נזר הקודש - בכורות קיד

עד כמה וכו' וי"ל הא דדרשינן לי' בבכור משום דכתיב בבכור, אבל מאחר דאפקי' רחמנא בלשון עשייה דרשינן לי' למעשר משום דבבכור לא שייך קדושת עשייה יעוי"ש. - אבל קשה לפי מה שביארנו הלא גם בבכור שייך עשייה הא דמחויב לטפל עד זמן חיוב הנתינה. - ואפשר דכוונת התוס' משום דכוונת התודה תעשה קאי גם על הקדושה. וזה לא שייך בבכור, ולזה דייקו וכתבו קדושת עשייה. י אבל יש לעיין היכן מצאו התוס' הוכחה דתעשה קאי גם על הקדושה. - וריט"א מדייק ג"כ טובא בזה, יעוי"ש. יא ונראה בסברת התוס' דסברי דבאמת ע"כ הא דאמרה תורה לעשות בשורך בצאנך דקאי הא דלעשות גם אצאנד. - אמנם מדלא אמרה תורה לעשות בבהמתך, מוכח דכוונת התורה ע"כ להסמיך לעשות לשורך לאפוקי מהסמיכות לומר שלא נדרוש אדסמיך לי', רק נדרוש מוקדם למוקדם ודמאוחר למאוחר. - כיון דהסמיכות זה מורה דהוספה שייך גבי בכור. - אבל ע"כ אין לומר דלעשות קאי רק אשורך לחודיא ולא אצאנך, דע"כ קאי לעשות גם אצאנך כפשטי' דקרא. - וכיון דמקוים דרשא דמוקדם למוקדם ודמאוחר למאוחר. - אנו יודעים דהטיפול דגסה חמשים ודקה שלשים. - ולפי"ז קשה היאך נקיים הא דלעשות אצאנך כיון דליתא בעשייה כלל דלענין טיפול אנו יודעים מהא דמוקדם ל למוקדם ודמאוחר למאוחר. - ולענין קדושה הלא זה לא שייך בבכור דמאיליו קדוש. - ועל זה קאמר הש"ס שם אם אינו ענין לבכור תנהו ענין למעשר. - ומזה מוכח דע"כ כוונת התורה גם לענין קדושה. - וזהו כוונת התוס' שם. - יב ובזה יש ליישב גם פירוש הרמב"ם והברטנורא שפירשו אליבא דרב כהנא וסברי דלא נדחה דברי רב כהנא כלל. - והיינו דרבא דמשני בהא דתעשה הסמוך לשורך, ולא כתבה תורה בהמתך, זה מורה למעט דרשא דהסמיכות לדרוש אדסמיך לי', מטעם דהסמיכות תעשה לשורך ממעט למידרש אדסמיך ליה. - וממילא דרשינן מוקדם למוקדם ודמאוחר למאוחר. - ובזה יש לפרש גם דברי רגמ"ה שמפרש בהא דקאמר הש"ס לא מסרך הכתוב אלא לחכמים, היינו דסמכו אמלאתך ודמעך יעוי"ש, וע"כ הכוונה כמו שכתבנו. - ופשיטא דלפי"ז לא גרסי בגמ' אלא אמר רבא. - ואדרבה רבא מקיים דרשת רב כהנא - וממילא אתי שפיר הא דדרשו לקמן נ"ו למעט לקוח מתעשה. - מטעם דע"כ קאי הא דתעשה גם אצאנד. - ובאופן דשייך עשייה, וזהו לענין מעשר. וע"ד הטיפול עד זמן החיוב אנו יודעין כמו שדרש רב כהנא. - וזה מורה מהא דהסמיכה תורה שורך לתעשה לגלות לנו למידרש מוקדם למוקדם ודמאוחר למאוחר. - אבל עצם העשייה קאי גם אצאנך, ובמקום דשייך עשייה, וזהו לענין קדושה, דהיינו לגבי מעשר, ומיושב הכל לנכון כמוש"נ. יג שם, במשנה, אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי הרי זה לא יתן לו, ומפרש בגמ' מ"ט אמר רב ששת מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות.- ויש לעיין כיון דילפינן מהא דבכור בניך שהזמן חיוב הנתינה דומיא דבכור אדם, א"כ מדוע לא אמרינן דלא הוי נתינה מקודם כמו גבי בכור אדם, ויש לומר דשאני בכור בהמה דמרחם קדוש, והרי הוא תיכף שייך להכהן, עי' בתמורה ח', בספרנו נזר הקודש לתמורה שם, ורק חיוב נתינה קבעה תורה זמן. - משא"כ בכור אדם דהבכור לא שייך להכהן, וקבעה תורה זמן לפדייה, היינו שמעתה בכלות שלשים בא חיוב פדייה. שם ת"ד הכהנים והלוים וכו' אין נותנים להם תרומה ומעשר בשכרן וכו'. - והנה לענין דיעבד אינו מבואר. - אמנם בירושלמי פר"ו דדמאי ה"ב מבואר גם לענין דיעבד, ועי' בספרנו נזר הקודש לתמורה ח' בזה. א דף כ"ז, טובה"נ לבעלים כיצד וכו' ומסקנא דבבבור ליתא טובה"נ. - ותמוה על הרמב"ם שפסק בפרי"ב מתרומות ה"כ דגם בכור איתא בטובה"נ, וברדב"ז שם הקשה בזה. - והנה לכאורה משנה ערוכה דבכור איתא בטובה"נ כדתנן ערכין כ"ח הבכור בין תם ובין בע"מ מחרימין אותו וכיצד פודים אותו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתן לבן בתו או לבן אחותו יעוי"ש, - הרי מפורש בהדיא דבכור איתא בסובה"נ ולא חיישינן דלמא אתי למיטעי בהן ולנהוג מנהג חולין. - ומצאתי בריט"א שהעיר בזה וכתב שזהו מקור להרמב"ם שפוסק גבי בכור דאיתא בטובה"נ לבעלים יעוי"ש. - אבל נראה דאין מזה הוכחה, ואישתמיטיתי' סוגיא ערוכה שם ואם נדבה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכור זה לעולה אעפ"י שאינו רשאי. - ופירשו התוס' בתמורה ל"ב ד"ה מקדישין דהכוונה אעפ"י שאינו חייב יעוי"ש. והכוונה בזה שרק תורת תשלומין איכא בזה מטעם שהתחייב עצמו בזה, וביארנו זה בארוכה בספרנו שאילות משה חאו"ח סימן ז'. - וגם בספרנו נזר הקודש תמורה שם. - והנה לפי סוגיא זו יש לפרש אעפ"י שאינו רשאי גם כפשוטו שאסור לעשות כן מטעם דלמא אתי למיטעי בי'. - אבל כוונת התוס' דגם אינו מתחייב, וזהו מדין התורה. ב והנה הב"י בטור כתב דהרמב"ם מפרש דהאי תנא סבר כבי"ש דאמרי לקמן ל"ב. לא ימנה ישראל על הבכור וצריך לומר דהא דאסור למנות ישראל על הבכור לב"ש היינו דוקא בלא פדיון, אבל ע"י פדיון מותר, והיינו דקאמר דקדושת דמים נינהו ואתי למיטעי לומר שכבר נתחללה קדושתם על הנך ד' זוזי דיהיב אבי אמו ויאכילם לישראל, וכיון דקיי"ל כב"ה דשרי להמנות עליו אפילו נכרי ממילא משמע דכי היכי דשרי למימר הכי בתרומה שרי נמי בבכור ושאר מתנות עכ"ד יעוי"ש. - והנה דברים נכונים המה ונעימים רק זה דוחק לומר דהתנא סובב רק על שיטת בי"ש. - וזהו ע"כ סברת רש"י שמפרש קדושת דמים הכא זהו שהכהן רשאי למכור בשר בכור וזרוע ולחיים וקיבה, הלכך אתי האי כהן למיטעי יעוי"ש. וזהו גם לשיטת ב"ה. ג ונראה דזה תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי אם נותנין מתנות כהונה לכהנת, וכמבואר בחולין קל"ב. - והיינו דאם נותנין מתנות כהונה גם לכהנת. - נראה דע"כ ליתא אצלם הדין דלמשחה