נזר הקודש - בכורות קח

אליבא דר"מ דחייש למיעוטא. - וליתא הלכה כסתם משנה לדידן דקיי"ל לא חיישינן למיעוט. - אמנם הרי"ף פוסק כהמשנה וכן הרמב"ם בפר"ג מה' יבום פוסק כדין המשנה, והרשב"א ובחידושיו לקדושין פ' פירשו דרבא מוקי להמשנה גם אליבא דרבנן. - והיינו דשאני האי מיעוטא דמפילות דמגרע מהרובא דרוב מתעברות, לפיכך חשוב האי מיעוטא להיות מצטרף בהדי חזקה יעוי"ש. והנה לפי"ז בהא דחולבות אעפ"י שאינן יולדות אינו מגרע מהרוב, והוי האי מיעוט נגד הרוב דאינן חולבות אא"כ יולדות. - להכי לא נחשב האי מיעוט להצטרף בהדי חזקה. ז אמנם קשה הא יש עוד מיעוט כגון הא דנפלים שלא העגיל ראש כפיקה דסבר הרמב"ם דאינו פוטר בבכורה. - והחלב אפשר שבא גם אחר נפל כזה מחמת שעכ"פ איבריה מתפרקין. - ומיעוט מסלק גם מן הרוב דאינן חולבות אא"כ יולדות. - ומצאתי בריט"א שהקשה בזה. - והוסיף עוד דהרי פוסק הרמב"ם בפר"ד מבכורות הי"ד במחתך אבר אבר ומשליך לכלבים דהבא אחריו בכור, וא"כ מדוע לא ניחוש בכל הני מיעוטים בצירוף החזקה עכת"ד, יעוי"ש. - ח ונראה דסבר הרמב"ם וכמו כן כל הסוברים דחלב פוטר סברי דאין לבהמה חזקת חיוב לענין בכורה. - והיינו דכל בהמה מבכרת עומדת בספק שמא תלד נקבה. וגם ספק שמא תלד נדמה שהוא פטור מבכורה. וזה נחשב לרובא כדאיתא בחולין ע"ז. וכיון דעומדת ברובא לפטור, וא"כ אין כאן חזקה לחיוב בכורה כלל. - ופשיטא שלא שייך סמוך מיעוטא לחזקה. כיון שהיתה עומדת ברובא דלפטור, ואעפ"י שהוא דלהבא. - אבל עכ"פ חזקת חיוב אין כאן. ולא שייך הכא סמוך מיעוטא לחזקה. א ע''ב, משנה, רבי יוסי בן המשולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השער, ובגמ' בעי האי ותולש אם הוא במתכוין. - או"ד שלא במתכוין, אבל לא איכפת לן גם אם הוא תולש. - והיינו דעיקר הדבר שצריך לעשות מקום להסכין.- וכמו שביארו התוס' בפירושא דהבעי'. - ב והנה הא דבעינן לעשות מקום פירש"י משום חלדה והקשו התוס' חדא, למה נקט התנא קופיץ ולא סכין, ועוד דבעיא היא בפר"ב דחולין תחת צמר מסובך מהו ולא איפשטא. וכוונת התוס' דלפירש"י יש לפשוט ממשנה זו דתחת הצמר הוי חלדה. ג והנה קושיא השני' היא קושיא גדולה. - ונראה לומר דהנה יש שני מיני חלדה. א' שהסכין במקום ששוחט דהיינו החוד של הסכין טמור, מפני שהוא חותך בין הצמר או השער, וזהו עיקרו של חלדה דהיינו במקום שעושה פעולת השחיטה. - אמנם הא דבעי הש"ס בחולין תחת צמר מסובך הכוונה אשר הסכין העושה פעולת השחיטה שם הוא גלוי. - ורק למעלה הצמר מכסה אותו בזה הוי בעי' בש"ס אם גם זה נקרא חלדה. - ומקום הספק אם אמרינן דכיון דבמקום שעושה פעולת השחיטה הסכין הוא גלוי - ורק למעלה על הסכין מכסה אותו הצמר אם גם זה נקרא חלדה. - ולפי"ז הכא בדין המשנה דבעינן מקום להסכין אשר פעולת השחיטה תהי' בגלוי דהיינו שעצם הסכין לא יכנס בין הצמר, בזה לכו"ע הוי חלדה ממש. וזהו שיטת רש"י בדין חלדה. ד ומטעם זה אפשר ליישב הא דנקט קופיץ ולא שנה סכין. - משום דסתם קופיץ הוא רחב הרבה והצמר אינו מכסה אותו לגמרי. ורק מקום השחיטה טמור בהצמר. ומכל זה הוי חלדה. - ובכדי שלא נטעה לומר דכיון דהגב של הסכין גלוי, להכי אין זה חלדה, על זה משמיע לנו התנא דגם בקופיץ אעפ"י שנראה גלוי למעלה, אבל מפני שהחוד של הסכין מכוסה ג"כ הרי זה חלדה ממש. ה אמנם מדלא נחתו לזה התוס', וגם באו"ז ה' בכורות הקשה לרש"י כמו שהקשו התוס'. ולא נחתו לחלק בין החלדות כמו שכתבנו. - ע"כ דסברי התוס' דגם באופן שהסכין מכוסה במקום החתך ג"כ נכנס בבעי' זו דתחת צמר מסובך מהו.- ולא הוי דק ספק חלדה. - וא"כ איכא נפק"מ רבתי לדינא בין דש"י ותוס'. - אבל לא נחתו לזה הפוסקים. ו והנה קשה מדוע לא נפרש דצריך לעשות מקום להסכין בכדי שלא ישחוט על הצמר, דעלול הוא הצמר לעשות פגימה בהסכין. - ומפסיד קדשים. ואפשר לומר דבשביל שלא ישחוט על הצמר יכול לעשות שביל עבור הסכין גם בלא תלישה דהצמר. - והיינו דבידיו של השוחט מפנה הצמר לצדדין. - אבל מפני ששנה התנא תולש את השער, ע"כ הוא משום שנדרש למקום יותר מרווח. - וזהו ע"כ מפני שלא תהי' חלדה. ז והנה התוס' והאו"ז פירשו דנקט קופיץ כדי שיהא נוח יותר לחתוך ולשחוט. - ע"כ כוונתם דבשביל סכין לא נדרש לתלישה ויכול לעשות מקום לשחוט גם בלא תלישת השער, אבל בקופיץ צריך לעשות מקום יותר מרווח. - אבל לפי"ז קשה מדוע באמת צריך לשחוט בקופיץ אשר משום זה נדרש לתלישת השער, והלא לפי"ז יש לו לשחוט בסכין ולא יצטרך לתלישת השער. - ואדרבה הלא השחיטה בקופיץ בקל יכול לבוא לידי דרסה, וכמו שכתבו הפוסקים, ובפרט בשחיטה דקדשים יש להזהר הרבה. ודוחק לומר דכוונת התנא באופן שאין לו סכין ויש לו קופיץ דאז מותר לו לתלוש את השער. - משום דאם נפרש כן מה הקשו התוס' לרש"י למה נקט קופיץ ולא סכין.-דלמא אשמעינן דמותר לשחוט גם בקופיץ בשיודע ברור שאין מקלקל את שחיטתו. ח והנה הרמב"ם בפר"א מה' מעילה הי"א כתב סכין ולא כתב קופיץ כלשון המשנה. - והיה נראה לפרש דהרמב"ם מפרש המשנה הא דשנה התנא קופיץ הכוונה לא שישחוט בקופיץ, רק נקט קופיץ היינו השיעור של המקום הסכין יעשה כאילו עושה מלאכתו בקופיץ, והיינו שיעור יותר מרווח.- ומדויק גם הלשון בפיה"מ שכתב מקום הראוי לקופיץ אבל השחיטה תהי' בסכין. - והתנא משמע לנו דגם זה מותר לתלוש בכדי שיהי' מקום השחיטה פנוי בלא צמר, בריווח ולא בצמצום. - ואין בזה משום איסור תלישה. - ובאופן זה מיושב קושיות התוס' מהא