דלמא בדוקין שבעין, ודברי הכל. - איברא דיש לדחות דהרי תנן ונשחט על פיו, נמצא דאחר שחט, וכמו שדייקו התוס'. - וא"כ ליכא משום קילבד"מ. - והנה יש לעיין בשוחט קרבן בחוץ מדוע לא יתחייב מלקות משום מטיל מום בקדשים, דהרי השחיטה עצמה שאינה למטרת קרבן, הרי"ז מום כדאיתא בחולין ל', ועי' בתוס' ב"ק ע"ו ד"ה שחיטה, ותירוצם לא שייך בזה, וצ"ע. - ומצאתי אח"כ במנח"ח מצוה רפ"ז שכתב כן לדינא. שם, משנה, ומעשה בפרה וכו' גמ' ותיפ"ל דטעה בדבר משנה וכו'. - הנה סוגיא זו ע"כ אליבא דרבנן דלא דנו דינא דגרמי. דאילו לר"מ דדאין דינא דגרמי בכל אופן חייב. - וכן כתבו התוס' בסנהדרין ל"ג דסוגיא זו אזלא אליבא דרבנן, יעוי"ש. וקשה לפי"ז בהא דמשני הש"ס חדא ועוד קאמר וכו' מומחה לבי"ד אתה וכו'. - וקשה למה פטר ליה משום דהוי מומחה, הא בלא"ה פטור כל זמן שלא נשא ונתן ביד. - וכיון דלא האכילה ר' טרפון לכלבים בידיו, א"כ לא הוי אלא גרמא, ודוחק לומר דכוונת הש"ס לתרץ גם אליבא דר"מ. וצ"ע. טז ואפשר לומר דמיירי שהאכילה ר' טרפון לכלבים על ידי שלוחו. - וזהו כשיטת ר"י שהובא בתוס' חיצוניות דזה הוי כאילו נשא ונתן ביד. - אמנם כל זה בהוראה אשר הוא בשיקול הדעת. - אבל לא בהוראה אשר טעה בדבר משנה דאז הוי הוראתו כמאן דליתא וחוזר. - ובזה שייך כמו שקאמר הש"ס בסנהדרין כיון דאילו הואי פרה וכו' השתא נמי לאו כלום עבדת. - ובזה לא מהני שליח כיון דהוי שלד"ע. - ובזה הוי ר' טרפון כאינש דעלמא, ולהכי כשפריך הש"ס ותיפ"ל דטעה בדבר משנה הוא אליבא דרבנן דלא דיינו דינא דגרמי. - אמנם אח"כ כשמסיים הש"ס אי נמי בשיקול הדעת טעיתה. - הנה בזה הוי הוראתו של ר' טרפון בגדר הוראה. - ובזה הוו שלוחו של אדם כמותו מטעם מצוה לשמוע דברי חכמים, וא"כ הרי זה כאילו נשא ונתן ביד. - ובזה פטור רק מפני שהוא מומחה, וזהו שאמר לו מומחה לבי"ד אתה וכל המומחה לבי"ד פטור מלשלם, כן נראה בביאור הענין. שם, משנה, הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות, אין שוחטין על פיו אא"כ היה מומחה כאילא ביבנה. - וקשה מה שייך זה לנטילת שכר, הא אפילו בלא נטילת שכר בעינן מומחה גמור, ותנן לעיל מי שאינו מומחה ורואה את הבכור הרי זה יקבר. - אבל ע"כ הביאור דבנוטל שכר יש מקום לחשוד. - ובעינן לזה גם חסיד שאין בו חשד שמתיר בשביל שכר. - וזהו מה שפירש"י כאילא הדר ביבנה דחסיד הוא ולא נחשד בכך. - וכנראה שזה הוקשה לרש"י דמה זה ענין לנטילת שכר. - הלא בלא"ה בעינן מומחה גמור. להכי פירש"י דכוונת התנא דבמקום שנוטל שכר בעינן שיהיה גם חסיד. - אבל יש לעיין דהרי מבואר שהיה נוטל שכר בין תם ובין בעל מום, וא"כ מה מקום לחשד. - והנה הרמב"ם בפר"ג מבכורות ה"ז כתב הנוטל שכרו להיות רואה בכורות אין שוחטין על פוי אא"כ היה מומחה גדול וכו' ופסקו לו שכר על הראיה והבקור בין שנמצא בו מום בין שנמצא תמים יעוי"ש. ולא הזכיר התנאי שיהיה גם חסיד, וכן כתב בפיה"מ, וע"כ דכיון שנוטל שכר בין מתמים ובין ממום, שוב אין מקום לחשדא, ולפי"ז פירש"י תמוה למה מצריך שיהי' גם חסיד. ויש לעיין בשלשה בני הכנסת שג"כ מתירין את הבכור אם רשאים לקבל שכר. - וגם אם לגבייהו בעינן ג"כ שיהיו נוטלים בין מתם ובין מבע"מ, - משום דאפשר דכיון דתלתא לא חשידי כדאיתא ביבמות פר"ב. - להכי אם מותרין לקבל שכר מותרין לקבל גם מבע"מ גרידא. - והנה הרא"ש כתב כאילא ביבנה שהיה ממונה על זה והיה צריך להיות בטל מכל מלאכה יעוי"ש, משמע אבל לא באופן אחר וצ"ע. א דף כ"ט, משנה, הנוטל שכר לדון דיניו בטלים, ובגמ' מפרש מנה"מ אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגו' מה אנו בחנם אף אתם בחנם. - והביאור בזה מדכתיב כאשר צונו. היינו כאשר לימדנו ד' בחנם. - וכן פירש הרא"ש יעוי"ש. - ולכאורה היאך דנין אפשר משאי אפשר