נזר הקודש - בכורות קטז

בזמן הזה- וקשה אם אמרינן דבזמן הזה אין להכהנים קדושת כהונה. א"כ אין בזה גם משום ושחתם בבית הלוי. - דע"כ הא דושחתם וגו' הוא ג"כ משום קדושת כהונה דבלאו קדושת כהונה הרי הם כסתם יהודים כשרים ומה שייך לומר ושחתם ברית וגו'. - שזהו מפאת הקדושה ולא מפאת מקבלי מתנות כהונה. ובזה"ז שאין להכהנים קדושה עצמיות לא שייך בזה הא דושחתם את ברית וגו'. יא והנה לכאורה יש להקשות גם מהא דאיתא בגיטין נ"ט אמר ליה אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום דאורייתא היא וכו'. - ולשיטת ר"ת יש לומר דעכשיו בזה"ז ליכא להאי דינא. - אבל יש לומר דשאני דוקדשתו שזה הוי אזהרה לישראל שמחויבין אנו לקדשו ליתן לו כבוד, ואין זה ענין להקדושה שיש לו להכהן קדושה עצמיות שזה ליתא כל זמן שלא לבש בגדי כהונה. - אבל הא דוקדשתו הכוונה לנהוג בו כבוד וזה לא נתבטל גם עכשיו בזה"ז. - משא"כ לענין קדושה עצמיות להיות בזה הדין כאילו השתמש בכלי שרת זה ליתא בזה"ז מפני שקדושה זו חסר להם כל זמן שלא לבשו הבגדי כהונה המקדשים. - ומטעם זה כיון שכל ענין דוקדשתו הוא ענין כבוד לחודיא. - ולהכי נשתנה הדין כשיש חכם גדול ממנו. - ועי' בפיה"מ להרמב"ם שם בגיטין שמבאר שכל ענין וקדשתו הוא רק לענין כבוד. - ומטעם זה איתא במחילה, ועי' בשו"ת בגדי כהונה חאו"ח סימן ג'. - וע"כ זהו סברת הר"ת שלא השיב להתלמיד שהקשה לו א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד ליה. - וזהו מטעם דשאני התם שהוא רק ענין כבוד, וזה לא נתבטל גם בזה"ז. - אבל קשה מזה שכתבנו לעיל. יב אבל נראה דגם הר"ת מודה דבאופן שעושה הכהן עבור הרווחה דלעצמו אין זה נקרא משמש בכהונה כיון דהשימוש הזה לא הוי עבור הנאת המשתמש אלא עבור הנאת המשמש בעצמו. - ובזה אתי שפיר הא דב"ק כ' דאמר לו להשתמש לי. - והיינו כי בעבור זה יקבל ממנו הלכה זו, וא"כ הוי השימוש עבור הנאת עצמו. - ובזה האופן מיירי הכא בשמעי' דרב חמא שהיה משמש בתור תלמיד לרב דהשימוש עבור התועלת לעצמו. - ובזה אתי שפיר הא דמסייע בבית הגרנות שעושה עבור עצמו. - ובזה מודה הר"ת. ומטעם זה לא קשה מזה שיצק מים לר"ת כי עשה זאת עבור התועלת לעצמו. - ובזה מודה הר"ת ומטעם זה לא קשה מזה שיצק מים לר"ת כי עשה זאת עבור התועלת לעצמו, ואין בזה להר"ת שהוא משמש בכהונה. - אלא הוא משמש עבור עצמו. - אשר התלמיד מחויב לעשות לרבו. - והא דלא השיב הר"ת כן להשואל, זהו מפני שלא רצה להשיב תשובה זו מפני ענותנותי' שלא ליהנות מכבוד תורה. - וע"כ הא דהשיב הר"ת דבזה"ז אין קדושין עליהם. - היינו משום דבזמן הבית הכהן שלבש בגדי כהונה גם באופן זה אסור. - מטעם שנתקדשו בקדושת כלי שרת. - ובזמן הזה מותר באופן שעושה כן לתועלתו, ובזה אתי שפיר הא דירושלמי שם שרבי זעירא לא היה בתור תלמיד. - ולא עשה רבי זעירא עבור תועלת עצמו, ושם מיירי שלא היה נחיצות להשימוש ואמר ליה הלא אמר שמואל המשתמש בכהונה מעל, הכוונה כיון דבזמן שלבש בגדי כהונה יש בזה מעילה. - א"כ לכהפ"ח עתה שאין בזה משום מעילה. אבל עכ"פ איסור איכא. והנה יוצא מזה לשיטת הר"ת דבזמן הבית הכהן שלבש בגדי כהונה המשתמש בו מעל. ואפשר דגם באופן שעושה לתועלת עצמו אסור להשתמש בו, וצ"ע. א שם אמר שמואל תרומת חוצה לארץ בטילה ברוב, רבה מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאתו. והנה משמע מזה דרק להתיר לכהן בימי טומאתו מהני הביטול ברוב מדמייתי הש"ס להא דרבה, ומזה דייקו התוס' להקשות לפירש"י שמפרש לאוכלה לזר. - וגם הקשו התוס' בהא דמנחות ס"ז דאיתא שם תרומת נכרי אינה מדמעת הא דישראל מדמעת יעוי"ש. ב והנה יש לדייק מהא דרבה מבטל לה ואכל לה בימי טומאתו. - יש לומר דאעפ"י שבאמת גם אחרי הביטול מותר לזרים ולא בעינן אחד ומאה לבטל. - אבל כל זה בשנתערבה ברובא. - אבל אין מבטלין לכתחילה ברובא מטעם דאין מבטלין איסור לכתחילה בדבר שעיקרו בדאורייתא כמו"ש התוס' ביצה ד' ד"ה ותנן. - ורק בשנתבטלה ברובא מותר. וכל זה להתיר לזרים, אבל בשיאכל כהן בימי טומאתו מותר לבטל גם לכתחילה. - וזה שאמר הש"ס רבה מבטלה ברוב ואכל לה בימי טומאתו. - והכוונה שמבטלה בידים, ולא קשיא מזה לפירש"י, אבל מהא דמנחות הקשו התוס' שפיר דמשמע שם דתרומת חוץ לארץ של ישראל מדמעת והכוונה מדמעת כדימוע בכל מקום שבעינן אחד ומאה לבטל. ג והנה לכאורה אפשר לומר שיש הבדל בין אם התרומות חוץ לארץ בארץ לבין אם התרומה בחו"ל. - והיינו דבהובא התרומה לארץ יש להחמיר מטעם דלא אתי לאיחלופי בפירות הארץ, - ושם במנחות מיירי בשהובא התרומה לארץ. - להכי של נכרי אינה מדמעת מטעם דלא חיישינן בזה לאיחלופי. ושל ישראל חיישינן לאיחלופי, ואתי לאוקולי גם בתרומת הארץ. - אבל בסוגיא דידן מיירי בתרומת חוץ לארץ בחוץ לארץ גופה. ד והנה בירושלמי פר"ד דחלה ה"ד הורה ר' אבוהו בבצרה שהיא צריכה רוב, אמר ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה, ואינה נאכלת באחד ומאה. (הביאור שאינה צריכה אחד ומאה לבטלה, אלא סגי לה ביטול ברוב). ושם אמר ר' זעירא מתניתא אמרה אפילו באחד ואחד, דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן יעוי"ש, הרי מבואר דפליגי בירושלמי ר' זעירא ור' יונה דר' יונה סבר דבעינן רוב, ור' זעירא סבר דגם חד בחד סגי. - ומבואר דפליגי באכילה דלזר. דהרי ר' זעירא מתיר אפילו חד בחד לאכילה דלזר.- ופשיטא דמאן דמתיר בביטול ברוב הכוונה לאכילה דלזר. - וזהו כפירש"י. - ובכדי שלא תקשה מש"ס מנחות דמבואר דתרומת חו"ל של ישראל מדמעת. יש לפרש כמו שכתבנו דשאני בשהובא מחוץ לארץ לארץ, וסיוע יש לדברינו דהתם בירושלמי אייתי הורה ר' אבהו בבצרה שהיא חוץ לארץ. - כמבואר בע"ז נ"ח דבצרה אינה מחויבת במעשר