נזר הקודש - בכורות קכב

שנולד קודם הפסח ולא נולד בו מום כי אם אחר הפסח דהשתא משכחת לה שנה בלא רגלים יעוי"ש. - אבל דבריו תמוהים דהלא השנה מנינן מיום הולדו ולא מיום שנולד בו המום. - וכן פירש הרב ברטנורא במשניות, וא"כ לשנה הבאה קודם הפסח נשלם שנה. - וכשיתנו לו עוד חודש איכא בל תאחר משום הרגלים. ב ונראה דכיון דהני שלשים נלמד מקרא מדכתיב שנה בשנה דמשמעו שתי שנים ליכא בזה משום בל תאחר, דדין בל תאחר על שנה שלימה נאמרה. - ולא על שנה כזה שנקרא שנה אבל הוא רק שלשים יום. - והנה שלשים יום הוא זמן חדש שנתנה לו תורה. - וליכא בזה משום בל תאחר. - אפילו להיות מצטרף עם השנה הקודמת, או עם הרגלים. ג אמנם בעיקר הדין בבע"מ אם ישנו בדין שיהיה נאכל בתוך שנתו מבואר בירושלמי פר"א דר"ה תני רבי ישמעאל נולד לו מום בתוך שנתו בט"ו יום בתוך שנתו רשאי לקיימו לאחר שנתו צד ט"ו יום, אמר ר' אילא זאת אומרת שאין שנתו של בעל מום מחוורת יעוי"ש. מבואר דסבר הירושלמי שכל עיקר הא דבע"מ נאכל בתוך שנתו הוא רק מדרבנן. - ואפשר שזהו ההוכחה של ר' אילא מדלא חיישינן לאחר שנתו משום בל תאחר, והפרישה בטור יו"ד סי' ש"ו כתב אשר בכור בעל מום נאכל בתוך שנה הוא מדרבנן, ובהגהות מרן רעק"א מביא שכן דעת הלבוש והיראים.- אבל שיטת הסמ"ג והרמב"ם סברי שהוא דאורייתא יעוי"ש וזהו גם דעת הט"ז מדכתב שם הא דנאכל תוך שנתו הוא בכדי דלא ליתי לידי גיזה ועבודה. - ובקרית ספר כתב שהוא מדאורייתא. - ולשיטה זו שהיא מדאורייתא הוא משום דסוגיות הש"ס הכא משמע שהוא מדאורייתא. - וביותר לדברי ר' אלעזר דאמר מנין לבכור שנולד לו מום בתוך שנתו שנותנין לו שלשים יום שנאמר לפני ד' וגו' שנה בשנה איזו הן ימים החשובין שנה הוי אומר אלו שלשים יום. - וכיון דהשלשים שאחר השנה הוי מדאורייתא א"כ ע"כ השנה לבע"מ הוי מדאורייתא, ואעפ"י דאיתותב ר' אלעזר בתיובתא. - זה רק בזה שאמר שנותנין שלשים יום בשנה שנייה, ובברייתא תניא דרק משלימן לשלשים, אבל בעצם הדרשא לא איתותב, ומוכח שהוא מדאורייתא, וזהו דלא כשיטת הירושלמי, ובמקום שהבבלי והירושלמי מחולקין תפסינן כהבבלי כידוע. - ולא חיישינן לבל תאחר הוא כמו שכתבנו לעיל. ד והנה הריט"א מוכיח מדברי התוס' בד"ה עד שלא נראה וכו' פירשו וז"ל ונראה לפרש עד שלא נראה להראותו לחכם שלא נזדמן לו חכם אחר שנפל בו מום שאין זקוק להוליכו למקום רחוק מקום שהחכם שם עכ"ל, ואם אמרינן דמדאורייתא מחויב לאכול תוך שנה, וא"כ הלא ספד"א לחומרא מדוע אין מחייבין אותו להוליכו לחכם, ומוכח שהוא רק מדרבנן יעוי"ש. לדעתי אין זה הוכחה דע"כ חיוב אכילה הוא בשעה שיכול לאכול. - אבל בשעה שמעוכב מלאכול מצד ספק איסור שמא אין זה מום גמור, בודאי ליכא עליו חיוב אכילה וזה ודאי לא רמיא עליו להזדקק להביא עצמו לידי חיוב. - ובעיקרן של הלכה הוא כאשר כתבנו דתליא בפלוגתא דרבוותא. ה כתב הרמב"ם בפר"א מבכורות הי"ג וז"ל עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אעפ"י שהוא עובר בלא תעשה אם היה תם הרי"ז לא נפסל אלא מקריבו, ואם היה בע"מ שוחטו בכל מקום שנאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה עכ"ל ומקור הדין הוא בר"ה ה'. - והנה מדמביא הרמב"ם הלימוד הזה דההיקש גם לבע"מ שלא נפסל משנה לחברתה, מוכח שסבר דמדאורייתא הדין שבעל מום, נאכל בתוך שנה. - ונלמד מההיקש למעשר שלא נפסל לאחר שנה. - ויש לעיין איזה סברא יש בזה לומר דבע"מ יפסל לאחר שנה הלא הני תנאי דאחרים שדרשו להאי דרשא אמרו יכול יהא כפסוה"מ ויפסל. - ופירש"י שם בר"ה פסוה"מ בע"מ היינו שהבכור שהוא תם יהי' דינו כבעל מום מטעם זה דעברה שנתו. - אבל איזה סברא יש בזה גם דבע"מ שיהי' נפסל ונאסר באכילה מטעם שעברה שנתו הלא לא יגרע יותר מבע"מ, וכיון שהוא בע"מ לא שייך יותר פסול. והנה גם בהא דבכור תם הקשו התוס' וכי איזה סברא שיופסל בעבור השנה. - עי' תוס' ר"ה ה' ע"ב ד"ה מה מעשר וכו' יעוי"ש, ובשיט"מ בזבחים כ"ט כתב וז"ל וי"ל דסד"א שיפסל באיחור חטאתו כמו באיחור זמן גופו כמו קרבן הבא כבש והביאו לאחר שנתו. יעוי"ש. והנה כמו כן יש לומר גבי בכור תם שיופסל למזבח בעבוד השנה. - אמנם כל זה לא שייך גבי בכור בע"מ. ז ונראה לפי מה דאמר ר' אלעזר מנין לבכור שנולד בו מום שנותנין לו שלשים יום אחר שנתו שנאמר לפני ד' א' תאכלנו שנה בשנה, וכתבנו לעיל שזהו מקורו של הרמב"ם דבע"מ נאכל בתוך שנה דוקא. - והנה יש ללמוד מזה שיש בזה לאו הבא מכלל עשה לומר שרק בתוך שנה נאכל ולא לאחר שנה, ויש בזה איסור עשה ככל לאו הבא מכלל עשה דעלמא. - על זה בא ההיקש ללמדנו שנלמד ממעשר דגן שאינו נפסל משנה לחברתה. - והיינו שאין בזה גם איסור אכילה. - מזה נלמד שמותר לאכול הבכור בע"מ גם לאחר שנה. - וזהו כוונת הרמב"ם שכולל תם ובע"מ ביחד ששניהם נכללו בכלל ההיקש, וכל אחד כדינו. היינו דבכור תם אינו נפסל מהקרבה אחר שנתו, ובכור בע"מ אינו נאסר באכילה לאחר שנתו. ה והנה גם הרמב"ן בה' בכורות שלו. - מביא ג"כ כמו שכתב הרמב"ם היינו שכולל את שניהם בכור תם ובכור בע"מ. - אעפ"י שהתנא דאחרים אינו מביא רק בכור תם. - אבל הרמב"ם והרמב"ן כללו את שניהם. - והיינו מפני שיש מקום לומר אשר בכור בע"מ נפסל ונאסר באכילה, להכי כתבו הרמב"ם והרמב"ן דההיקש למעשר דגן בא להתיר שניהם לכל אחד ואחד כדיניה. ט והנה יוצא מזה דהרמב"ם והרמב"ן והסמ"ג סברי דאכילת בע"מ בתוך שנתו הוא מדאורייתא ולפי מה שכתבנו לעיל אפשר דגם רש"י ותוס' סברי כן לדינא. - להכי יש להחמיר גם בזמן הזה בבכור בע"מ שיהי' נאכל בתוך שנתו מטעם המצוה, ואעפ"י שאינו נאסר גם אחרי השנה. - אבל מצוה לכתחילה