נזר הקודש - בכורות קז

י והנה יש לעיין היאך הדין לענין או"ב בשנולד החזיר מן הרחל. - והיינו דיש להסתפק דאעפ"י שמותר באכילה. - אבל אם גם במין כבש הוא, דיש לומר דרק היתר אכילה איכא בזה מטעם יוצא מן הטהור אבל לא נקרא מין כבש, וא"כ אין בזה משום או"ב, או"ד שרק דין נדמה עליו, וזה איתרבי לאו"ב מק"ו מכלאים שנוהג דין או"ב. - ולענין הספק אם יש בו הדין ממין טהור כבר הסתפק בזה בספר יד אליהו סימן ב'. ובספרנו נזר הקודש לכריתות. - וגם לעיל בסוגיא. - אבל לפלא שלא זכרו מזה הפוסקים בשו"ע סימן ט"ז לענין או"ב, אבל ע"כ מדמספקא הכא בש"ס בהחזיר אם יש בו משום או"ב מוכח שגם במין הוא כאמו שנולד ממנה. ובתבוא"ש מצאתי שכתב בהא דחוששין מספיקא בכרוך אחרי' כתב דה"ה דאפילו חזיר כרוך אחרי', ומקורו מסוגיא דידן דמספקא לו לענין או"ב ג"כ. - והנה לפי"ז יש מכאן ראיה נכונה לטמא שנולד מן הטהור דמלבד שהוא מותר באכילה. - הנה גם מין טהור יש לו, ולהכי נוהג בו דין או"ב. - וממילא כן הדין בכל הדברים הנהוגים בטהור מצד המין. - והיינו דרק תורת נדמה עליו. יא והנה בעיקר דברי ר' יוחנן שאמר שאסור באכילה לדידן דקיי"ל כרבנן. - והיינו מטעם דמספקא לן דלמא לאו דידה הוי. - וקשה מדוע לא ניזיל בתר רובא לומר דחזיר זה לא נולד מרחל זו משום דרוב יולדות אינן יולדות אלא במינן כדאיתא בחולין ע"ז בהמפלת שליא רוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה, ומיעוט יולדות דבר שאינו קדוש בבכורה ומאי ניהו נדמה יעוי"ש. וא"כ ה"נ אית לן לומר דהאי חזיר לא הוי מהאי רחל. - וראיתי אח"כ בריט"א שהקשה בזה אמאי לא אזלינן בתר רובא, ואם בשביל חזקה דכרוך אחריה, הא קיי"ל רובא וחזקה רובא דעיף יעוי"ש. יב ונראה דהאי חזקה דכרוך אחריה הוי גם כן חזקה עם רובא משום דרוב חזירים אינם כרוכים אחרי רחל. - וא"כ איכא רובא גם להיפוך. - ועל זה מספקא להש"ס אם החזקה דכרוך אחריה הוי חזקה מעליא א"כ איכא חזקה בהדי רובא ג"כ. א שם, אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן ראה חזיר שכרוך אחר רחל פטורה מן הבכורה, ואסור באכילה, וכתבו התוס' שם וז"ל קצת קשה דנקט חזיר ולא גמל משום דסבר כר' שמעון דאסר קלוט היוצא מן הטהור ואפילו היה ידוע דהוא בנה של רחל היה נאסר באכילה עכ"ל משמע מדבריהם דסברי התוס' דלר"ש דוקא בנולד קלוט אסור באכילה, משא"כ חזיר שפרסותיו סדוקות מותר גם לר' שמעון. - וזה תימה. - דהלא מבואר לעיל בסוגיא ז' ע"א דלר"ש בעינן ראשו ורובו דומה לאמו, ולא סגי בסימן אחד. - ואפילו להס"ד דסגי בסימן אחד דומה לאמו. מבואר שם בתוס' ד"ה זה וכו' אבל אתה אוכל בסימן אחד לאו בסימני טהרה איירי דמעלי גרה וממפריסי הפרסה, אלא בדמי למקצת סימנין לאמו ביד וברגל ובצמרו יעוי"ש. - נמצא מבואר שיטת התוס' דהא דפרסותיו סדוקות לאו כלום הוא. - וא"כ היאך כתבו הכא דחזיר הנולד מרחל גם לר' שמעון מותר. - וביותר שלפי המסקנא לעיל בסוגיא דלר' שמעון בעינן ראשו ורובו דומה לאמו. - ולא מהני הא דפרסותיו סדוקות. - ב הו והנה הרא"ש בפר"ק סימן ה' מביא ראיה מדברי ר' יוחנן דהכא, דהלכה כרבנן דר' שמעון מדאמר חזיר שכרוך אחר רחל משמע אפילו בלא מקצת סימנין מותר אלמא קיי"ל כרבנן דלא דרשי אתים יעוי"ש. - ואם אמרינן דר"ש מודה בחזיר מפני שפרסותיו סדוקות, א"כ אין ראיה מזה דהלכה כרבנן כיון דגם ר' שמעון מודה. - ולפלא שלא כתב הרא"ש מדברי התוס', דלדברי התוס' אין ראיה מזה. ג וגם מהירושלמי פר"ח דתרומות אמר שם ר' יוחנן השוחט בהמה ומצא בה חזיר מותר באכילה, ורבי יונה אמר אסור באכילה מ"ט בהמה בבהמה תאכלו ולא עוף בבהמה תאכלו ולא שקץ בבהמה תאכלו יעוי"ש. - ולשיטת התוס' דבחזיר גם ר' שמעון מודה דאף בנולד מותר. - א"כ הא דר' יונה לא כמאן דהא פשיטא דלא גרע במעי אמו משנולד בחוץ וכמו שכתבו התוס' בחולין ס"ט. - וקושיא זו הקשה בריט"א בסוגיא דלעיל. - ובספר חק נתן הקשה מנ"ל להתוס' לומר מותר חזיר הנולד מרחל. - ואם בשביל דנקט ר"ש גמל משום דכתיב גמל גמל ב' פעמים. הלא גם חזיר כתיב ב פעמים, יעוי"ש. ד אמנם נראה דמעולם לא כיוונו התוס' לזה. - והכי פירושו שנחתו התוס' לדייק מדוע נקט ר' יוחנן חזיר, - והנה לכאורה יש מקום לומר דרוצה ר' יוחנן לומר גם אליבא דר' שמעון והיינו דלכאורה סגי בסימן אחד של טהרה וסגי גם בסידוק הפרסות. - כמו שיש ס"ד לומר כן אעפ"י שאין זה לפי האמת, אבל מפני שלכאורה יש מקום לומר כן.- אבל קשה לומר כן. - וזהו שכתבו התוס' קצת קשה דנקט חזיר ולא גמל משום דסבר כר' שמעון. - וכוונתם דאפילו אם נעמיס כן בדברי ר' יוחנן ג"כ קשה. - אבל מעולם לא כיוונו התוס' לומר כן שכן הוא לפי האמת. - ולדעתי רבינו הרא"ש הבין כן בפשט דברי התוס' לומר שאין לפרש כן בדברי ר' יוחנן. ה והנה הא דאמר רב נחמן משמי' דרב הלכתא בכולי פרקא בר מפלוגתא ואוקימנא להא דרב אדרשב"ג. - כתב הרמב"ן הא דאיצטרכינן למיפסק הלכתא כרשב"ג לפוטרה מן הבכורה משכחת לה כגון דחזינן מקמי דאוליד לה והות חולבת ואשתהיא בתר הכי ואשכחן ילד כרוך אחריה, אבל אי לא חזינן לה מעיקרא חולבת אלא שמצא בעדרו בהמה מניקה או שלקחה מן העכו"ם ודאי אפילו בלא ולד כרוך אחריה פטורה דקיי"ל חלב פוטר וכו' משום דקיי"ל אין חוששין למיעוט ודכו"ע אין חולבת אא"כ יולדות, יעוי"ש, וכן פסק הרמב"ם דחלב פוטר. ו והנה יש לעיין מדוע לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כהא דאיתא ביבמות קי"ט דאיתא שם במסקנא אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוקא סמוך מיעוטא דמפילות לחזקה והוי פלגא ופלגא, יעוי"ש. והנה איכא למימר דרבא קאמר התם