נזר הקודש - בכורות קא

ק"ו הלא בלא"ה אינו מטמא מטעם דהוי טומאה בלועה, והנה רש"י ותוס' פירשו דרב חסדא רוצה לומר אפילו לר"ע, יעוי"ש. - והרמב"ן מפרש דבא לאפוקי מר' יוסי דמטמא בטמאה הוצרך ק"ו לטהרו בטהורה והוקשו טמאה וטהורה זה לזה יעוי"ש. - והרמב"ם סבר זה לדוחק, - ומפרש כוונת בר חסדא דבא להורות לנו דלעיקר הא דטומאה בלועה תליא בהיתר דשחיטה. - וממילא ממועט באופן דהוי כילוד כגון ביצא ראשו שאין להנשאר בפנים היתר שחיטה, דאז לא נחשב לטומאה בלועה. - וכיון דלענין היתר שחיטה ביצא ראשו אפילו בשאין בראשו כפיקה של ערב אין לנשאר בפנים היתה אגב אמו. - להכי גם לענין טומאה לא נחשב לבלועה.- להכי, נטה מפשטות הסוגיא ומפשטות דהמשנה דאהלות דמיירי לענין טומאה. - ומפרש דהסוגיא למדה מהמשנה דזה נוגע גם לדין בכורה לומר שאין ראשו כפיקה של ערב אין נפל זה פוטר מבכורה. - זהו מה שנראה לבאר דברי רבותינו בס"ד. א שם, אמר ר' ירמי' לא שנו וכו' אבל לקדירה לא, מצא מין את מינו וניעור. - ופירש"י שהמים רבים על הציר ומטמאין אותו. - והקשו התוס' הא ציר לאו בר קבולי טומאה הוא יעוי"ש. ואפשר לומר דסבר רש"י דהציר שנתבטל במים נעשה דינו כמים. - והיינו שמשיג חשיבותי' דמים חשיבות משקה, וזה דהבטל נעשה כהמבטל גם במעלת המבטל ומקבל טומאה כהמבטל. - אבל התוס' מיאנו בזה, וסברי דסגי להמבטל שעושה להבטל שמבטלו להחשיבות. - אבל אין בכח המבטל לעשות להבטל לקבל גם חשיבותי' דהמבטל ונפק"מ לכמה דברים המתבטלים אם הבטל יש לו חשיבות דהמבטל, כגון אם נתערב מצה שאינה שמורה, בתוך מצות שמורות לשם מצוה, אם יכול לצאת בכולן מטעם דהמצה שנתבטלה נעשית ג"כ כדין מצד שמורה. - ויוצא בהם מדי חובתו. - אבל לפי מה שפירשנו פליגי בזה רש"י ותוס'. - ויש להעיר בהא דאיתא בנדה כ"ז מ"ט דר"ש אמר רבה אשכחיתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אי אפשר שלא ירבו שתי פרידות עפר על פרידה אחת של רקב וחסיר ליה וכו' יעוי"ש. הרי מבואר דהבטל אינו משיג החשיבות של הממבטל. - והנה כמו כן המצה שאינה שמורה אעפ"י שנתבטלה ברוב מ"מ אין לה החשיבות של מצה שמורה, וא"כ לא מהני ביטול לזה. ב דף כ"ג, אפר פרה שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא. - והנה משמע דרק לטמא מהני רובא אבל לענין קידוש לא מהני הרובא דאפר כשר. - וכן תנן בהדיא בפרה פר"ט מ"ז ואין מקדשין בו רבי אליעזר אומר מקדשין בו. - וע"כ בזה פליגי דרבנן סברי דהמבטל אינו פועל על הבטל רק להיות נתבטל. - אבל אינו פועל עליו במעלת החשיבות להיות כמוהו להיות נחשב לאפר כשר להזות בו על הטמא מת. - ור"א סבר דיש להבטל גם מעלת החשיבות להיות כהמבטל ג"כ. - והר"ש כתב שזהו כמו שפליגי לענין צלוחית יעוי"ש, וכוונתו לזה דאיתא שם מ"א צלוחית שנפל לתוכן מים כל שהן רבי אליעזר אומר יזה שתי הזאות, וחכמים פוסלין, וזהו כטעמייהו דהכא. - הרי מבואר דפליגי בזה תנאי. - אם יש על הבטל מעלת המבטל, ושפיר כתבו התוס' לעיל דציר הבטל ברוב מים אין לו חשיבותו דהמים להיות מקבל טומאה כמו המים והיינו דזהו שיטת החכמים דפליגי על ר"א והלכתא כוותייהו. ג א אבל לפי"ז יש לעיין בהא דכתבו התוס' בזבחים ע"ט בהא דצלוחית של מי חטאת דחכמים דפסלי הוא משום חומרא דמי חטאת דמדאורייתא בטל ברובא יעוי"ש, וקשה הא שיטת התוס' הכא בסוגיא דאין להבטל מעלת המבטל, וא"כ אין להמים חשיבות של מי חטאת. - ואין המים ראוי להזאה, וא"כ מצד הדין אין מקדשין לחכמים לשיטתייהו, וא"כ כיון דהזאה צריכה שיעור. - וביותר באיזוב צריך שיעור כמבואר ביומא. - ועי' בכס"מ בפר"ט דפרה ה"ח מה שכתב בשם הרי"ק. - וא"כ מצד הדין פסולין להזאה. - ומדוע כתבו התוס' שהוא רק משום חומרא דמי חטאת. - וביותר שזה סותר לזה שכתבו התוס' הכא. - וגם הרמב"ם בפר"ט דפרה ה"ח כתב סתם הרי אלו פסולין, משמע שזה הוי מצד הדין מדלא כתב שהוא מצד המעלה, ודברי התוס' תמוהין. ד והנה אפשר לומר דסברי התוס' לחלק בין אם משתמש בכולו בבת אחת, לבין אם באה ההשתמשות בזה אחר זה. - והיינו דהנה הכא בהא דציר כשרבה מים, ובאה ההתערבות בהציר כולו שע"כ באה ההתערבות עם הציר, כמו שבאה ההתערבות עם המים שמכבר. - וכשבאנו לטמא את הציר מטעם התבטלות הציר שנהפך למים בזה סברי התוס' דהציר במקומו עומד. - אמנם בהא דצלוחית מים של מי פרה שנפל לתוכן מים, ויש כאן ביטול ברוב מים של מי פרה, וכשבא להזות הרי אינו משתמש בכל המים, דהרי לא בעינן אלא שיעור הזאה, וא"כ יש לנו לומר דכיון דמדאורייתא ברובא בטל. - יש לנו לדון דלא בא בהאיזוב המים שנפלו. - אלא אמרינן כל דפריש מרובא פריש, והיינו שרק מים כשרים באו בהאיזוב. ולזה כתבו התוס' דע"כ מדפסלי רבנן כל הצלוחית של מי פרה הוא משום חומרא דמי חטאת. ה והנה יש לעיין בדברי הרמב"ם בפרט"ו מפרה ה"ד אפר פרה שנתערב באפר מקלה וקידש בכולן אם היה הרוב אפר פרה מטמאין כמי נדה, יעוי"ש. ולא כתב הא דאין מקדשין בו כמו שסברי חכמים במשנה, ודוחק לומר שסמך על מה שכתב בפר"ט מפרה ה"מ בהא דצלוחית דהמים פסולין מפני התערובות מים, והוא הדין הכא דפסולין מפני התערובות אפר מקלה. - דקשה מדוע לא סמכו חכמים על מה שאמרו בצלוחית, ואמרו גם בזה אין מקדשין. - ומדוע השמיט זה הרמב"ם.- אבל נראה שסמך על מה שכתב בפר"ט הי"ד אפר חטאת וכו' או שנתערב בו אפר מקלה כל שהוא הרי זה פסול עכ"ל.-והנה משמע מזה דסבר הרמב"ם דפסול מצד הדין מדחשיב שם בשארי פסולים שהם מצד הדין ולא מצד חומרא כמבואר שם, ומוכח דבכל מקום שיש ביטול אין להבטל החשיבות של המבטל, - וזהו