נזר הקודש - בכורות קי

י והנה לפי"ז לפי מה שכתב הטו"א במגילה כ"ג בסברת התוס' דדוקא בעלים יכולים לפדותו בשו"פ, משום דיכול לשאול על הקדשו. - וכן הביא הריט"א בפר"ק בשם התוס' חיצוניות בסוגיא דדף י"א יעוי"ש. - והנה לפי"ז ע"כ כיון שהגזבר הוא כבעלים, ע"כ הוי ג"כ כבעלים לענין שאלה דיכול לשאול על הקדשו, וכמו שיכול לשאול כן יכול לפדות בפחות משו"פ ג"כ. יא ו בזה יופשט מה שהסתפק בספר משנת חכמים בפתיחה בשם אביו הגאון אם גזבר יכול לישאול על הקדש הנקחים ממעות תרומת הלשכה, יעויש". והנה לפי מה שביארנו מבואר דע"כ סברה הסוגיא דהכא דהגזבר ישנו בשאלה בהא דפר"א, וכמוש"נ. יב והנה ביסוד זה שיש להגזבר של הקדש זכות שאלה ועל ידי השאלה תבוטל ההקדש ותצא לחולין מיישב שם שיטת הרמב"ם דפוסק טומאה דחויה בצבור, וסבר ג"כ דריצוי הציץ הוא דוקא בשהוא על מצחו, וא"כ תקשה להרמב"ם הא דפריך הש"ס מכהן גדול ביוהכ"פ. - כמו שאמר ר' שמעון כהן גדול ביום הכיפורים מוכיח, ביומא ו', ועי' בכס"מ בפר"ה מביא"מ בשם הרי"ק. - אבל אם אמרינן דיש זכות שאלה להגזבר אתי שפיר. - והיינו דלשיטת הרמב"ם לא יצוייר טומאה לקרבנות של יוהכ"פ. והיינו דשיטת הרמב"ם דדם קדשים אינו מקבל טומאה כמו"ש בפר"א מפסוה"מ הל"ו. - אבל הקטורת מקבלין טומאה מטעם חיבה"ק. - והנה התוס' בסוטה ו' ד"ה כי קדוש הקשו אמאי נשרפת למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין. - וכתב המל"מ בפרי"א מה' מעה"ק דהו"ל כתרומה ביד כהן דליתא בשאלה, יעוי"ש. אמנם כל זה שייך במנחה דשיריה נאכלין. והו"ל כתרומה ביד כהן. - משא"כ בקטרת כשנטמאת שפיר איתא בשאלה, והיינו דהגזבר יהיה נשאל עליה ותצא לחולין, וממילא פרחה הטומאה ג"כ. - כיון דכל עיקר הטומאה הוא משום חיבה"ק וכשבטלה הקדושה בטלה גם הטומאה. - ויכול אח"כ להקדישה ולהקטיררה. - וא"כ אתי שפיר לשיטת הרמב"ם ביוהכ"פ דאעפ"י שאין הציץ על מצחו, ומ"מ מרצה בכל הקרבנות, ולהטומאה דהקטרת יש תקנה על ידי שאלה. - ור' שמעון דהשיב לר' יהודה מכהן גדול ביוהכ"פ הוא משום דר' שמעון לשיטתו דסבר דדם קדשים מקבל טומאה כדאיתא בפסחים י"ז דאמר שם ר"ש בכלים טמאים. - איברא דזהו לפירש"י. אבל התוס' שם ד"ה אבל דם כתבו דאף לר"ש דם קדשים אינו מקבל טומאה. - אבל יש לומר דהרמב"ם מפרש כפירש"י. - ולזה אמר ר' שמעון לר' יהודה כהן גדול ביוהכ"פ יוכיח. - אבל הרמב"ם לשיטתו לא חש לזה, ואתי שפיר פסקי הרמב"ם דאעפ"י שסבר טומאה דחויה בצבור, וסבר דבעינן ציץ לרצות ומ"מ ביוהכ"פ גם בלא ציץ שפיר יוקרבו הקרבנות כולם וגם הקטרת יוקטרו. - וכל זה בהיסוד שכתבנו דהגזבר הוי בעלים על ההקדש להיות גם נשאל על ההקדש להוציא ההקדש לחולין. ומסוגיא דהכא הוי יסוד לסמוך עלי'. יג שם, אמר רבי יוסי אמר ר"ל לא שנו אלא ביד אבל בכלי אסור, והקתני עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן, תני לקופיץ, - והנה הרמב"ם בפר"א מה' מעילה הי"א מביא לדין המשנה, והשמיט להאי דינא דבכלי אסור, והמל"מ הקשה בזה יעוי"ש. - והנה אפשר לומר דכיון דכתב הרמב"ם שם עושה מקום לסכין. - הרי זה ע"כ כאוקימתא דש"ס תני לקופיץ. - ולא כתב כלשון המשנה בקופיץ, ואם כלשון המשנה היה להרמב"ם לכתוב עושה מקום בסכין, וכיון שכתב עושה מקום לסכין, הכוונה דעושה מקום ביד. - והרי"ז כאוקימתא דש"ס. - אבל עדיין תקשה מדוע לא כתב הרמב"ם דבכלי אסור. יד והנה בפר"ג מה' יו"ט ה"ג כתב וז"ל השוחט בהמה ביו"ט מותר לו לתלוש צמר למקום הסכין בידו יעוי"ש הרי מדייק וכתב בידו, וזהו להורות דבכלי אסור, וזהו כאוקימתא דר"ל הכא בסוגיא. - וא"כ לפלא שלא כתב כן בה' מעילה. - ואפשר לומר דסבר הרמב"ם דכל עיקר דינא דר"ל, לא נאמרה על קדשים הנשחטים בעזרה, מטעם דאין גוזרין גזירה במקדש, עי' זבחים ע"ט ע"ב, ועי' בתוס' שם ד"ה ר"פ. - והנה בהלכה זו כתב בשוחט בכור או שאר מוקדשים. - והיינו דמיירי בשוחטן בעזרה. - ושם לא גזרו, ודינא דר"ל בבכור בעל מום הנשחט בחוץ, או שארי פסוה"מ. - אבל עדיין תקשה בהא דשם בהלכה י כתב מותר לתלוש את השער לכתחילה מן הקדשים כדי להראות המום למומחה יעוי"ש. ולא כתב דבכלי אסור לתלוש. טו ונראה דהרמב"ם מפרש דר"ל דאוסר תלישה בכלי זהו משום דאזיל לשיטתו דסובר דתולש חייב משום גוזז כדאיתא לעיל. - וההיתר דתלישה הוא רק משום דהוי דבר שאינו מתכוון. - ולהכי סבר דאסור בכלי התלישה מפני שזה דומה למתכוון לתלישה. - משא"כ הרמב"ם דסובר תולש לאו היינו גוזז ומה"ט בשבת אינו אסור רק בכנף דעוף מפני שאורחי' בתלישה. - ולהכי סבר הרמב"ם דלשיטה זו דתולש לאו היינו גוזז. - אין לאסור גם אם תולש בכלי כיון שאין זה דמיון לגזיזה כלל.- ולהכי השמיט להאי דינא דאסור לתלוש בכלי. טז אמנם ש לעיין בזה שכתב הרמב"ם בפיה"מ וז"ל אמר רחמנא לא תגוז בכור צאנך, ותולש לאו היינו גוזז, ואינו מותר לתלשו בכלי אלא בידו עכ"ל, הרי מבואר דאעפ"י שסובר דתולש לא הוי גוזז. ומ"מ סבר דאסור לתלוש בכלי. - וא"כ חזינן דסבר דדינא דר"ל שייך גם לדידן דקיי"ל דתולש לאו היינו גוזז. - וע"כ משום דיש בזה משום מראית עין שנראה כגוזז אם עושה התלישה בכלי. - וא"כ מדוע השמיט זה הרמב"ם בהלכה. יז והנה יש לעיין בעיקר חידושא דר"ל דבכלי אסור לתלוש. - דבשלמא ר"ל לשיטתו דסבר דתולש היינו גוזז אתי שפיר דבכלי אסור. - אבל אם אמרינן דתולש לאו היינו גוזז. - קשה מנין לנו לומר דר"ל אמר דינו גם אם סברינן דתולש לאו היינו גוזז. והרב ברטנורא במשנה כתב אבל בכלי ודאי אסור יעוי"ש. וכתב כן מסברא דנפשי', ותמוה מהיכן פשיטא לי' כל כך, הלא כיון דתלישה לאו גזיזה היא, אפשר שאין הבדל בין ביד ובין בכלי. - ואפשר דכיון ששנה התנא ולא יזיזנו ממקומו, ופירש"י שלא יאמרו