נזר הקודש - בכורות קכא

בעולה. והיינו דאם לא כתבה תורה קרא מיוחד, אלא הוי אמרינן דבעולה לשנה דידיה מנינן מדלא משכחת תמידין לר"ה. - א"כ אין ראיה מזה לפסח דהרי איכא למימר דשאני עולה דחידשה תורה לשנתו שלו משום דאל"כ לא משכחת תמידין לר"ה אבל אין מזה לימוד לדעלמא. - משא"כ עכשיו שאמרה תורה לדין מיוחד לשנתו שלו. - ע"כ הרי זה לימוד גם לבכור, ולפסח. - דאין לומר דרק גבי עולה כן הדין משום דאל"כ לא משכחת תמידין לר"ה א"כ קרא למ"ל. - ומדאמרה תורה בהדיא ילפינן מזה לכל הקרבנות כולם. אבל קשה דהכא בסוגיא מבואר דילפינן כל הקדשים מעולה. - וא"כ גם פסח בכלל כמו שבכור בכלל. - וא"כ למה דנו רבותינו במכילתא למילף פסח מק"ו או מבנין אב. - וגם מדוע לא דנה הכא הסוגיא בבכור למילף בק"ו מעולה, וע"כ דלא נדרש לזה שום לימוד כיון דגילתה תורה בעולה דלשנה דידיה מנינן. וא"כ הוי המכילתא היפך הסוגיא דידן. ג אמנם נראה פירוש אחר בפירוש המכילתא. - והכי פירושו בן שנה, אין לי אלא בן שנה, היינו שיעבור כל השנה. - כמשמעות שנה. - כל שנתו מנין, היינו שכשר להקריבו גם בתוך השנה, דהיינו שכל השנה כשר להקריבו לפסח. - ומזה דן ק"ו מעולה שכשר כל השנה להקריבו לעולה, ואין צריך להמתין עד כלות השנה, וזהו דלא כפירושו של הגאון מלבי"ם. - אלא הפירוש בהמכילתא כמו שכתבנו דבא להכשיר הקרבן שכשר כל השנה להקרבה, ולא צריכין להמתין עד כלות השנה. ד ובדברי המכילתא יש ליישב קושיות התוספות בערכין, והיינו דאם לא אמרה תורה בפירוש דהמנין משנתו שלו הוי אמרינן דמונין משנת עולם.- ותיכף כשבא ר"ה שנת חדשה יוכשרו לקרבן. - וזהו מפני שכלתה השנה וכשבא שנה חדשה עומדים הם להקרבה ושפיר יוקרבו התמידין בר"ה כיון שנכנס שנה שנייה. - אבל עכשיו שגילתה תורה דהמנין משנתו שלו. - אז אנו יודעין שכשרים הם כל השנה, וכל הקרבנות נלמדים מעולה או מאיל. ה איברא ברא דלפי"ז תקשה הא דאמרה תורה שבעת ימים וגו' ומיום השמיני. - וא"כ אנו יודעים בלא"ה שכשרים הם כל השנה. - הנה קושיא זו תקשה גם על המכילתא. - היאך סד"א לומר דיוכשרו בכלות השנה והא כתיב ומיום השמיני וגו'. אבל אפשר לומר דכוונת התורה דבנולד קודם ר"ה יום אחד או שני ימים לא מהני השנה עד שתכלה גם שבעת ימים. ו והנה ראיתי בשו"ת חת"ס חיו"ד סימן שמ"ג מביא בשם הגאון מו"ח זרח איידליץ זצ"ל ויישוב לקו' התוס' ערכין דאי לאו שנתו הו"א כבשים בני שנה אחר שעבר שנה אז יוכשרו להקריב, עיין כן תוס' ב"מ ס"ה ע"א, וקרא ז' ימים יהיה עם אמו איצטרך לכשנולד סמוך לר"ה, אבל השתא שנתו שלו ולא של עולם א"א לומר אחר שעבר שנתו א"כ ז' ימים יהיה עם אמו למ"ל עכ"ל, והחת"ס כתב ונכון הוא יעוי"ש. והן הן הדברים שכתבנו בביאור המכילתא. ז אמנם עדיין יש להעיר בעיקר היסוד שיש לפרש דכוונת התורה בן שנה דיוכשר אחרי כלות השנה דהיינו כשיהיה שנה במילואו אז נרצה לקרבו.- וביותר לפי מה שביארנו שזהו כוונת המכילתא דבאו רבותינו להכשיר לקרבן גם בתוך השנה. - דקשה דהלא אחרי כלות השנה יצא מכלל כבש. - ובע"כ צריך לומר דהכוונה דזמן ההקרבה דכבש רק לחודש אחד שנכנס בשנה שנייה. - והיינו כפי מה דתנן בפר"א מ"ג כבשים בני שנה ואילים בני שתים, בן שלשה עשר חודש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש, יעוי"ש. והביאור דכשנעשה שלשה עשר חודש נקרא פלגס. - אבל זה דוקא כשיכנס שלשים יום שלימים כמו שפירשו הברטנורא והתוס' יו"ט יעוי"ש. וכן כתב הרמב"ם בפר"א ממעה"ק הי"ד וז"ל ומאימתי יקרא איל משיכנס בשנה שנייה אחד ושלשים יום, אבל ביום שלשים אינו כשר לא לכבש ולא לאיל והוא הנקרא פלגס יעוי"ש. ומבואר דעד יום השלשים הוא בכלל כבש וכשר להיות נקרב לקרבן עבור כבש. - נמצא דכ"ט ימים של החודש השלשה עשר עדיין כשר הוא לכבש. - ובזה שפיר מתפרשא המכילתא לנכון. והיינו כי בעינן לימוד להכשירו להקרבה בכל השנה משום דיש מקום לטעות דרק אחרי כלות השנה יוכשר לקרבן. - והיינו אלו הכ"ט יום של השנה השנייה. ח והנה לכאורה קשה מנין להרמב"ם לומר כן דרק ביום השלשים נקרא פלגס. - ולא מקודם. איברא דראיתי בתפארת ישראל שכתב דלאו בדוקא כתב כן הרמב"ם יעוי"ש. אבל דוחק הוא. - וא"כ לכאורה קשה טובא מנין למד הרמב"ם לומר כן. - אבל לפי מה שביארנו דברי המכילתא ע"כ מוכח כן בהדיא. ט והנה ראיתי אח"כ בספר הפלאה שבערכין על מס' ערכין מביא שם מה שהביא החת"ס מהגאון מהו"ר זרח איידליץ ביישוב הקושיא דהתוס' ערכין כדלעיל. - והקשה דהיאך אפשר לומר דלא יוכשר הקרבן עד לאחר שנה שהרי אחרי השנה נקרא פלגס יעוי"ש. - אבל לפי מה שכתבנו דסבר הרמב"ם דעד יום השלשים עדיין לא יצא מכלל כבש אתי שפיר. - וביותר לפי שביארנו דע"כ המכילתא סוברת כן, כמוש"נ. - א דף כ"ח, איבעיא להו היכי קאמר נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י"ב חודש ולאחר שנתו נמי שלשים וכו' יעוי"ש. וקשה הא לפי"ז יעבור על בל תאחר. - דהרי כתבו התוס' לעיל בד"ה שנה בשנה דהך שמעתתא סברה דשנה בלא רגלים ליכא בל תאחר וכפי אוקימתא דר"ה ו' ע"ב יעוי"ש. והנה אוקימתא שם מוקי הש"ס כדתני רב שמעיה וכו' ופירש"י ומשכחת לה שנה בלא רגלים כגון שניהם מלאים ואירע עצרת בה' בסיון והקדישה למחרת בו' בסיון, ולשנה הבאה היו שניהם חסרים ואירע עצרת בז' בסיון והשנה מלאה ביום ו' בסיון משהקדישה ועדיין לא עבר עצרת עליו יעוי"ש. - נמצא דלפי"ז אם אמרינן דצריך לקיימו עוד חודש ימים יעבור גם עצרת ואיכא בל תאחר. - וא"כ מאי מיבעי הש"ס אם צריך לקיימו עוד חודש על הי"ב חודש, דהרי לפי"ז יעבור על בל תאחר. - ומצאתי בספר חק נתן שהעיר בזה וכתב לתרץ דמשכחת לה שנה בלא רגלים כגון