נזר הקודש - בכורות קיא

גזיזה עביד בקדשים. - ומטעם זה יש לחוש גם כשעביד הגזיזה בכלי. - מפני שנראה כגוזז. - ובזה יש לדייק בדברי המג"א בסימן תצ"ח דלדעת הרמב"ם. בכלי אסור משום דהיינו גוזז יעוי"ש, תמוה דע"כ תולש לאו היינו גוזז אין הבדל בין ביד ובין בכלי. - אלא שבכלי יש בזה משום מראית עין משום דנראה כגוזז. - ומה"ט נראה ליישב גם דברי המג"א שם שהגיה שם מפנהו בידו. - והקשה המג"א שם דלפי דברי המחבר דמפנהו מותר וא"כ אינו עושה תלישה כלל. אלא עושה מעשה פינה לחודיא. וא"כ אין הבדל בין ביד ובין בכלי. - אבל נראה דכיון דכל עיקר הוא מטעם מראית עין, וזה איכא גם בשפינה ג"כ. יח כתב הרמב"ם בפר"י מבכורים ה"ו וז"ל התולש צמר רחלים בידו, ולא גזז חייב בראשית הגז עכ"ל. - ותמוה טובא דהלא שיטת הרמב"ם הכא דתולש לאו כגוזז. - וא"כ בראשית הגז דכתיב ראשית גז צאנך. וא"כ בעינן גיזה דוקא, ותולש לאו כגוזז יט והנה הר"ן שם בחולין הקשה על הרמב"ם לפי מה שמבואר בסוגיא חולין קל"ז בהא דפריך שם הא דתניא שוטף את הרחלים פטור ותניא אידך שוטף את הרחלים חייב ומפרקינן לא קשיא הא רבנן הא רבי יוסי דתניא לקט קצירך ולא לקט קטוף שר' יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר וכו' שוטף את הרחלים נמי לא גז מיקרי ולרבנן דפליגי עלי' ולא דייק בלישנא דקרא, בשוטף את הרחלים נמי מחייבי. והרמב"ם פוסק כוותי' דר' יוסי בפר"ב ממתנ"ע. - ובראשית הגז לא כתב דשוטף את הרחלים פטור, יעוי"ש. - ועוד הקשה בהא דפסק בפר"י מבכורים התולש צמר רחלים בידו ולא גזזו חייב בראשית הגז, ולא ידעתי למה, אי משום דאמרינן בגמ' כי בעיא לחיובא נוצה של עזים דמודה ר' יוסי במידי דאורחי', הני מילי בנוצה של עזים שדרכה בכך, אבל בצמר של רחלים מנין לו וצ"ע יעוי"ש. - ולפלא שלא הקשה הר"ן גם מזה שכתבנו דהרמב"ם סובר הכא בהא דלא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז דתולש בידו לאו גיזה הוא. - וא"כ מ"ש גבי ראשית הגז דפוסק דתולש בידו בכלל גיזה הוא וחייב בראשית הגז כמו שכתבנו לעיל. - ועוד קשה על הרמב"ם שכתב דין זה דתולש בידו בהא דראשית הגז מה שלא נזכר בש"ס. וידוע דאין דרכו של הרמב"ם לכתוב דין שאינו מפורש בהדיא. - ואם כותב דין מדעת עצמו כותב ויראה לי. וא"כ מדלא כתב ויראה לי משמע שדין זה מפורש בש"ס להדיא, וא"כ יש לעיין היכן מצא הרמב"ם דין זה. - כ ונראה לבאר מקודם הא דאיתא בסוגיא דידן דפליגי אם תולש בכלל גוזז הוא או לאו בכלל גוזז. - ויש להבין במאי פליגי. - ונראה דהנה איתא בירושלמי פר"א דפאה ה"ד גמ' ובקוצרכם אין לי אלא קוצר תולש מנין ת"ל לקצור עוקר מנין ת"ל קצירך יעוי"ש. הרי חזינן דהתורה רבתה גבי פאה אף תולש ועוקר, וכן איתא בתו"כ בפ' קדושים. - מבואר דתלישה ועקירה בכלל קצירה. - ומזה יש ללמוד לכל התורה כולה אשר בכל מקום שדברה תורה קצירה, הוא הדין גיזה שגם עקר ותולש בכלל זה. - ויש לומר דזה הוא הטעם למ"ד הכא דתולש הוא כגוזז. ומאן דאמר תולש לא הוי בכלל גוזז. - ע"כ סבר דאין ללמוד מהא דחיוב מתנ"ע לאיסור לא תגוז שאמרה תורה גבי בכור. - ושאני גבי איסור דיש לדייק לישנא דקרא.- אמנם מתנות כהונה יש ללמוד ממתנ"ע וכיון שגבי פאה אמרה תורה דתולש ועוקר בכלל קצירה. - הוא הדין גבי ראשית הגז כן צריך להיות דתולש ועוקר בכלל גיזה. - וזהו סברת הש"ס שמדמה שם בחולין דינא דר' יוסי דסבר גבי פאה דקטוף לאו בכלל קצירה. - וע"כ דלא סבר ר' יוסי כדרשת הירושלמי והתו"כ לרבות תולש ועוקר. - וממילא גם גבי ראשית הגז כן הדין דתולש ועוקר פטור מראשית הגט. כא אמנם הרמב"ם דסבר כדרשת הירושלמי והתו"כ דתולש בכלל קציר כמו שפסק בפר"א ממתנ"ע ה"א. - להכי שפיר כתב דיש לחייב בראשית הגז גם כשתולש בידו. - ונראה עוד דמפרש הרמב"ם הא דשוטף את הרחלים היינו שתלשן בידו, והא דנקט התנא שוטף הכוונה כיון שעל ידי שטיפת המים נוח ליתלוש את הצמר בנקל. - ופסק הרמב"ם כהתניא אידך דשוטף את הרחלים חייב. - וזה תלישה דבידו. וזהו דינו דהרמב"ם דתולש בידו. כב והנה תניא בספרי שופטים וראשת גז, ולא ראשית השטף. - ומפרש הגאון דלשון שטף מורה עקירת השערות יעוי"ש. הרי מבואר היפך פסק הרמב"ם, אבל אפשר לומר דהתנא דהספרי סובר כר' יוסי דלא דריש גבי פאה לרבות קטוף. כג אמנם עדיין תקשה הא דהקשה הר"ן דהרי הרמב"ם בפר"ב ממתנ"ע פוסק כר' יוסי דממעט קטוף גבי פאה. - ונראה דשאני התם שמדייק הרמב"ם וכתב וז"ל וכן כל הקוטף מלילות מעט מעט ומכניס לביתו אפילו קטף כל שדהו פטור וכו' יעוי"ש, הכוונה כיון שתולש דרך עראי בזה לא הוי תלישה בכלל קצירה. - וביאור הדברים דהני ראשית הקצירה מחייבת כדאיתא בירושלמי דאפילו קצירה דשבולת אחת מחייבת בפאה. - אמנם זה ליתא בתולש כיון דלא קצירה היא. - משא"כ בשתולש כל השדה, על זה רבתה תורה גם בתלישה ובעקירה. - וכן גם הדין בראשית הגז דראשית הגיזה מחייבת, ומביאה לידי חיוב. - אמנם כל זה רק בגיזה ממש. - אבל בתולש דרך עראי אין זה מחייבת בראשית הגז. - ובזה יש לפרש כוונת הספרי ג"כ דממעט שטף שהוא דרך עראי אין זה מביא לידי חיוב. - משא"כ אם תלש כל הצמר חייב בראשית הגז. - וזה הוי דומיא כמו התם גבי פאה. יד והא דלא משני הש"ס התם בחולין בהא דפריך מהא דתנא חדא דשוטף את הרחלים פטור, ותניא אידך דשוטף את הרחלים חייב. - לישני שזה מיירי דרך עראי וזה מיירי בתלישת כל הצמר. - משום דשוטף את הרחלים, משמע כל הרחלים כולם, והיינו בתלישה דכל הצמר. - ולהכי מוכרח הש"ס לאוקמי כר' יוסי, ובזה אתי שפיר שיטת הרמב"ם בס"ד. כה תוס' ד"ה שער וכו' כולה הך שמעתתא מוכחא דגיזת פסוה"מ שרי מדאורייתא וכו' ותימה