נזר הקודש - בכורות קג

והסוגיא דלא משני הכא דמטעם זה אינו מטמא, משום דאזלא אליבא דר' יוחנן. - אבל לדינא פסק הרמב"ם בזה כר"ל מכח סוגיא דנדה כ"ח. - כן נראה בביאור הסוגיא ושיטת הרמב"ם בס"ד. יד כתב הרמב"ם בפר"א מה' מו"מ הי"ד וז"ל רוק הזב וש"ז ומימי רגליו כל אחד משלשתן אב טומאה דין תורה, ומטמא בכל שהוא במגע ובמשא, הרי הוא אומר ברוק וכי ירוק הזב בטהור, ומימי רגליו וש"ז אי אפשר שלא יהי' בהם צחצוחי זיבה כל שהוא עכ"ל. - והנה מה שכתב הרמב"ם בדבר מי רגלים שטומאתו במגע ובמשא, מטעם שאי אפשר שלא יהיה בהם צחצוחי זיבה, תמוה טובא הלא מבואר בסוגיא דנדה נ"ה ע"ב דדרשו מהא דכתיב וזאת לרבות מימי רגליו לטומאה יעוי"ש, ולכאורה דלמא לטומאת מגע לחודיא. - אמנם יש בזה כמו שפי' רש"י שם דדרשינן דסמיך ליה וזאת תהיה טומאתו, ודרשנין האי וזאת אקרא דלעיל זובו טמא וזאת, כלומר דבר אחר נמי כזוב יעוי"ש, וע"כ כוונת רש"י דהאי ריבוי קאי בין למגע ובין למשא. - ואם אמרינן דהטומאה דמי רגלים הוא מטעם הצחצוחי זיבה, א"כ למ"ל קרא לרבות. - והנה מרן כתב דהסוגיא קאי לר"א דסבר דש"ז של זב אינו מטמא במשא ולא סבר האי סברא דצחצוחי זיבה, אבל לדידן דקיי"ל כר' יהושע דא"א וכו' ה"ח למימי רגליו יעוי"ש. (פלוגתא דר"א ור' יהושע בב"ק כ"ה). והנה לדעתי תמוה טובא לומר דסתמא דש"ס נדה אזלא שלא אליבא דהלכתא. והנה לפי פירוש התוס' שם נ"ו ד"ה וזאת דמוי"ו דוזאת קדריש יעוי"ש, יש לומר דכיון דאיכא תנאי דלא דרשי וי"ו כהא דיבמות ע"ב וסנהדרין נ"ו ועו"מ. - ולהכי כתב הרמב"ם דלכו"ע מי רגלים טמא במגע ובמשא מטעם הצחצוחי זיבה. - אבל גם זה דוחק וביותר שמשמע שדעת הרמב"ם לפסוק כהני דדרשי וי"ו. - ועוד לרש"י שזה נדרש מטעם הסמיכות, וא"כ הוי"ו והסמיכות נראה דהוי דרשא מעליא לכו"ע. - ועוד קשה דלדברי מרן דהסוגיא אזלא אליבא דר"א קשה מדוע לא מוקים התנא הריבוי לרבות לש"ז של זב דמטמא במשא וזה יותר מסתבר מלטמא מי רגלים, וא"כ תקשה מדוע ר"א מטהר במשא לש"ז של זב. - ולא דריש הריבוי לרבות למשא ש"ז של זב. - וע"כ דהסוגיא לא אזלא אליבא דר"א והיינו דע"כ ר"א לא סבר להאי דרשא. טו והנה קשה טובא לשיטת הרמב"ם דמי רגלים טמא מטעם הצחצוחי זיבה, וע"כ דגם למגע טמא משום זה. - דהלא בלאו הלימוד הנה אין למי רגלים שום טומאה. - ואם לא אזיל הרמב"ם מטעם ריבוי הכתוב, ע"כ כוונתו לטמא גם במגע מטעם הצחצוחי זיבה. - וקשה הא קיי"ל דלמגע טומאה יש ביטול ברוב, כמו הא דנבלה שנתערבה בשחוטה דאינו מטמא במגע מטעם ביטול ברוב, - וכמו שכתב הרמב"ם בפר"א מאבוה"ט הי"ז. - והנה אפשר לומר לכאורה דסבר הרמב"ם כהמרדכי שלהי חולין שכתב בהא דאמרינן דש"ז של זב מטמא מפני שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה ולא אמרינן דבטל דהש"ז מבטל הזיבה. - וכתב דדבר שתחילת ביאתו בתערובות ליתא בביטול יעוי"ש. וכמו כן סבר ע"כ הרמב"ם ג"כ. ומטעם זה סבר דהמי רגלים של זב מטמא במגע ובמשא. - והא דלא נחית רבינו משולם שם רק למשא משום דש"ז בלא"ה מטמא במגע. - אבל במי רגלים שאין טומאה למי רגלים של טהור. - הנה בזב יש טומאת מגע רק משום הצחצוחי זיבה. - וכשנגע במי רגלים אנו דנין להנגיעה שהיא ג"כ בהצחצוחין דהזיבה. טז ובזה יש ליישב הא דהקשה המל"מ על הרבינו משולם מדוע לא נחית לטומאת משא דלא שייך ביטול למשא כמבואר בסוגיא הכא ורצה לומר דסבר הרבינו משולם דטומאת משא דאין לה ביטול בהא דנבלה שנתערבה בשחוטה הוא מדרבנן כשיטת התוס' יעוי"ש. - אבל בדברינו אפשר לומר דכוונת הרבינו משולם גם לטומאת מגע לענין מי רגלים של זב. דיש לזה ביטול ברוב. - וסבר כשיטת הרמב"ם דיש למי רגלים של זב טומאה במגע הוא ג"כ מפני הצחצוחין. - ולזה הי' נחוץ להחידוש דלא שייך ביטול לדבר שתחילת ביאתו בתערובות. יז אבל זה ליתא לפי מה שכתב המרדכי שם בהא שהקשה מהא דתנן שליא בבית הבית טמא ור"ש מטהר, ומסיק דטעמא דר"ש משום ביטול ברוב שנמחק ונימוח הולד ונתבטל ברוב, וי"ל דהתם נמי הולד הי' ניכר קודם שנימוח עכ"ל יעוי"ש. - הרי מבואר דאם היה ניכר מקודם אין זה נקרא ביאתו בתערובות, אעפ"י שביציאתו מרחם הי' בתערובות. - אמנם אם הי' ניכר מקודם שוב יש לו תורת ביטול ברוב. - וא"כ הכא במי רגלים ע"כ היה ניכר מקודם דהרי המי רגלים יש לו מדור בפני עצמן. - ורק ביציאה לחוץ הוי בתערובות עם הזיבה. - וא"כ אין זה תחילת ביאתו בתערובות. - וא"כ קשה טובא על הרמב"ם שמטמא מי רגלים בטומאת מגע מפני הצחצוחין. - וקשה הלא יש ביטול לטומאת מגע. - וממילא הנחיצות לטומאת מגע מהדרשא דהקרא, וא"כ ממילא יש לימוד גם למשא מהקרא. - ומדוע כתב הרמב"ם לטומאת מי רגלים מפני הצהצוחין. יח והנה בהא דטומאת מגע במי רגלים של זב ומדוע לא אמרינן דבטל ברוב כמו הא דנבלה בשחוטה, אפשר לחלק דהתם על כל נגיעה אפשר לומר דלא נגע בנבלה. - משא"כ הכא דאי אפשר בלא ציחצוחי זיבה, א"כ ע"כ בכל נגיעה נגע בזוב. - ודמיא לטומאת משא, וזהו כיון דע"כ נגע בזוב. - אבל זה דוחק כיון דע"כ גם גבי מגע אף אם ודאי נגע ג"כ אינו מטמא להרמב"ם כמו"ש הכס"מ שם בפר"א מאבוה"ט. - ורק לגבי משא ליתא בביטול. - וא"כ תמוה מדוע הכא במי רגלים של זב מטמא במגע ולא מהני ביטול. - ותחילת ביאתו בתערובות לא שייך הכא כמו"ש לעיל. יט ונראה בסברת הרמב"ם דסבר דהטומאה במי רגלים של זוב לא הוי משום זה דהני הצחצוחין. - והיינו דבשביל הצחצוחין המועטין לא אמרה תורה תורת מעין לטומאה על מי רגלים אלא סבר הרמב"ם דמפני הצחצוחין של זיבה אמדה תורה שגם המי רגלים כולו תורת זיבה עליהו, והרי זה נחשב לזיבה ממש. - ומצינו כזה בנדה כ"ב ע''א אלא מעתה אל יסתיר בזיבה אלמה תניא זאת תורת