נזר הקודש - בכורות קיז

יעוי"ש בתוס'. - ובכדי שלא לעשות פלוגתא בין הירושלמי לש"ס דילן טוב לנו להשוות הדברים דהתם במנחות מיירי שהתרומה הובא לארץ. - ובירושלמי ובסוגיא דידן בתרומת חוץ לארץ בחוץ לארץ, וכמו שכתבנו. - ה שם, ריב"ל כי מתרמי ליה חמרא דתרומה הוי רמי תרי נטלי דחולין, וחדא נטלי דתרומה, מכאן ואילך רמי חדא ושקיל חדא. - והנה מזה משמע ג"כ כפירש"י דלהתיר לזר כוונתו, דריב"ל לא היה כהן, והיה לוי כדאיתא בחולין ק"ו ע"ב. ו כתב הרמב"ם בפרי"ג מתרומות הי"א וז"ל תרומת חו"ל מותר לבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתו. - הנה בזה שכתב ואוכלה בימי טומאתו משמע כשיטת התוס' דרק לזה שיהיה האוכלה כהן מותר לבטל ולא לאכילה דזר. - והנה לפלא שהרדב"ז כתב שם דשיטת הרממב"ם כשיטת רש"י ודלא כשיטת התוס' יעוי"ש. ופלא הלא לפי דברינו למה כתב הרמב"ם ואוכלה בימי טומאתו. - ואפשר שכוונתו מדכתב ואוכלה בימי טומאתו, ולא כתב לאוכלה בימי טומאתו, משמע שכוונתו לשני דברים, היינו לאכילה דזרים וגם לאוכלה בימי טומאתו. - ולדעתי אפשר לומר דלהכי נקט ואוכלה בימי טומאתו, לענין זה שכתב דמותר לבטל גם לכתחילה כמו שכתבתי לעיל לפירש"י. - אבל לדינא ע"כ סבר הרמב"ם כפירש"י מדמייתי האי דינא דריב"ל לקמן בהלכה זו כאשר יבואר. - ז כתב הרמב"ם שם בהלכה זו וז"ל ולא עוד אלא אם היה לו יין של תרומת חו"ל נוטל ממנו לוג אחד ונותן עליו שני לוגין, ונמצא הכל שלשה, ואח"כ נוטל מיין של תרומה לוג ונותן לתוך השלשה וכו' יעוי"ש. - והנה קשה לפי"ז דהרי הוי עתה מחצה חולין ומחצה תרומה ואין כאן רוב, וזהו שכתב הראב"ד בהשגה וז"ל טעה בזה שאינו כן בבכורות, וענין זה אסור הוא שהרי מחצה למחצה הוא עכ"ל, הנה מה שכתב הראב"ד שאינו כן בבכורות כתב הכס"מ שזה תלוי בחילוף גירסאות. - אמנם בעיקר הקושיא דהוי רק מחצה. - הנה מצינו שיטת הרמב"ם בפר"ח מבכורים בחלת חוץ לארץ שכתב הרי זה מותר לאכלה עם הזר על שולחן אחד לפי שאינה מדמעת ואפילו נתערבה שוה בשוה יעוי"ש. הרי חזינן דסבר הרמב"ם דבתרומת חוץ לארץ כהא דחלת חוץ לארץ סגי בתערובות שוה בשוה, וזהו כשיטת ר' זעירא בירושלמי שכתבנו לעיל. - וא"כ מצינו דשיטת הרמב"ם דסגי גם בתערובות מחצה על מחצה. - אבל תקשה דהלא ע"כ שיטת הרמב"ם דלא כר' זעירא מדפוסק בתרומות דבעינן רוב לבטל. - הנה כתב שם מרן הכס"מ דיש הבדל בין מתכוון לבטל דבעינן רוב. אבל היכא דאינו מתכוון לבטלה אלא שהוא אוכלה עם הזר על השולחן וממילא היא מתערבת לפעמים אפילו לא נתערב אלא שוה בשוה מותר יעוי"ש. - אבל כל זה אינו מעלה ארוכה לזה שכתב הרמב"ם הכא בהא דתרי נטלי וכו' דהרי הכא מתכוון לבטלה, ומ"מ סגי במחצה למחצה. ח ונראה דהכא כיון דנתבטלה התרומה בראשונה ברובא, להכי אעפ"י שאח"כ נעשה מחצה למחצה, שוב לא אמרינן חוזר וניעור. - והביטול דאח"כ הרי"ז כאילו בא בממילא. ט והנה מרן הכס"מ הכא בתרומות כתב לתרץ השגת הראב"ד וז"ל יש לומר דמאחר שלא השליכם בפעם אחת אמרינן קמא קמא בטל עכ"ל, ויש להעיר מהא דאיתא ביבמות פ"ב ע"ב נתן סאה ונטל סאה כשר ואמר רבי יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר ר' יוחנן עד רובו. - וא"כ חזינן דלא מהני מחצה על מחצה אפילו באופן דקמא קמא בטל, ולהרבה ראשונים מיירי במים ולא במי פירות, וזהו ג"כ שיטת הרמב"ם פר"ד דמקואות ה"ז. - לכן נראה יותר כמו שכתבתי לעיל דכיון דבתחילה נתבטל לוג הראשון ברובא. - ממילא לענין דין דחוזר וניעור שהוא בא בממילא. - אנו דנין כאליו בא התערובות בממילא וכמובן. י כתב הרמב"ם בפר"א מתרומות ה"ד וז"ל ומן הדין היה שאין חייבין חומש על תרומת מעשר של דמאי שאין חייבין על מעשר שני שלו כמו שיתבאר אבל אמרו חכמים אם לא יתחייב עלי' חומש יזלזלו בה עכ"ל, וקשה מהא דאיתא ב"מ נ"ה עלה דמתניתין דהאוכל תרומת מעשר של דמאי חייב חומש פריך אמר רבא קשיא ליה לר"א תרומת מעשר של דמאי וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה, ומשני הא מני ר"מ וכו' דתניא המביא גט ממדנה"י ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי ר"מ יעוי"ש. - וא"כ לפי"ז להרמב"ם דפוסק כרבנן דר"מ ע"כ לא יתחייב חומש בתרומת מעשר של דמאי. - וגם בירושלמי ברפר"ב דערלה מאן תנא תרומת מעשר של דמאי ר"מ דר"מ מחמיר בדבריהם כדברי תורה וכו' יעוי"ש, וא"כ תקשה טובא על הרמב"ם שכתב להאי דינא שהוא היפוך הש"ס בבלי וש"ס ירושלמי. ומצאתי בריט"א שעמד בזה בקושיא. יא והנה יש לדייק בזה שכתב הרמב"ם אמרו חכמים אם לא יתחייב עליו חומש יזלזלו בה. - והנה לא מצינו זה שאמרו בה חכמים כן דהרי אדרבה מבואר בש"ס דרק לר"מ איתא להאי דינא. - ומדוע לא קאמר הש"ס להאי טעמא דחששא דזלזול. יב אמנם מצאתי בירושלמי פר"א דדמאי ה"ב תמן תנינן התרומה ותרומת מעשר של דמאי, והכא את אמר הכן וכו' תמן ר"מ ברם הכא רבנן רבי זעירא אמר בשם רבנן בדין היה תרו"מ של דמאי שלא יפריש עלי' חומש ולמה אמרו שיפריש משום גדירה שאם את אומר לו שלא יפריש אף הוא אינו נוהג בה בקדושה יעוי"ש. - מבואר דהרמב"ם תפס דברי ר"ז וזהו מקור של הרמב"ם, וראיתי באו"ש שמראה מקום להירושלמי, אבל יש להבין מדוע בחר הרמב"ם דברי ר"ז בירושלמי ולא תפס דברי רבא דש"ס שלנו. יג ונראה ראה בהקדם הא דאיתא בשבת כ"ג אמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה, ספק דדבריהם לא בעי ברכה (וזהו דמאי) ופריך והא יו"ט שני דספק דדבריהם ובעי ברכה, ומשני התם כי היכי דלא לזלזולי בה. - רבא אמר רוב עמ"ה מעשרין הן. - ופירש"י דסבר רבא ספק דדבריהם בעי ברכה, ושאני דמאי דאפילו ספק ליכא, אלא הוי חומרא בעלמא יעוי"ש.- והנה יוצא מזה דלרבא הא דיו"ט שני בעי ברכה הוא מצד הדין מטעם דספק דדבריהם בעי ברכה, גם בלא