נזר הקודש - בכורות קט

דפסחים ע' שאין דרך לשחוט בקופיץ, אבל לפירוש זה שאני מפרשים כוונת הרמב"ם לא הוי כוונת התנא ששוחט בקופיץ, אלא הכוונה לעשות מקום מרווח לשחיטה בכדי שיהי' הצואר נקי מצמר במקום השחיטה ואין בזה משום איסור תלושה. א דף כ"ה ותולש לאו היינו גוזז והתניא התולש את הכנף וכו' ואמר ר"ל תולש חייב משום גוזז וכו', ומשני שאני כנף דהיינו אורחיה יעוי"ש ביאור הדבר דתלישה גבי כנף כגיזה דעלמא. - והנה קשה טובא מה זה ענין הא דשבת לבכור דגבי בכור אמרה תורה ולא תגוז, ואין בכלל זה תלישה, משא"כ בשבת דלאו דוקא גיזה אסורה, אלא גם עוקר דבר מגידולו אסור, והקשו בזה התוס'. ב ונראה דהנה איתא בשבת ע"ד אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הטווה צמר שעל גבי בהמה חייב שלש חטאות אחת משום גוזז וכו' רב כהנא אמר אין דרך גזיזה בכך יעוי"ש. והנה גם אם אמרינן תולש חייב משום גוזז היינו אם בעינן אורחיה בכך תליא בפלוגתא דר' יוחנן ורב כהנא. - והנה לפי הס"ד דתולש היינו גוזז דכוונה אפילו באופן דלאו אורחי' בתלישה. - וזהו מפני כי תולש בעצמו זהו ג"כ גיזה. - ומזה הטעם תולש את הכנף חייב משום גוזז, וזהו מפני שזה עצמו זה הוא גוזז. ולזה מקשה שפיר דלפי"ז דכמו שלענין שבת חייב תולש אעפ"י דלאו אורחי'. - ואנן בעינן בשבת אורחי' בכך. - וא"כ מדוע חייב בתולש את הכנף משום גוזז. - וע"כ משום דזהו גיזה בעצמותה, ואין לומר שהוא מטעם תולדה דגוזז, דא"כ הא בעינן אורחי' בכך. וע"כ זה עצמו הוי גוזז וא"כ גם גבי בכור ליתסר משום לא תגוז, ועל זה משני הש"ס שאני כנף דהיינו אורחי' וא"כ אפשר לפרש דתולש לאו גוזז הוא. - ושאני התם גבי שבת דכיון דגבי כנף אורחי' הוא א"כ יש לחייבו משום עוקר דבר מגידולו. - ג והנה הרא"ש בפר"ז דשבת הקשה מהא דאמר רב כהנא דאין דרך גזיזה בכך, וא"כ חזינן דתלישה ביד לא הוי גזיזה. - והכא בתולש את הכנף חייב מפליג בירושלמי דעוף אין לו גיזה תלישתה היא גיזתה ובבהמה אינו חייב עד שיגזז וכו' יעוי"ש. וע"כ הכוונה דבמקום דלא שייך גזיזה הנה התלישה היא כגזיזה וכל אחד הוא כאורחי'. - אבל יש להבין אם תולש לאו היינו גוזז, ורחמנא אמר גיזה, א"כ מה מהני הא דאורחי' בתלישה. - וע"כ דהרי זה תולדה דגיזה וחיובו משום עוקר דבר מגידולו. - משא"כ אם הוי אמרינן דגם תלישה בכנף לאו אורחי', דאז ע"כ חיובו מטעם גיזה ממש, וזה יש לאסור גם בבכור, ומיושב קושיות התוס'. ד כתב הרמב"ם בפר"ג מה' יו"ט ה"ג וז"ל השוחט בהמה ביו"ט מותר לו לתלוש צמר למקום הסכין בידו וכו', אבל בעוף לא ימרוט מפני שהוא דרכו ונמצא תולש ביו"ט עכ"ל, ותמוה דע"כ הא דהתיר בבהמה לתלוש הצמר הוא מטעם דסבר דשא"מ מותר וא"כ מדוע אסור ביו"ט. והקשה בזה הלח"מ יעוי"ש. - ה ונראה כי הדבר שאינו מתכוון הכא צריך ביאור דהרי זה בגדר מתכוון דהרי תולש הצמר בכדי לפנות מקום להסכין, וא"כ ע"כ מתכוון לזה, וע"כ אין זה בגדר אינו מתכוון אלא בגדר משאצ"ל, ושיטת הרמב"ם במלשאצ"ל דחייב כמבואר בפר"א משבת. - והנה לפי"ז הא דמותר בבהמה תלישה הוא מטעם דתולש לאו היינו גוזז כמו"ש הה"מ. - אבל גם זה לא יספיק משום דתקשה דליחייב משום עוקר דבר מגידולו והוי תולדה דגוזז וכמו שקאמר הכא בסוגיא, דיש לאסור תולש ביו"ט משום עוקר דבר מגידולו, וכמו שכתבו התוס' הכא.- וע"כ צריך לומר דהרמב"ם סבר דאין ליחייב משום תולדה דגיזה רק אם הוי אורחי' בהכי. - וזהו כשיטת רב כהנא דסבר דכיון דאין דרך לתלוש מן בעל חי צמר להכי אין לחייבו ג"כ משום עוקר דבר מגידולו, וכן פסק כרב כהנא בפר"ט משבת ה"ז, ולהכי בשוחט בהמה ביו"ט מותר לתלוש כיון דלא הוי אורחי' בתלישה דצמר. - משא"כ בעוף דאורחי' בתלישה לתלוש ממנו נוצות להכי יש בזה משום עוקר דבר מגידולו. - ואעפ"י דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, אבל שיטת הרמב"ם דחייב. ו שם, גוזז במספרים ואינו חושש, ופירש ואינו חושש משום גיזה בקדשים אלמא משום דאינו מתכוין לשום גיזה, אלא לתקן שרי יעוי"ש. וכוונת רש"י משום דאין לפרש הכא אינו מתכוון כבעלמא, דהרי הכא מכוון לחתוך, אלא שכוונתו רק לתקן ואינו מכוון לשם גיזה. - ולכאורה תמוה דהלא הוי פס"ר, והתוס' הקשו בזה לפירש"י, והנה אתי שפיר רק לשיטת הערוך דפס"ר דלא ניחא ליה מותר. - אבל קשה דזה שייך רק גבי שבת דמלאכת מחשבת דאסרה תורה, משא"כ בשארי איסורים. - וע"כ צריך לומר דכיון דאין בזה מטרת גיזה, אלא מטרת התיקון הרי"ז נקרא דבר שאינו מתכוון, ולא הוי פס"ר בגיזה. - דכיון דאין בזה מטרת גיזה הרי זה כדליתא לגיזה כלל דמיא, אבל לפי"ז תקשה גבי בכור לישרי בכל ענין כיון דעושה לצורך תיקון שחיטה. - ועי' בתוספות ד"ה גוזז. - ז ונראה דכוונת רש"י דהכא בשבא לתקן את השערות עצמן שעיקרן מאדים ורק ראשן משחיר, - וכשגוזז במספרים את ראשן תיכף יתוקן השערות האלו עצמן ובאופן זה אין זה מטרת גיזה. וגם אין בזה המלאכה דגיזה באופן שעל ידי הגיזה יתוקנו הן עצמן דהיינו הנשארים המחוברים להגוף. משא"כ לענין בכור אעפ"י שהוא לתיקון שחיטה. - אבל עכ"פ יש כאן גוזז, והרי זה מלאכה שאצ"ל ובשארי איסורים אסור. ח שם, וליעבד לה כדשמואל דאמר שמואל הקדש שוה מנה וכו'. - וקשה לשיטת התוס' מנחות ע"א דדוקא אצל הבעלים נאמרה דינא דשמואל. מואל. והכא גבי פרה ליכא בעלים כיון שהיא של צבור, וא"כ מאי פריך הש"ס וליעבד כדשמואל וכו'. ט והנה יש לומר דהגזבר נחשב כבעלים, ועיין בירושלמי פר"א דמעשרות דסבר דגזבר נחשב לבעלים.