מצח אהרן חלק א צח

צריך כפרה, דאטו אם אחד יאכל סם המות בשגגה, שחשב אשר זהו "סוקר" האם בשביל זה לא ימות? וכיון שטבע הסם לשרוף המעיים יעשה הוא את שלו בלי הבט על מחשבת האוכלו אם שוגג או מזיד הוא, אבל אי נימא כשיטת הרמב"ם ודאי שאין שוגג צריך כפרה, דאם אחד יחטא בשגגה נגד המלך והכל יודעים ששוגג היה, לא יקבל שום עונש, כיון שעקר העונש הוא מחמת פריקת העול, וכשהוא לא התכוין לפרוק העול אינו ראוי לשום עונש, וממה"מ שהוא רב חסד ומרבה לסלוח איך לא יסלח על השגגות אלא בע"כ דעיקר כהרמב"ן שהעונש הוא טבעיי, ולהכי אין זה שום אמתלא מה ששוגג היה, ומשו"ה מזהיר התנא, שכל השוכח דבר אחד ממשנתו, וע"י השכחה יביא אח"כ לעשות דבר האסור, הרי הוא כאילו מתחייב בנפשו, כי נפשו תקבל העונש בע"כ, ולא תועיל כלל האמתלא מה ששכח ושוגג היה כיון שהשכר ועונש הוא טבעיי וכמ"ש

ובהכי יתיישב לנו ג"כ מה שסמכה התורה האזהרה של השמר פן תשכח, לאזהרת לא תוסיפו ולא תגרעו, דהנה בספר ערבי נחל מביא ראיה מאזהרת "לא תוסיפו" לדעת הרמב"ן דאילו להרמב"ם, בשלמא "לא תגרע" ניחא, שאין מקבל העול בשלימות, אבל בל תוסיף למה ז הלא אדרבה מקבל עליו העול בשלימות ואין כבד עליו ליתן אפילו חמש פרשיות בתפילין, אע"כ דעיקר כהרמב"ן שהעונש טבעיי הוא ובטבעיי ודאי דיתר פוגם וכנטול דמי, והגע עצמך אם הרופא יכתוב רעצעפט לאחד עבור בנו האוהב לו, ליקח 5 גראן חינין, ואיש הזה יאמר מה שוה אצלי 5 גראן שמחירם עולה לחמשה ק"פ, לעומת חיי בני האהוב לי כנפשי, לא אחוס על המעות ואקח עשרים גראן, ודאי אשר איש הזה לשוטה יחשב ולבד שלא יועיל, עוד יזיק הרבה והרפואה תהפך לסם המות, וה"נ כך גזרה חכמתו ית' שד' פרשיות עושין תקון לנפש וחמשה פוגמין וזהו כדעת הרמב"ן, וכן מהא דקיי"ל שאסור לעבור על ל"ת, אפילו במקום שכוונתו לקיים מ"ע עי"ז, וכגון טמא לנפש שאסור להקריב פסחו הרי שאסור לו לעבור על ל"ת דטומאה אפי' במקום שמכוון לקיים מ"ע דפסח, מוכח ג"כ כהרמב"ן, דאם איתא שאין גוף העבירה פוגם בעצם, והעונש הוא רק מחמת שאינו מקבל עולו א"כ זה שעובר העבירה בכדי לקיים גזרת המלך ומצותו אין ראוי לעונש, והגע עצמך, הן הריגת נפש הוא מהחטאים החמורים ביותר בדינא דמלכותא ובאם אחד יראה סוציאליסט אשר יתנקש בנפש המלך, והמלך בסכנה ורגעיו ספורים, האם יעלה על הדעת שימנע עצמו מלהרוג את הסוציאליסט בשביל הזאקאן האוסר להרוג את הנפש, והלא אדרבה עוד יקבל טובה מאת המלך עבור שהרג את הסוציאליסט, באשר לא הרגו בחמת רצח רק להציל נפש המלך, וכן כאן אף שצוה הקב"ה שלא לעבור על ל"ת הוא רק כשיעבור במרד מחמת איזה פנייה ותאוה עצמיית אבל אם יעבור על ל"ת מחמת שירצה בזה לקיים מצוה, ודאי שמהראוי היה עוד לקבל שכר, אע"כ כהרמב"ן דהעונש טבעיי הוא, ובזה לא מועיל כלום כוונתו הטובה אם רק אכל דבר המזיק, ומשו"ה בפ' ואתחנן, קודם נתינת התורה בא להודיעם את החומר שיש בדיני הל"ת שבתורה. איך כולם ארסיים המה ומאוד צריך להזהר בהם, כי חלילה אם יעבור על אחת מהם הן בשוגג הן במזיד אז הנפש החוטאת תמות בעונה ושום אמתלא לא תועיל לפטור מה"ד, והביא ראיה ע"ז "לא תוסיפו" ומזה מוכח שהוא טבעיי, וכן "לא תגרעו ממנו" פי' שאסור לעבור ולגרוע איזה ל"ת אפי' במקום שכונתכם הוא "לשמור את מצות ה'" כי העיקר שעבירות פועלין בעצם והעונש הוא טבעיי, ולכן לא תועיל הכונה הטובה שרצה לקיים בוה מ"ע, ואחרי שהוכיח מאזהרות אלו שהעונש הוא טבעי, מזהיר בסוף הענין, "רק השמר לך ושמור נפשך פן תשכח את הדברים ופן יסורו מלבבך" ואז יהיה לך אמתלא ששוגג היית, ובכן אין אתה ראוי לקבל עונש, כן תוכל אפשר לטעות ולחשוב, אבל באשר הודעתיך, כי העונש הוא טבעי, אין שום אמתלא מה ששוגג היית, ולכן השמר מאוד פן תשכח את הדברים, כי אפי' שוגגים